ע"פ מש"כ הש"ך חו"מ שפ"ו סק"ד דהכותרות בשו"ע הוא ממרן הב"י, יש ראיה דכוונתו להסביר מהו כוונת השם, ולא בא לדין לחייב לכווין כוונות אלו, כי בעיון בכל הסימנים מקודם ואחריו (לא בדקתי בכל השו"ע) כל פעם כשמתחיל הלכה חדשה הזכיר תיבת דין\דיני או תיבת הלכות (חוץ מהלכות ביהכ"ס דמשיפור הלשון הוא הנהגת ביהכ"ס) כגון דיני השכמת הבוקר דין לבישת בגדים דיני נטילת ידיים דין ברכת אשר יצר כו', משא"כ בסימן זה מתחיל כוונת הברכות היינו שבא ברובו של הסימן לבאר מה הוא הכוונה הראויה שיכוין המכוין, וע"כ השמיט תיבת דין.
ונראה גם דאין צורך לכוין הלשון תקיף ובעל היכולת כו' וכדומה, רק די אם למד פעם אחת בשו"ע כוונה זו, והיינו דהיה אפשר לומר דהגדרת ה' אד' או אלקים היינו שברא העולם או באד' שהוא אדון שלי או באל' שהוא תקיף או בה' שהוא נמצא, ומכיון שלמד פעם אחת דה' אד' אלקים הוא ענין שכולל הכל עליו אזי במילא יודע הכוונה ומכוין ע"ד זו, וכמו שאין חיוב לכוין בכל פעם בברכת שלא עשני גוי עבד אשה פרטיהם באם פעם אחת למד מה הכוונה וכן בתיבת אתה לא צריך לפרשו במחשבתו בלשון אשכנז, כמו"כ אין חיוב בשם ה' נלענ"ד ואולי קדמונו בהסבר זה.
