- הודעות
- 1,869
- תודות
- 6,610
- נקודות
- 503
אני יודע שהנושא שאכתוב כאן הוא מאוד רגיש, ולכן כבר בפתיחתו אדגיש, שאינני מדבר כלל על כל המקרים, אך בהחלט מיקרים שקורים.
בדורנו מאוד אוהבים להאשים את ילדים שהם עם אכזר, והורסים את נפש חבריהם, אך ברצוני לעלות נקודה למחשבה.
האם פעם חשבתם על הצד השני של המתרס?
האם פעם חשבתם איך אתם הייתם מגיבים לילד שמציק לחבריו ללא הרף?
לעיתים הורים עושים טעות קריטית, לרוב רואים זאת בישיבות, בחור שנכנס לישיבה שהיא למעלה מהרמה שלו, ומטבע הדברים משעמם לו.
הוא לא מבין את השיעורים, לא מסתדר בחברותות, וכללית לא מצליח בחברה.
חלק מהבחורים שעוברים את זה נושרים, חלקם מופנמים ודיכאוניים, וחלקם הופכים לאלימים ואגרסיביים מאוד כלפי החברים שלהם.
וכמו כן זה גם קורה בתלמודי תורה.
לרוב, הבחורים/הילדים האלימים, נעשים שנואים על החברה, וכפועל יוצא מכך הם עוברים מה שמכונה "חרם חברתי", נכון שהיינו רוצים שילדינו ירחמו עליהם, וכו'וכו', אך האם אנחנו לא מנפנפים את השכן הטרדן? אז מדוע שנצפה שילדינו יעשו זאת?
ושוב אני מדגיש, אני מדבר על מיקרים פחות מצויים, אך עדיין שקיימים... ולכן במקרה ואנו נפגשים בחרם חברתי, חובה עלינו לבדוק אולי הילד המוחרם הוא האשם הבלעדי, אולי מתאים להעביר אותו למוסד שיותר מתאים לרמתו, או לחילופין לתת לו תמיכה חיצונית, וברגע שהוא ירגע, לרוב גם החרם יפסק.
בדורנו מאוד אוהבים להאשים את ילדים שהם עם אכזר, והורסים את נפש חבריהם, אך ברצוני לעלות נקודה למחשבה.
האם פעם חשבתם על הצד השני של המתרס?
האם פעם חשבתם איך אתם הייתם מגיבים לילד שמציק לחבריו ללא הרף?
לעיתים הורים עושים טעות קריטית, לרוב רואים זאת בישיבות, בחור שנכנס לישיבה שהיא למעלה מהרמה שלו, ומטבע הדברים משעמם לו.
הוא לא מבין את השיעורים, לא מסתדר בחברותות, וכללית לא מצליח בחברה.
חלק מהבחורים שעוברים את זה נושרים, חלקם מופנמים ודיכאוניים, וחלקם הופכים לאלימים ואגרסיביים מאוד כלפי החברים שלהם.
וכמו כן זה גם קורה בתלמודי תורה.
לרוב, הבחורים/הילדים האלימים, נעשים שנואים על החברה, וכפועל יוצא מכך הם עוברים מה שמכונה "חרם חברתי", נכון שהיינו רוצים שילדינו ירחמו עליהם, וכו'וכו', אך האם אנחנו לא מנפנפים את השכן הטרדן? אז מדוע שנצפה שילדינו יעשו זאת?
ושוב אני מדגיש, אני מדבר על מיקרים פחות מצויים, אך עדיין שקיימים... ולכן במקרה ואנו נפגשים בחרם חברתי, חובה עלינו לבדוק אולי הילד המוחרם הוא האשם הבלעדי, אולי מתאים להעביר אותו למוסד שיותר מתאים לרמתו, או לחילופין לתת לו תמיכה חיצונית, וברגע שהוא ירגע, לרוב גם החרם יפסק.
