למה המחמיר נקרא 'עבריין'??? | בית המדרש – דיונים תורניים למה המחמיר נקרא 'עבריין'??? | בית המדרש – דיונים תורניים

החושב

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
הודעות
54
תודות
172
נקודות
70
ידוע המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, באיזו תנועה צריך האדם להיות כשהוא קורא קריאת שמע:

בית הלל אומרים: איך שהוא רוצה.

ובית שמאי: בבוקר - יעמוד, בערב - יטה.

ההלכה: כבית הלל. המשנה מוסיפה שפעם סיכן ר' טרפון את עצמו, רק בגלל שחשש לדברי בית שמאי, והיטה את עצמו בלילה!


ואני שואל: אז מה? מה כבר קרה שרצה ר' טרפון להחמיר על עצמו?

הרי במצוות, כל המחמיר תבוא עליו ברכה - ומה זה שונה?


ולא זו אף זו: אלא בטור (סג) כתב שמי שרוצה להחמיר על עצמו ולעמוד לקריאת שמע, בעוד שישב בברכות קריאת שמע - לא רק שאין זה חומרה, אלא שהוא נקרא 'עבריינא' - לא פחות ולא יותר!

כל זה למה? אז מה קרה?
 
זה ברור.

השאלה למה? מה הבעיה? יש לזה הסבר???
אולי הסבר ע"פ חסידות, ב"ה הם חסד, ב"ש גבורה, כתוב "עולם חסד יבנה" העולם נברא על מידת החסד, ולכן הפסקים של ב"ש לא להלכה עד כדי שיקראו לו עבריין,
 
אולי הסבר ע"פ חסידות, ב"ה הם חסד, ב"ש גבורה, כתוב "עולם חסד יבנה" העולם נברא על מידת החסד, ולכן הפסקים של ב"ש לא להלכה עד כדי שיקראו לו עבריין,
למה א"כ לא מצינו כזאת במחלוקות האחרות ביניהם?
 
המשנה מוסיפה שפעם סיכן ר' טרפון את עצמו, רק בגלל שחשש לדברי בית שמאי, והיטה את עצמו בלילה!
אני שואל: אז מה? מה כבר קרה שרצה ר' טרפון להחמיר על עצמו?

הרי במצוות, כל המחמיר תבוא עליו ברכה - ומה זה שונה?
התשובה כתובה מיניה וביה -
פעם סיכן ר' טרפון את עצמו,
 
אבל הגמ' אומרת על כך: כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דבר בית הלל.

זו השאלה: למה מי שעובר על דברי בית הלל, כדי לו לחוב את עצמו?
כי כשהלל אומרים שאין ענין לקרוא קריאת שמע בשכיבה לכן המסכן את עצמו כדי להחמיר דלא כדבריו עושה משהו לא טוב, וכדאי הוא לחוב בעצמו.
 
ואכן כבר נחלקו בזה האמוראים בסוגיא יא. דלדעת רב יחזקאל עשה כדברי ב"ש עשה, והיינו שמותר לו להחמיר כדברי ב"ש. ולדעת רב יוסף לא עשה ולא כלום.
ולדעת רנב"י חייב מיתה. וכ' בחי' הרא"ה דלמד מכאן דהיכא דנפסק הלכה כחד אסור לעשות כאידך ואפילו לחומרא משום דמיחזי כחולק על רבותיו.
ובירושלמי [ה"ד] דחייב משום פורץ גדר ישכנו נחש, והובא במלאכת שלמה.
 
הרי במצוות, כל המחמיר תבוא עליו ברכה - ומה זה שונה?
"את אשר אסרת התרתי ואת אשר התרת אסרתי" (וידוי הגדול לרבינו ניסים)
"ולא אומר... ולא על אסור מותר ולא על מותר אסור" (נמצא בתפילה לפני הלימוד)
ועוד יש לעיין בחטא אדם הראשון הרי אם הקב"ה היה מצווה אותנו לא לאכול מעץ מסוים, וזה היה הציווי היחיד מהקב"ה, ודאי היינו מבינים שעץ זה אינו טוב וכדי להתרחק מן החטא היינו נזהרים אף ממגע וכו',
א"כ מה התביעה על חווה שאמרה שהקב"ה אסר עליה גם בנגיעה, הרי זה כמעט מילים נרדפות לאסור אכילה ולא לגעת.
וזה היה הסיבה לחטא שם כידוע.
להחמיר מספק - תבוא עליו ברכה.
נפסקה ההלכה - הרי זה שטות, וגורם לחטא.
[הטעם הוא משום כשאנו מחמירים מכח הלכה אמיתית החומרא וההלכה מקבלים אצלינו דרגה שווה, אבל החומרא נהיית בטן רכה בגלל שאין לה מקור וכו']
 
נפסקה ההלכה - הרי זה שטות, וגורם לחטא.
שמענו על הרבה גדולי עולם שחששו להחמיר גם כשיטות שלא נפסקה הלכה כמותם.
אכן לא שיטות של תנאים ואמוראים שהגמ' פסקה שלא כמותם, אבל גם שיטות בראשונים וכ"ש באחרונים שהפוסקים הכריעו דלא כמותם..
 
ידוע המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, באיזו תנועה צריך האדם להיות כשהוא קורא קריאת שמע:

בית הלל אומרים: איך שהוא רוצה.

ובית שמאי: בבוקר - יעמוד, בערב - יטה.

ההלכה: כבית הלל. המשנה מוסיפה שפעם סיכן ר' טרפון את עצמו, רק בגלל שחשש לדברי בית שמאי, והיטה את עצמו בלילה!


ואני שואל: אז מה? מה כבר קרה שרצה ר' טרפון להחמיר על עצמו?

הרי במצוות, כל המחמיר תבוא עליו ברכה - ומה זה שונה?


ולא זו אף זו: אלא בטור (סג) כתב שמי שרוצה להחמיר על עצמו ולעמוד לקריאת שמע, בעוד שישב בברכות קריאת שמע - לא רק שאין זה חומרה, אלא שהוא נקרא 'עבריינא' - לא פחות ולא יותר!

כל זה למה? אז מה קרה?
בתוס' ברכות יא. דה תני רב יחזקאל וז"ל גבי ק"ש אע"ג דמן הדין יצא בדיעבד כיון דלב"ה אין נכון כדאיתא במתניתין כדאי היית לחוב בעצמך אם עשה כב"ש לב"ה לא עשה ולא כלום.
י"ל דדברי ב"ה קורא כדרכו להחמיר באו דחייב לקרות כדרכו (ולא יטה טלא יעמוד אם ישב) דאינו נכון כדברי ב"ש, וע"כ לא אמרו ב"ה פוטרין.
דמבואר בטור דאין להטות על צדו מפני שנראה כמקבל עול מלכות שמים דרך גאוה
ובחדושי הגהות שם בביאור מש"כ רב עמרם דמצוותה מיושב וז"ל ולי נראה טעמו משום דמסקינן בפרק שלשה שאכלו (נא ע"ב) דברכת המזון מיושב וכמו שכתב רבינו בסימן קפ"ג משום שיכול לכוין יותר כשיושב לכן סבירא ליה לרב עמרם דאין הכי נמי מיושב עדיף טפי עכל"ל.
ולפי זה י"ל פי' דברי ב"ה כל אחד קורא כדרכו היינו להחמיר באו להוציא מדברי ב"ש דהתירו להטות וחייבו לעמוד את היושב ואמרו ב"ה דאינו נכון ולא יטה ולא יעמוד אם ישב. (אבל לא אמרו דאינו נכון לעמוד למי שעומד).
וע"כ העובר נקרא עבריינא לדעת רב עמרם.
 
שמענו על הרבה גדולי עולם שחששו להחמיר גם כשיטות שלא נפסקה הלכה כמותם.
אכן לא שיטות של תנאים ואמוראים שהגמ' פסקה שלא כמותם, אבל גם שיטות בראשונים וכ"ש באחרונים שהפוסקים הכריעו דלא כמותם..
נכון, אבל בעצמך חילקת.
 
להחמיר מספק - תבוא עליו ברכה.
נפסקה ההלכה - הרי זה שטות, וגורם לחטא.
דעת הרש"ל דאין להחמיר אבל בט"ז סימן תקנא שצירפו פה מבואר דאין חסרון להחמיר כב"ש ודחה ראיית הרש"ל, ורק במקום דאמרו ב"ה דאינו נכון דברי ב"ש אסור לעשות כדברי ב"ש.
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

בבית חמי נוהגים שהאב מוציא את כל בני הבית...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה