לציין בכל הנושא דהתוס' במנחות כ"ט ד"ה סילוקו כתבו דלמ"ד דאין אפייתן דוחה שבת (דאין תנור מקדש) והיו אופין מער"ש צ"ל דלחם חם פירושו רך דכבר נתקרר הלחם מערב שבת עכת"ד, וקושיית המקשן שייך אליבא דמ"ד דאפייתן דוחה שבת ועדמ"ש הריטב"א יומא כ"א ע"א דהיה הלחם חם הרבה וז"ל ונראה כי בשעת שימה ולקיחה היה חם הרבה עד שהיה הבל יוצא ממנו כלחם היוצא מן התנור והיינו דאמרינן לקמן שמגביהין את השולחן עם הלחם שעליו ומראין אותו לעולי רגלים שיראו הנס הזה ואי אפשר להם לראות מרחוק שהיה חם אלא על הדרך שאמרנו עכ"ל.
-
חדש בפורום אוצר התורה: "קבוצות ידע תורני" - התייעצו, למדו ומצאו מומחים! >>> לפרטים לחצו כאן
אף להנ"ל נראה מדברי התלמוד במנחות (צז:): ששתי החלות התחתונות שבכל סדר, צריכות להיות מונחות על השלחן עצמו, ויל"ע.
אדרת אליהו ויקרא פרק כד פסוק ו (פרשת אמור)
והא דאמרינן לקמן על טהרו של שלחן היינו שיהא הדפוס עומד על טהרו של שלחן
בדברי התו"כ (אמור י"ח) נראה שבזה יש דין מיוחד, יותר מבשאר הלחמים, אך אה"נ מדברי האדרת אליהו נראה שלא למד כן, ישר כח.