בבלי מדוע לחם הפנים לא נפסל מבליעת נותר?

[תענוג]

לציין בכל הנושא דהתוס' במנחות כ"ט ד"ה סילוקו כתבו דלמ"ד דאין אפייתן דוחה שבת (דאין תנור מקדש) והיו אופין מער"ש צ"ל דלחם חם פירושו רך דכבר נתקרר הלחם מערב שבת עכת"ד, וקושיית המקשן שייך אליבא דמ"ד דאפייתן דוחה שבת ועדמ"ש הריטב"א יומא כ"א ע"א דהיה הלחם חם הרבה וז"ל ונראה כי בשעת שימה ולקיחה היה חם הרבה עד שהיה הבל יוצא ממנו כלחם היוצא מן התנור והיינו דאמרינן לקמן שמגביהין את השולחן עם הלחם שעליו ומראין אותו לעולי רגלים שיראו הנס הזה ואי אפשר להם לראות מרחוק שהיה חם אלא על הדרך שאמרנו עכ"ל.​

 

[התורה]

באדרת אליהו (ויקרא כ"ד, ו'; ובביאורים לתו"כ אמור פרק י"ח) מבואר, שאף על השלחן שבהיכל היו החלות מונחות בדפוס.
וממילא לא קשיא קושיית הרב @לב טוב מידי, והוא מכיון שהדפוסים הוחלפו, כמבואר ברבותינו.
ויל"ע, שאין נראה כן מרוב רבותינו הראשונים, ואכמל"ב.

 

[התורה]

באדרת אליהו (ויקרא כ"ד, ו'; ובביאורים לתו"כ אמור פרק י"ח) מבואר, שאף על השלחן שבהיכל היו החלות מונחות בדפוס.
וממילא לא קשיא קושיית הרב @לב טוב מידי, והוא מכיון שהדפוסים הוחלפו, כמבואר ברבותינו.
ויל"ע, שאין נראה כן מרוב רבותינו הראשונים, ואכמל"ב.

לחץ כדי לכווץ...

אף להנ"ל נראה מדברי התלמוד במנחות (צז:): ששתי החלות התחתונות שבכל סדר, צריכות להיות מונחות על השלחן עצמו, ויל"ע.

 

[לב טוב]

אף להנ"ל נראה מדברי התלמוד במנחות (צז:): ששתי החלות התחתונות שבכל סדר, צריכות להיות מונחות על השלחן עצמו, ויל"ע.

לחץ כדי לכווץ...

אדרת אליהו ויקרא פרק כד פסוק ו (פרשת אמור)
והא דאמרינן לקמן על טהרו של שלחן היינו שיהא הדפוס עומד על טהרו של שלחן

 

[התורה]

אדרת אליהו ויקרא פרק כד פסוק ו (פרשת אמור)
והא דאמרינן לקמן על טהרו של שלחן היינו שיהא הדפוס עומד על טהרו של שלחן

לחץ כדי לכווץ...

בדברי התו"כ (אמור י"ח) נראה שבזה יש דין מיוחד, יותר מבשאר הלחמים, אך אה"נ מדברי האדרת אליהו נראה שלא למד כן, ישר כח.

 

[לב טוב]

מצאתי דברים שכתב בעל ההפלאה
שאין לינה בראשו של מזבח וה''ה של שלחן
וכמו שכתוב שאפי' עמד עליו הלחם ימים רבים לא נפסל
נמצא שהקושיה מעיקרא ליתא שהרי אין כאן נותר כלל וכלל

 

[חכימא]

וכל הקושיא היא רק למאן דאמר עילאה גבר
כי למ"ד תתאה הרי השולחן צונן

אבל באמת לא קשה בכלל כי כל מה שיש ילפותא להגעיל קודם זמן איסורו הוא מצות הגעלה ולא שייך להגעיל לחם!

 

[נהנה מקושיא טובה]

וכל הקושיא היא רק למאן דאמר עילאה גבר
כי למ"ד תתאה הרי השולחן צונן

לחץ כדי לכווץ...

גם למ''ד תתאה גבר הלא מבליע כדי קליפה

 

[התורה]

מצאתי דברים שכתב בעל ההפלאה
שאין לינה בראשו של מזבח וה''ה של שלחן
וכמו שכתוב שאפי' עמד עליו הלחם ימים רבים לא נפסל
נמצא שהקושיה מעיקרא ליתא שהרי אין כאן נותר כלל וכלל

לחץ כדי לכווץ...

השאלה עם זה נאמר רק לאיסור, או אף לענין אכילה, כת"ר יוכל להביא ציטוט מדויק של דבריו ?

 

[לב טוב]

וכל הקושיא היא רק למאן דאמר עילאה גבר
כי למ"ד תתאה הרי השולחן צונן

אבל באמת לא קשה בכלל כי כל מה שיש ילפותא להגעיל קודם זמן איסורו הוא מצות הגעלה ולא שייך להגעיל לחם!

לחץ כדי לכווץ...

גם למ''ד תתאה גבר הלא מבליע כדי קליפה

לחץ כדי לכווץ...

השאלה עם זה נאמר רק לאיסור, או אף לענין אכילה, כת"ר יוכל להביא ציטוט מדויק של דבריו ?

לחץ כדי לכווץ...

פנים יפות שמות פרק כה פסוק יב (פרשת תרומה)
עוד נראה הטעם שהיו צריכים לטבול את השלחן דוקא באמה של מקדש,


מפני שאמרו [מנחות צו ב] לחם חם ביום הלקחו שהיה סלוקו כסידורו, א"כ י"ל כיון שהיה הלחם מונח על טהרו של שלחן, היה השלחן בלוע מן הלחם ואפ"ה לא היה נותר שיאסור הלחם השני בשבת שני, כמ"ש [זבחים צז ב] בקדירה שבמקדש שבישלו בהם חטאות לא יבשלו בהם שלמים, ואף דקי"ל תתאה גבר מ"מ בלע כדי קליפה, כדאמרינן בפסחים דף ע"ו [ע"א] דעד דמיקר ליה בלע, מכ"ש בלחם שהיה בו נס שלא נתקרר כלל, וכ"ש לדעת הפוסקים [ש"ך יו"ד סי' קה, סק"ח] דדבר גוש הוי לעולם ככלי ראשון,

אלא בכל זה אין בו פסול כלל כדקי"ל [מנחות צ א] שהשלחן מקדש הראוי לו דאפילו היה על השלחן ימים רבים לא נפסל בלינה, והיינו דאצטריך קרא שיניחו על טהרו של שלחן דה"א שיהיה הפסק ביניהם כדי שלא יבלע השלחן מן הלחם,

ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא שהיו צריכים לטבול אותו באמה שבמקדש שאם היו מוציאים אותו חוץ למקדש היה הבליעה שבו נפסל ביוצא ויאסר להניח עליו הלחם, ואף שהיו יכולים להגעילו מ"מ בשבת א"א, ותו דאין לגרום איסור לכתחילה להכשירה ע"י הגעלה, כמ"ש המג"א בסי' תק"ט [סקי"א] דאין להגעיל לכתחילה כלי חלב לבשל בו בשר כ"א ע"י ליבון באור, והטעם משום דבהגעלה נשאר בו משהו ואין לעשות כן לכתחילה:

 

[עמוסיך]

למה 'כלי ראשון'?
כשהלחם הוא על השולחן זה כבר כלי שני.

לחץ כדי לכווץ...

ממש לא לכ"ע, ראה בסו"ס שיח יט בשו"ע "אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה אפילו נצלה הצלי מבעוד יום, דמכל מקום יתבשל השום והשמן". עכ"ל, וכתב המג"א "לאו דוקא [כנגד המדורה], דה"ה אם הוא רותח שיד סולדת בו... [דהיינו אפילו העביר לכ"ש] וכ"כ הפוסקים בי"ד דדבר שהוא גוש אפי' בכ"ש מבשל" וז"ל המשנ"ב "ואפילו אם הניח אח"כ על הקערה - שהוא כ"ש, ג"כ אסור דהא כמה פוסקים סוברים דדבר גוש כ"ז שהיס"ב אפילו בכ"ש מבשל".
וראה שם פרימ"ג וכן ט"ז ובמשנ"ב ס"ק מה ועוד

 

[נהנה מקושיא טובה]

באדרת אליהו (ויקרא כ"ד, ו'; ובביאורים לתו"כ אמור פרק י"ח) מבואר, שאף על השלחן שבהיכל היו החלות מונחות בדפוס.
וממילא לא קשיא קושיית הרב @לב טוב מידי, והוא מכיון שהדפוסים הוחלפו, כמבואר ברבותינו.
ויל"ע, שאין נראה כן מרוב רבותינו הראשונים, ואכמל"ב.

לחץ כדי לכווץ...

איפה מבואר שהוחלפו הדפוסים? האם בכל לחם בכל שבוע השתמשו בדפוסים אחרים וחדשים?