גיטין ד"ח ע"ב.
הגמ' הביאה פלוג' דאביי ורבא גבי עבד שהביא שטר שכתוב בו קנה כל נכסי, דלרבא נאמן על שחרור עצמו (אבל לא על הנכסים), ולאביי לא נאמן.
והקשתה הגמ' מדעת ר"מ שאדון שכתב לעבד קנה כל נכסי חוץ מבית כור העבד לא משוחרר.
ובבי' הפלוג' דאביי ורבא נחלקו הדעות, אך הרמב"ן בביאורו השני (בבי' הגרב"ד) שנחלקו האם זה שטר אחד או ב', ולאביי שזה שטר אחד כיוון שבטל מקצתו בטל כולו, ולא מדין עדות שבטלה וכו', אלא מדין:
"שכל גט שאין עושין מעשה בכולו אין דנין במקצת שבו"
וכ' הגרב"ד בשם רבנו הגר"ח שהוא דין מיוחד מדיני השטרות, שאם לא כל השטר מתקיים, אז בטל השטר.
ואשמח אם אי מי מחו"ר אתר קדישא הדין יוכל להאיר עיני בביאור דבריו הקדושים, מאי טעמא דהאי דינא.
הגמ' הביאה פלוג' דאביי ורבא גבי עבד שהביא שטר שכתוב בו קנה כל נכסי, דלרבא נאמן על שחרור עצמו (אבל לא על הנכסים), ולאביי לא נאמן.
והקשתה הגמ' מדעת ר"מ שאדון שכתב לעבד קנה כל נכסי חוץ מבית כור העבד לא משוחרר.
ובבי' הפלוג' דאביי ורבא נחלקו הדעות, אך הרמב"ן בביאורו השני (בבי' הגרב"ד) שנחלקו האם זה שטר אחד או ב', ולאביי שזה שטר אחד כיוון שבטל מקצתו בטל כולו, ולא מדין עדות שבטלה וכו', אלא מדין:
"שכל גט שאין עושין מעשה בכולו אין דנין במקצת שבו"
וכ' הגרב"ד בשם רבנו הגר"ח שהוא דין מיוחד מדיני השטרות, שאם לא כל השטר מתקיים, אז בטל השטר.
ואשמח אם אי מי מחו"ר אתר קדישא הדין יוכל להאיר עיני בביאור דבריו הקדושים, מאי טעמא דהאי דינא.