נפש החיים פ"ד פ"ה: שמצדו יתברך גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כלם בשיווי גמור ואחדות פשוט ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש כו', הבחינה אשר מצדינו היינו שהשגתנו אינה משגת בחוש רק ענין מציאותם כמו שהם נראים שעל פי זאת הבחינה נבנו כל סדרי חיוב הנהגתינו שנצטווינו מפיו יתברך חק ולא יעבור ומצד זאת הבחינה הוא שדימוהו רז"ל כביכול כענין הנשמה אל הגוף וכמ"ש בזוהר שהוא יתברך הוא נשמתא דכל עלמין שכמו שבאדם לא נראה בחוש רק הגוף והנשמה אף שהיא מלאה את כל הגוף הוא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל כן כפי השגתינו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הגוף להחיותו.
כנראה כבודו לא מכיר את הנפש החיים מפי רב...
האם כבודו ר"ל שבידיים וברגליים הנשמה נתפסת?
ברור שדימו חז"ל את הבורא לעניין הנשמה שבגוף, כי בזה מתקיימות ב' הבחינות הנזכרות. מצד אחד הוא קיים, אך מצד שני אינו נתפס בגשמיות.
משים בפי דברים חדשים שעל פי הנפש החיים הקב"ה נתפס בגשמיות כדי להעליל עלי
ולמעשה - בזה הנקודה לפי המבואר בנפה"ח
ולא כמ"ש
וטעות לעולם חוזר והאמת והשלום אהבו
החלק הראשון אינו נכון, והחלק השני תמיד היה....
מר ציטט את הודעתי הזו:
והגיב על זה בהודעה זו:
כוונתו הייתה להביא ראיה לדברי, או שמא להביא ראיה שלא כדברי?
אם כוונתו של מר הייתה להביא סיעתא לדברי, הרי שאכן, טעות לעולם חוזרת,
אך אם כוונת מר להוכיח כי ישנה אלוקות בספסל עץ - שאגב, זה מה שהבינו המתנגדים בדברי החסידים בדורות ההם - אזי יודה מר על טעותו שלו, כי הרי "טעות לעולם חוזרת"....
כל הדיון מה אמרתי אני או מה אמר מר מיותר כשאנו דנים אם יש סתירה בעיקר האמונה בענין מלא כל הארץ כבודו בין הנפש החיים והתניא
וכפי המבואר, הנפש החיים כותב אותן הדברים בין בענין הצמצום שהוא העלם בלבד ובין בענין ואתה מחיה את כולם בכל רגע ממש (כלשונו שער ג פי"א) ושגם מצדינו הוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם (כלשונו שער ג פ"ה).
שמעתי משם א' שהדבר אחד הוא מסכים עם הרבי מליובאוויטש שר' חיים מוואלזין והבעל התניא כן חלקו
אומר בקצרה, שדרך מוהר"ן בצמצום אינה כדרך החסידים או המתנגדים.
דרך שלישית, שלא סותרת את דרך הגר"א, אך מוסיפה עליה רובד נוסף ועמוק.
בעניינים העיקריים שבהם חלק הגר"א על החסידות (דווקא אלה שבגללם הגר"א חלק), נראה שמוהר"ן סבר כהגר"א.
ואיני מדבר רק על היוצא למעשה, אלא על שורש הדברים.
דרך שלישית, שלא סותרת את דרך הגר"א, אך מוסיפה עליה רובד נוסף ועמוק.
בעניינים העיקריים שבהם חלק הגר"א על החסידות (דווקא אלה שבגללם הגר"א חלק), נראה שמוהר"ן סבר כהגר"א.
ואיני מדבר רק על היוצא למעשה, אלא על שורש הדברים.
כלומר?
הרב דסלר אומר שהם נחלקו בדרכי העבודה.
משמע מדברי הרב דסלר שרצה לומר שהם אינם חלוקים, אבל במכתב הרבי מליובאוויטש אליו שהם כן חלקו.
היינו, שאינם חלוקים במציאות, אלא בדרכי העבודה, עיין בדבריו.
הרבי לא שלח אליו מכתב (למיטב ידיעתי) אלא הגיב על מכתבו לר' איצ'ה מתמיד.
מצטער באמת ובתמים,
אך איני יכול לנהל דיון כשהוא מתנהל בדרך זו.
כבודו חוזר בו ומכחיש את חזרותיו כל הזמן, דבריו של מר נסתרים בתוך דברי הנפש החיים וכבודו אינו מוכן להשיב על זה,
וכשאני מבקש לדעת על מה כבודו טוען כי טעיתי, הוא משיב שזה כלל לא משנה...
דיון צריך להיות ברור וחד, לפני שניגשים לדיון צריכה להיות ברורה העמדה, יחד עם כל הראיות שלה,
כשיש ראיה הפוכה, או טענה של אחד המתדיינים, יש להגיב עליה ולא להגיב בציטוט שאינו עונה מאום,
וכשנתקעים, יש צורך לומר "טעיתי", ואם ממש קשה לך, אפשר פשוט להעלם ולא להגיב...
לכן, עם כל הצער שבדבר, ועם כל יכולתי לענות לך שוב ושוב ושוב כי אין כל מקור לדבריך בנפש החיים, ואף מוכח שלא כדבריך, ולהמשיך בדיון העקר עד תחיית המתים, אז יבוא מרנא הנפש החיים ויראה למר את טעותו,
אך, למען הסדר הטוב ותועלת הפורום הנכבד, אפסיק כאן את הדיון.
והאמת והשלום אהבו...
עם כל הכעס והאוכזב שלך שביארתי שהכמדמני שלך נגד רבבות יהודים שקר
למעשה הנפש החיים כותב על הצמצום וז"ל ביאור מלת צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום להתכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי ח"ו אלא כענין שאמרו בבראשית רבה סוף פרשה ס"ה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך ובאיכה רבתי בריש א"ב דאני הגבר הלכה וצמצמה פניה אהר העמוד שפירושו שם לשון הסתר וכיסוי עיין בערוך ערך צמצם כן כאן מלת צמצום היינו הסתר וכיסוי והכוונה שאחדותו יתברך שמו בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין בהשואה גמורה מכנים אנחנו בשם צמצום מהמת שאהדותו יתברך הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתנו.
וזה כדברי הבעל התניא בליקוטי תורה בהוספות לסדר ויקרא ד"ה להבין מש"כ באוצ"ח וז"ל להבין קצת פי' וענין צמצום זה ומזה יובן איך שגם בבחי' האור והשם הנכבד והנורא הזה אין שום שינוי ח"ו כלל וכלל ע"י הצמצום והענין כי צמצום זה אינו כפשוטו שנסתלק האור ח"ו כי באמת לית אתר פנוי מיניה וכמ"ש במדרש רבה פ' שמות פ"ב למה מתוך סנה ללמד שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה אלא הפי' שהסתלקות זו היינו מבחי' הגילוי להיות בבחי' העלם ועד"ז הוא מה שאמרו בת"ז במאמר דפתח אליהו וכד אנת תסתלק מינייהו ר"ל שנתעלם האור מהיות בבחי' גילוי והלבשה והשגה ומסתתר להיות מכוסה ומופלא ונעלם עכ"ל.
למעשה הנפש החיים כותב על הצמצום וז"ל ביאור מלת צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום להתכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי ח"ו אלא כענין שאמרו בבראשית רבה סוף פרשה ס"ה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך ובאיכה רבתי בריש א"ב דאני הגבר הלכה וצמצמה פניה אהר העמוד שפירושו שם לשון הסתר וכיסוי עיין בערוך ערך צמצם כן כאן מלת צמצום היינו הסתר וכיסוי והכוונה שאחדותו יתברך שמו בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין בהשואה גמורה מכנים אנחנו בשם צמצום מהמת שאהדותו יתברך הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתנו.
וזה כדברי הבעל התניא בליקוטי תורה בהוספות לסדר ויקרא ד"ה להבין מש"כ באוצ"ח וז"ל להבין קצת פי' וענין צמצום זה ומזה יובן איך שגם בבחי' האור והשם הנכבד והנורא הזה אין שום שינוי ח"ו כלל וכלל ע"י הצמצום והענין כי צמצום זה אינו כפשוטו שנסתלק האור ח"ו כי באמת לית אתר פנוי מיניה וכמ"ש במדרש רבה פ' שמות פ"ב למה מתוך סנה ללמד שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה אלא הפי' שהסתלקות זו היינו מבחי' הגילוי להיות בבחי' העלם ועד"ז הוא מה שאמרו בת"ז במאמר דפתח אליהו וכד אנת תסתלק מינייהו ר"ל שנתעלם האור מהיות בבחי' גילוי והלבשה והשגה ומסתתר להיות מכוסה ומופלא ונעלם עכ"ל.
נפלא!
גילית לנו,
שלא בהכל נחלקו הגר"א והתניא, אלא רק בחלק מהדברים.
אמת ויציב,
בעניין הספציפי - מהו הפירוש המילולי של המילה "צמצום" לא נחלקו....
ראיתי כי מר לא מתמצה כראוי בנושא ומבקש ממנו כנ"ל לידע מה שיטת הבעל התניא ע"כ אמרתי להעתיק הלשונות בפנים ואמשיך
*
וכן למש"כ בנפש החיים וז"ל (שער ג' פרק י' י"א) ואתה מחיה את כולם כל רגע ממש ולכן נקרא הוא יתברך נשמתא דכל נשמתין ועקרא ושרשא דכל עלמין, והענין כידוע בזוהר שהוא יתברך ודבורו חד וכל דבור ומאמר של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שאמר ויהי הוא הנפש וחיות אותו הדבר שנברא בו כו' ולכן פתח יתברך שמו ראשית עשרת הדברים אנכי ה' אלהיך כי זה כל עיקר יסוד האמונה שצריך כל איש ישראל לקבוע בלבו שרק הוא יתברך שמו הוא הבעל כח האמיתי ונשמת וחיות ושורש העיקר שלו ושל כל הברואים והכחות והעולמות כולם עכל"ל, עוד שם וז"ל ואף שגם שם הוי"ה ברוך הוא נקרא גם כן מצד התחברותו יתברך ברצונו להעולמות כי עצמות אדון יחיד אין סוף ברוך הוא בבחינת היותו מופשט מהעולמות לא אתרמיז בשום שם כלל אף על פי כן העולמות המה בטלים ומבוטלים במציאות נגדו יתברך מצד זה השם הנכבד עכ"ל. ובנפש החיים פ"ד פ"ה: שמצדו יתברך גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כלם בשיווי גמור ואחדות פשוט ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש כו', הבחינה אשר מצדינו היינו שהשגתנו אינה משגת בחוש רק ענין מציאותם כמו שהם נראים שעל פי זאת הבחינה נבנו כל סדרי חיוב הנהגתינו שנצטווינו מפיו יתברך חק ולא יעבור ומצד זאת הבחינה הוא שדימוהו רז"ל כביכול כענין הנשמה אל הגוף וכמ"ש בזוהר שהוא יתברך הוא נשמתא דכל עלמין שכמו שבאדם לא נראה בחוש רק הגוף והנשמה אף שהיא מלאה את כל הגוף הוא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל כן כפי השגתינו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הגוף להחיותו.
גם לזאת הבעל התניא מסכים וכמ"ש בשער היחוד והאמונה וז"ל שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד ומוציאו מאין ממש ליש ומה שכל נברא ונפעל נראה לנו ליש וממשות זהו מחמת שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא אבל אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו מאחר שמבלעדי הרוחניו' היה אין ואפס ממש עכ"ל.
וכידוע עיקר פלוגתם בזה במש"כ הנפש החיים בשער ג דאין להתבונן בבחינת מצדו יתברך רק 'ביחוד פסוק ראשון דק"ש בתיבת אחד ראוי להעובד אמתי לכוין בקדושת מחשבתו שהוא יתברך שמו מצדו הוא אחד כמשמעו גם בכל הברואים כולם אחדות פשוט לבד כקודם הבריאה' והבעל התניא לא ס"ל כן ויש הרבה ראיות בזה כשיטת הבעל התניא.
וכל זה דלא כנוסח מר לעיל
גם לזאת הבעל התניא מסכים וכמ"ש בשער היחוד והאמונה וז"ל שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד ומוציאו מאין ממש ליש ומה שכל נברא ונפעל נראה לנו ליש וממשות זהו מחמת שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא אבל אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו מאחר שמבלעדי הרוחניו' היה אין ואפס ממש עכ"ל.
וכידוע עיקר פלוגתם בזה במש"כ הנפש החיים בשער ג דאין להתבונן בבחינת מצדו יתברך רק 'ביחוד פסוק ראשון דק"ש בתיבת אחד ראוי להעובד אמתי לכוין בקדושת מחשבתו שהוא יתברך שמו מצדו הוא אחד כמשמעו גם בכל הברואים כולם אחדות פשוט לבד כקודם הבריאה' והבעל התניא לא ס"ל כן ויש הרבה ראיות בזה כשיטת הבעל התניא.
וכל זה דלא כנוסח מר לעיל
ודלא כמ"ש
והאמת והשלום אהבו
נערך לאחרונה:
זאת הסיבה שאני עומד על הנקודה של הדיון 'אם לפי הנפש החיים יש כפירה ח"ו בדברי התניא בענין הצמצום' - ואיני רוצה לדבר בדבר אחר - ולא חזרתי מכלום - אם מר רוצה לדון ברור וחד לענות על נקודה זו היכן מצא ח"ו כפירה בענין הצמצום בדברי התניא אני כאן - ולא בשביל מחלוקת אלא לברר הדבר שחור על לבן
שוב הבאת ציטוט שלא רלוונטי!
לשיטת הגר"א - יש שתי מציאויות נפרדות, שתי הנהגות ששניהן נכונות.
כלפי הבורא - יש אלוקות גם בספסל, כלפינו - באמת אין אלוקות בספסל.
הציטוט שאתה מביא הוא הראיה הגדולה לדברי.
ושוב אשאל את השאלה שלא קיבלה מענה.
האם הנשמה נמצאת ביד או ברגל? ודאי שלא. היא נמצאת ברוח, לא בגשם.
כן הוא הבורא.
כלפינו - הוא נמצא, ומחייה, ומשגיח בכל רגע ורגע בהווה. אבל לא מולבש בגשמיות כלל.
ורק כלפי עצמו זה שונה, אך אין לנו שמץ השגה בזה.
בעוד לשיטת התניא,
אין שתי מציאויות אמיתיות.
יש כעין מסך המסתיר את האמת היחידה והיא שבספסל יש אלוקות.
זהו שורש המחלוקת.
הרב, משמע שכן רלוונטי...
בשביל זה הטעות מש"כ כלפינו - באמת אין אלוקות בספסל. העתקתי כמה פעמים דברי הנפש החיים בזה"ל (פ"ה) הבחינה אשר מצדינו כו' זאת הבחינה הוא שדימוהו רז"ל כביכול כענין הנשמה אל הגוף וכמ"ש בזוהר שהוא יתברך הוא נשמתא דכל עלמין שכמו שבאדם לא נראה בחוש רק הגוף והנשמה אף שהיא מלאה את כל הגוף הוא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל כן כפי השגתינו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הגוף להחיותו.
ובנפש החיים (שער ג' פרק י' י"א) שהוא יתברך ודבורו חד וכל דבור ומאמר של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שאמר ויהי הוא הנפש וחיות אותו הדבר שנברא בו כו' זה כל עיקר יסוד האמונה שצריך כל איש ישראל לקבוע בלבו (היינו דרך מהלך המחשבה גם שלא בשעת אמירת אחד) שרק הוא יתברך שמו הוא הבעל כח האמיתי ונשמת וחיות ושורש העיקר שלו ושל כל הברואים והכחות והעולמות כולם עכל"ל.
ובפ"ז וז"ל ואלו הב' בחינות הנ"ל שמצדו יתברך ומצדנו הל הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האריז"ל כו' דרך השתלשלות כעין קו אור המאיר השגתינו להשיג התגלות אורו יתברך בעולמות.
ובנפש החיים (שער ג' פרק י' י"א) שהוא יתברך ודבורו חד וכל דבור ומאמר של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שאמר ויהי הוא הנפש וחיות אותו הדבר שנברא בו כו' זה כל עיקר יסוד האמונה שצריך כל איש ישראל לקבוע בלבו (היינו דרך מהלך המחשבה גם שלא בשעת אמירת אחד) שרק הוא יתברך שמו הוא הבעל כח האמיתי ונשמת וחיות ושורש העיקר שלו ושל כל הברואים והכחות והעולמות כולם עכל"ל.
ובפ"ז וז"ל ואלו הב' בחינות הנ"ל שמצדו יתברך ומצדנו הל הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האריז"ל כו' דרך השתלשלות כעין קו אור המאיר השגתינו להשיג התגלות אורו יתברך בעולמות.
שוב כנ"ל כפי השגתינו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הגוף להחיותו.
כשיטת הנפש החיים בזה כמ"ש הבחינה אשר מצדינו כו' שכמו שבאדם לא נראה בחוש רק הגוף והנשמה אף שהיא מלאה את כל הגוף הוא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל כן כפי השגתינו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הגוף להחיותו.
*
בקיצור נתברר לא כתיב בנפש החיים שבענין הצמצום יש כפירה, ואדרבה כותב כדברי הבעל התניא, ופלוגתתם בזה מבואר בנפה"ח פ"ח והוא אי מותר לחשוב בחי' מצדו יתברך (היינו ענין ביטול העולמות אליו ובחי' שיווי גמור) כל היום או רק בשעת אחד.תגיד? הבנת הנקרא יש לך????
הנשמה אינה נסתרת בגוף.
היא לא מולבשת בגוף כלל!!
מגוחך לומר שבזה כתוב כהתניא.
אתה לא עונה לי, ואני חוזר זו הפעם השלישית (!) -
האם ביד שלך נמצאת הנשמה והיא רק מוסתרת, או שהיא קיימת רק ברוחני?
כבר כתבתי לעיל שמע"כ פרסם שבנפש החיים כתיב נגד ענין הצמצום המבואר בחסידות שזה כפירה
ועדיין לא נתבאר הכפירה הזאת רק להיפך
וכל השאר לסחוב אותי לדיונים כבר ביארתי שאני לא כאן בשביל זה (ובפרט שכבר העתקי כמ"פ דברי נפה"ח פ"ה שהנשמה מלאה את כל הגוף והוא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל), רק דבר אחד שתבאר הכפירה ח"ו בענין הצמצום ועדיין לא נעשה זאת.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבן שלמה
- אברייך
- אבריימי
- אברך 11
- אברך קלאסי
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אוריה דניאלי
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- אי"ש צעיר
- איישר חילי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
- אפיקי מים
- אפרים זינגר
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בינה לעתים
- בליש
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בפקודיך אשיחה
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גפטון
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דיסקיט
- דקלים
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הבאר
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- המביט
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וידעת היום
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חבצלת
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוצניק
- חוקר תורני
- חידודא
- חיינו
- חכם הרזים
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף גליקמן
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- יחיאל דוד
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- ירא אלקים
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מוישי שטיין
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מנחם1
- מרדכי זנגר
- משה ד.
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נעם
- נפקא מינא
- נפש שוקקה
- נפשי חמדה
- נתאי הארבלי
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולם התשובה
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עפר זמיר בן יעקב
- עץ החיים
- פותח שערים
- פנחס ע
- פרידנזון
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קדוש אלול
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר נחשון
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמע ישראל
- שמעון ן' יוסף
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר