למיטב זכרוני
א. מנא לך?
לכאו' ההגיון שיש בפסק זה,
השבת אני מעיין במ''ב סי' רי''ב ולא יתכן כלל למה שאמרת
אני מסופק בדבריך דהרי המשקל של שניהם שווה [לפי הרשום בקופסה]
לכאו' מכיון שדעתו לברך רק על המלפפון, לא יפטר הזית בברכתו.
הא גופא, שיכוון על שניהם, ויצא בדיעבד.
למה שיעשה בדיעבד?
באמת מענין לשמוע את השיעור
ומכיוון שהוא מאכל אחד, עלינו להכריע מה ברכתו. להגיד 'שיברך שניהם' זה פחות אופציה.
פחות אופציה מלברך ברכה שאינה מבוררת? מנ"ל?
בשיא הרצינות:
שאלתי תלמיד מאוד גדול של ר' צבי מה הפשט בדבריו ,
טוב, כיום אין לי גישה אליו
כתבתי שזה חידת היכי תימצי
לו יצוייר זו לא הגדרה כי בסוף יש דין שא''א לצמצם ,
אה"נ,
'רוב' זה לא דין שעל זה מברכים, אלא דרך לקבוע מה 'עיקר' התבשיל.
פה זה לא קשור זה מעורבב יחד
אולי תנסה ללמוד כמו 'חזונישניק'?
