למה

במשנה חולין דף לג מבואר השוחט בהמה ולא יצא ממנו דם בשעת שחיטה נאכלין בידים מסואבות שהרי לא הוכשר לקבל טומאה ובתוס' דן שם הלא בשר צריך הדחה במים, ותירצו דמיירי בצלי שאי''צ הדחה ולא הבנתי הלא אחד מז' משקין הוא דם, והלא בשעת צלי יוצא דם ולמה הדם שבשעת הצליה אינו מכשירו לקבל טומאה

מבואר בגמ' בגיטין מח. שביובל ראשון שעדיין לא הורגלו להחזיר הקרקעות הו''ל קנין הגוף, ולכו''ע יכול הלוקח להביא ביכורים ולקרוא, ולא הבנתי מה הכונה שעדיין לא הורגלו להחזיר קרקעות, אטו מדובר בעוברי עבירה, הלא ידעו שכיגיע יובל יצטרכו כולם להחזיר?

וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה', לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ (ויקרא כז, לב-לג) בפסוקים אלו למדנו שאסור להחליף את בהמת המעשר בבהמה אחרת, אפילו רע בטוב. ונשאלת השאלה, מדוע באמת אסור להחליף בהמה כחושה בבהמה...

שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' משה חיים אולמן שליט''א השאיר קושיא שמרן הגרד''ל שליט''א שאל למה יש דין שמגדף את השם אינו חייב רק אם מגדף את השם בשם השם, והלא תיפ''ל מדין מורד במלכות שחייב מיתה ק''ו למי שמורד במלכו של עולם, ואין לומר דאין עונשין מן הדין שהרי חיוב מיתה במורד במלכות אינו מדין...

כתב החינוך (מצוה שפ) לפי שמצות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחידוש העולם, כי אז בעת ההיא עשה עמנו האל ברוך הוא נסים ונפלאות גדולות ושינה טבע העולם לעיני עמים רבים וכו', על כן היה מרצונו ברוך הוא לזכות במצוה זו הנכבדת כל איש מישראל ואל יעכבהו אונס וריחוק מקום מעשותה, כי אם יקרהו עון שנאנס...

ראיתי בקוב'''ש ח''ב בהערות לב''ק אות יג שכתב כדלהלן ולכאורה מהו באמת הביאור שלא מצינו לשום פוסק כן, הלא מצד חיוב ערבות צריך להוציא כל ממונו על לאו, והרי נחשב כאילו הוא בעצמו עבר על הלאו , עיין תיבת גמא לפרמ''ג חקירה ד' שכתב כן להסתפק אם מחויב להוציא כל ממונו מצד ערבות על איסור לאו עיי''ש

הרמב''ן בפרשת אחרי [יז יא] כתב לבאר שהטעם למה אסור לאכול דם, הוא כיון שהקב''ה אסר על אדה''ר לאכול בשר, ורק התיר לו הצומח ולא החי, וכאשר היה המבול שאז נצולו החי בזכותו התיר להם, והתיר להם הבשר ולא הדם עיי''ש ולכאורה לפי''ז גם לבן נח צריך שיהא נשאר להם האיסור לאכול דם?

לכאורה מאי שנא דכיבוד אב משל אב הלא מחויב להוציא חומש מנכסיו בכל המצות?

כתיב (י"ט ל"ד ועוד) כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים. ויש להבין מה הדימוי למצרים שחיו כאומה נפרדת לגר שרוצה להכנס לעומה אחרת, ועוד שרש"י ביאר שמום שבך אל תאמר לחברך, וצ"ב למה זה מום וכן למה זה בך כלומר זה במצרים אבל עכשיו אי"ז מום שבך.

ידוע מה שכתוב בגמ' ב''ב דף לח עא שיהודה וגליל כשעת חירום דמו לענין שירת ומענין לדעת למה מבחינה היסטורי האם בגלל שנשלטו ע''י כמה מלכויות?