בראשית אדם הראשון כפר בטובתו של הקב''ה

[נהנה מקושיא טובה]

האשה אשר נתת עמדי [ג יב] וברש''י כאן כפר בטובה, האם מצינו שזה נחשב לאדה''ר לחטא, האם נענש על כך?

 

[מילתא בטעמא]

בגמ' ע"ז ה: עם ישראל מכונים כפויי טובה בגלל טענת אדם הראשון, שנאמרה בלשון גנאי וכפירש"י שם, ואין לך עונש גדול מזה.
ובספר פרדס יוסף מציין לדברי השל"ה [מסכת פסחים דרוש שישי אות ת"פ] שכתב: והנה, אדם הראשון ואשתו חטאו בשלש בריתות אלה בברית לשון - כי חטא במאמר פיו, שאמר באותו המאמר (בראשית ג, יב) 'האשה אשר נתתה עמדי', כמו שפירש רש"י (שם), כפר בטובה כו'. ובשלש אלה דחה שלש אלה למעלה, שם ידו"ד שהוא 'היה הוה יהיה' מכוון נגד שלש אלה, כמו שכתבתי.

ובספר ערבי נחל, בראשית, דרוש ו, ד"ה עוד יש לתרץ קושית הרמ"ע, כתב לבאר שאילו אדם הראשון היה מודה בחטאו בלי להתנצל, היתה נוהגת בו מידת מעביר ראשון ראשון. אולם הוא הקטין את חטאו, ואף תלה אותו בקב"ה באמירת אשר נתת. לכן לא זכה להעברת העוון. וזו לשונו: "אבל הוא השיב האשה אשר נתת עמדי אמר התנצלות להקטין חטאו, ולא עוד אלא שתלה הענין בו ית"ש". ולפ"ז הוא מפרש את "כי שמעת לקול אשתך" כתוכחה על ההתנצלות הזאת, שבגללה נענש.