אונס
אם הוי כלא עביד: בחמדת שלמה (או"ח לח) כ' דהוי כלא עביד.[1] [ובקוב"ש כתובות אות ו ביאר מנלן]. ובגר"ח סטנסיל רכח (עמ' קכו) פליג. אמנם בברכת שמואל בכתובות סי' ג כתב בשם הגר"ח כהחמד"ש. ובאש תמיד כ' בשם הגרי"ז (וכן ב'ענינים' מהגרי"ז שבסוף חידושיו על סוטה סי' כג) דבאונס גמור הוי כמאן דלא עביד.[2] [וע' נדרים [3]כז. ובתוס' שם. וע' קוב"ש כתובות ב ג. ועיי' ב"ק כח: ובתוס' סד"ה והתניא.)]אם אונסא כמאן דעביד: בר"ן קדושין כה. מד' הרי"ף מביא מח' ר"י ור"ל בירו' והו"ד באבנ"מ לח א ובקוב"ש כתובות אות ג' וע"ש מה שביאר.
אם במצוות הוי פטור:[4] אתוון דאורייתא יג מחלק דבבין אדם למקום הוי פטור, ובבין אדם לחבירו אינו פטור. ובחי' הגרעק"א כתובות ל: ברש"י העלה צד דהוי פטור. וע"ש בקוב"ש אות צו. וע' קובץ הערות מח יד (תמח) דיש סיבת חיוב ולא חיוב, ומיקרי בר חיובא. וע' קה"י ב"ב י. [ובמרדכי מנחות תתקמד (הובא בב"י ס"ס יג) הביא דעה שמותר ללבוש בשבת צצית שנקרעו חוטיה. ויש לדון. ע' בזה בקוב"ש ח"ב קונטרס ד"ס סי' ג אות יג, וע"ע בשד"ח אם מצהב"ע באונס – פוסל.]
אם מותר להכניס א"ע לאונס:[5] ע' כתובות ג: "ולידרוש להו דאונס שרי"[6] ובקוב"ש שם יב, ובחי' הגרעק"א שם בשם ר"ש איגר (ד"ה אך) כ' דדוקא שם מותר משום עיגונא, ובחי' ר' שמואל כתובות סי' ד הביא בשם הגרש"ש דגם זה רק בפקו"נ דהאיסור להכניס א"ע לזה הוי מדרבנן, אך לא בסתם אונס דאם מכניס א"ע אינו אונס כלל. וכן הביא האבני נזר אה"ע רמה מישועות ישראל כא. וע' נמוק"י ב"ק י. בד' הרי"ף ד"ה אשו משום חיציו. וע' תוס' כתובות ל: ד"ה ואי. ועי' או"ח רמח ס"ד ובמ"ב שם ס"ק כו.[7] ועי' חלקת מחוקק נ טז שהביא תשו' [הרשב"א המיוחסות] לרמב"ן (רעב) שמסובב אונס לעצמו לא הוי אונס (וכ' שזה סותר לרמ"ע מפאנו שהביא שם ע"ש). ובקה"י ב"ק סי' כא (בישנים כ') כ' דהנ"י הנ"ל חולק על תשו' הרמב"ן. וע"ע בקה"י מש"כ סברא לחלק בין מקרה שרוצה בעצם העבירה (-רמב"ן ונ"י) לבין מקרה שאינו רוצה ורק עושה פעולה שבע"כ תביאהו לעבירה כמו בכתובות ג ובאו"ח רמח. וע"ע קה"י שבת טו. וע"ע מח' בעה"מ ורמב"ן בשבת נג מד' הרי"ף [וע"ש בר"ן ד"ה והיכא וד"ה ואינו] אם מותר למול בשבת כשיודע שאח"כ יצטרך לחמם מים משום פקו"נ. [כמובן יש חילוק בין מכניס עצמו לאונס לצורך קיום מצוה למכניס עצמו לאונס שלא לשם מצוה.]
ואם מותר להיכנס לחיוב שא"א לקיימו: במרדכי (מנחות תתקמד) הובאה מחלוקת אם מותר ללבוש בשבת בגד ד' כנפות בלי צצית. והנה מהמתיר יש ראיה שמותר להכניס עצמו לחיוב שאינו יכול לקיימו, והאוסר יל"ע אם חולק בנידון זה או שחולקים בגדר מצות צצית אם זה איסור ללבוש בגד ללא צצית או מצוה להטיל צצית.[8] וע' ביכורי יעקב (תרכח, ז) שאם אין לו סוכה כשרה מותר לאכול מחוץ לסוכה. וע' גליון מהרש"א (יו"ד כח, כא) שהקשה על המרדכי מהא דאם אין לו עפר לכסות אין לשחוט, ובמשנת אליהו להגר"א מישקובסקי (סוכה סו"ס כא) כתב בשם עונג יו"ט (סי' א) לחלק דבשחיטה אינו אלא דחייה שהרי יוכל לקיים המצוה אח"כ, ובצצית אם נאסור עליו ללבוש הוי מניעת מצוה דהלבישה של אח"כ היא מצוה נוספת. וע"ע במשנת אליהו שם. וע' קה"י ב"ב י. וע' אבי עזרי סוף הל' שחיטה.
אונס ביום אחרון: האגודה (גיטין סי' קלב) כ' דאם הי' יכול לקיים לפני היום האחרון, ודחה ליום האחרון, ואז נאנס - לא הוי אונס. (הו"ד בב"י חו"מ ר"ס רז). והנמוק"י ב"ק פ' כיצד הרגל י: מד' הרי"ף חולק. והרמ"א ביו"ד רלב יב הביא ב' השיטות. [וע"ש בט"ז שהכריע כהנמוק"י]. וע' קצה"ח ונתה"מ ר"ס נה. ובחי' הגר"ח סטנסיל צט פי' ד' האגודה דדוקא כשהזמן אינו מעיקר הדבר. [ועי' בנ"י הנ"ל ובהג' הב"ח שם אות נ אם היה לו דין להזהר מהאונס ועבר עליו אם נחשב אונס]. וע"ע או"ח קח ח ובנו"כ שם. וע' חת"ס חו"מ מב שנקט שדברי האגודה נאמרו רק בדבר שהיה לו להקדים. וע' הג' אמרי ברוך ביו"ד רלב בט"ז סקי"ט שדברי האגודה נאמרו רק בדבר שהיה טענה עליו שחיכה לרגע האחרון אף שהיה צריך לחוש שיאנס בסוף.[9]
מי שסמך על רוב או עדות וכדו' להקל בדין, ונתברר שהיתה טעות, אם צריך כפרה: ע' תוס' יבמות (לה: ד"ה נמצאת), וע' נוב"י תניינא (יו"ד צו ד"ה והנלענ"ד), וע' רעק"א (ח"א רו ד"ה אין) בשם פנים מאירות (ח"ב מא), וע' תוס' ביצה כה: (ד"ה אורח), וע' ר"ן פסחים א. ד"ה אלא, וע' קוב"ש ח"ב סי' מה אות יח יט, וקוה"ע מב ז.
[1] והוכיח מע"ז נד. דנקטי' דלא יתכן לפסול בהמה שנעבדה באונס מכח הפס' 'ולנערה לא תעשה דבר', ועי' גרי"ז הל' ע"ז דביאר משום דבאונס ליכא עבירה. (אך אינו משום האתו"ד דלהלן דכיוון דמיירי שם באונס של פיקו"נ – שם יש היתר, ופשוט יותר דאינו עבירה.) אך בתוס' שם מבואר דמיירי באופן שהיה חייב למסור א"ע למיתה, וצ"ע דא"כ יש עבירה לכאו'. וגם צ"ע לפי החמד"ש אם לא מתייחס איך יתכן לאסור. ובקונטרס הביאורים כתובות סי' ח אות ב (בהוצאה ישנה ו, ונדפס גם בסוף חי' הגרי"ז סוטה ב'ענינים' סי' כד) כתב שכשאמר את חידושו של החמדת שלמה להגרי"ז הקשה מיד מזה דיהרג ואל יעבור. והוכיח שם מהגרעק"א והשטמ"ק בכתובות ל: דאונס חשיב מעשה. וע"ע שם בהגדרה שחידש וצ"ב. ועוד צ"ע יסוד החמד"ש ממש"כ הרמב"ן (ב"מ פב) שאדם המזיק חייב אף באונס גמור.
[2] להגרי"ז יש לדחות ראיית הגר"ח מב"ק די"ל דשם לא הוי אונס גמור.
[3] לכאורה מהגמ' בנדרים כז. ומרש"י בכתובות ג. (ד"ה דמדאורייתא) יש ראיה ליסוד החמד"ש. אמנם יש לדחות והארכתי בחידושי ואכמ"ל.
[4] יש מקום לתלות בשאלה הנ"ל אי הוי כלא עביד, ויש אופן אחר לומר דלא חייבה התורה אלא כשאפשר דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (וכ"מ באתו"ד), ואולי תלוי דין זה בשאלה אם כל חיובי התורה הם רק מצד הציווי או גם חיובים מצד עצמם. (עי' מעין גנים להגר"י שרייבר). ואפשר דבזה חלוקים דיני בין אדם לחבירו לדיני בין אדם למקום להאתו"ד.
[5] לכאו' תלוי בנידון הנ"ל אם אונס הוי פטור. אמנם נראה יותר דאינו אונס כלל כיון שהיה בידו למנוע, ומדוע לומר שצריך שיהיה אנוס בשעת העבירה. ורק חיוב שא"א לקיימו תלוי בזה דהקיום אינו בידו כלל.
[6] יש להעיר שהראיה אינה אלא לפי תוס' שם (ד"ה ולדרוש) אבל לפי הפי' שכ' התוס' שאין לפרש כן אין ראיה, וע"ש בשטמ"ק ובמהרש"א שדעת רש"י כה'אין לפרש'. ולכאורה יש לדחות הראיה אף לתוס' ששם מיירי שהיו נישאות בצינעא, אלא דחיישינן לפעמים שהיו נתפסות, ולפ"ז אין ראיה משם אלא שמותר לעשות דבר שאולי עלול להביאו לעבור עבירה באונס, אבל אם יבוא בודאי לעבירה אין להוכיח משם, ואף בספק צריך לדון אם דומה לשם דייתכן דשם הוי ספק רחוק. וע"ע אבני נזר אה"ע סי' רמד וסי' רמה, ומה שהביא מריב"ש סי' קעב.
[7] לפי האגודה דלהלן דאונס ביום האחרון לא הוי אונס כ"ש דמכניס עצמו בידים דל"ה אונס.
[8] שמעתי ראיה שמותר להכניס עצמו לחיוב שאינו יכול לקיימו דאל"כ היאך מותר לאשה ללדת והרי מכניסה א"ע לחיוב קרבן יולדת.
[9] נראה שהוא מצריך פשיעה יותר מהחת"ס, שלהחת"ס אף אם היה לו להקדים משום זריזות אינו נחשב אנוס, ולהאמרי ברוך דוקא בהיה לו לחוש שיאנס. עכ"פ לשניהם טעם האגודה משום שפשע בזה שהמתין לסוף הזמן, וכן משמע ברמ"א ביו"ד רלב, ומהגר"ח (בסטנסיל צט הנ"ל) משמע שאינו מפרש כן, אלא שכיון שהיה לו זמן קודם א"א לומר שלא היה יכול לעשות כן.