מי שהורגל ללמוד בעיון מכיר את הקושי, רוצים להקיף מסכתות ולרכוש ידיעה רחבה בש"ס, אבל כשמתיישבים ללמוד בקצב הנדרש ברוב תוכניות ההספק, מרגישים שחסר עיקר הלימוד. מבינים את מהלך הגמרא וממשיכים הלאה, ובכל זאת קשה לעזוב את הסוגיה בלי לברר את יסודותיה וליישב את מה שהוקשה בה.
מצד שני, כשנותנים לכל שאלה את הזמן שלה, ההספק מצטמצם מאוד, והרצון להקיף את הש"ס נשאר בגדר שאיפה.
אשמח לשמוע ממי שהתנסה בכך, כיצד מצליחים להרחיב את הידיעות בלי לאבד את הטעם והסיפוק בלימוד?
האם מצאתם דרך לשלב עיון גם במסגרת של הספק, או שעם הזמן למדתם למצוא סיפוק מסוג אחר בלימוד הבקיאות?
מצד שני, כשנותנים לכל שאלה את הזמן שלה, ההספק מצטמצם מאוד, והרצון להקיף את הש"ס נשאר בגדר שאיפה.
אשמח לשמוע ממי שהתנסה בכך, כיצד מצליחים להרחיב את הידיעות בלי לאבד את הטעם והסיפוק בלימוד?
האם מצאתם דרך לשלב עיון גם במסגרת של הספק, או שעם הזמן למדתם למצוא סיפוק מסוג אחר בלימוד הבקיאות?