דנו קמאי ובתראי מה מקור האיסור להזיק, ידועים דברי רבינו יונה (בפירושו לאבות) שהוא מדין לא תגזול,
אבל כמה אחרונים כתבו שהטעם משום השבת אבידה, ועל פי זה כתב המנ"ח שאם יש לאדם פקדון חמץ של נכרי שקיבל עליו אחריות, מותר לאבדו.
ומבאר הטעם, שהשבת אבידה אין כאן כיון שהוא גוי, וגם גזל הגוי אין כאן כיון שאינו גוזל אלא מזיק בעלמא.
אך לכאורה צ"ע, למה לא יהיה איסור מצד לפני עיוור, שזה שייך גם בגוי, כמו ששנו בע"ז: "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר אבר מן החי לבני נח",
ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שזה גם במכשילו ומזיקו, וק"ו שאסור להזיקו ממש, ובאמת אין זה חדש ויש שכתבו כן, היד רמה כתב (החד פירוש) שאסור להזיק משום לפני עיוור, וכ"כ המשך חכמה על פסוק זה, שלמדנו מזה איסור לחפור בור.
אבל תמה אני איך יש כאלו שלא סברו טעם זה, ומתוך כך התירו היזק גוי. והוא פלא.
אבל כמה אחרונים כתבו שהטעם משום השבת אבידה, ועל פי זה כתב המנ"ח שאם יש לאדם פקדון חמץ של נכרי שקיבל עליו אחריות, מותר לאבדו.
ומבאר הטעם, שהשבת אבידה אין כאן כיון שהוא גוי, וגם גזל הגוי אין כאן כיון שאינו גוזל אלא מזיק בעלמא.
אך לכאורה צ"ע, למה לא יהיה איסור מצד לפני עיוור, שזה שייך גם בגוי, כמו ששנו בע"ז: "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר אבר מן החי לבני נח",
ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שזה גם במכשילו ומזיקו, וק"ו שאסור להזיקו ממש, ובאמת אין זה חדש ויש שכתבו כן, היד רמה כתב (החד פירוש) שאסור להזיק משום לפני עיוור, וכ"כ המשך חכמה על פסוק זה, שלמדנו מזה איסור לחפור בור.
אבל תמה אני איך יש כאלו שלא סברו טעם זה, ומתוך כך התירו היזק גוי. והוא פלא.
נערך לאחרונה: