הסוגיא: מח' אביי ורבא בריש תמורה.
האם פוסקים כמ"ד אעל"מ: עי' כס"מ מלוה פ"ג ה"א בשם ריב"ש תפח, ועי' מל"מ מלוה ח א ד"ה מי (וגרושין סופ"ג), רעק"א תשו' קכ"ט – ספק. לח"מ בכורות ו, ה.
הגבלות בדין אעל"מ: א. באיסור דרבנן: בהגמ"ר שבועות תשפד מבואר שגם באיסור דרבנן אמרינן אעל"מ. ועיי' חו"מ סי' רח בב"י ובסמ"ע סק"ב ובש"ך סק"ב שיש חולקים על ההגמ"ר. וע' תשו' רעק"א קכ"ט (ובחי' על ב"ק ע. ובכתובות פא:) ועי' קוב"ש כתובות רפח, וש"ג ביצה כ: אות ד, ושו"ת שער אפרים קיג.
ב. כשלא מתקן האיסור: המהרי"ט (ח"א ס"ט) כ' דאם לא נתקן האיסור אם נאמר לא מהני ל"א אעל"מ. וכ"כ בחו"ד סי' א סק"ג, ובנתה"מ רח סק"ב. ובשו"ת רעק"א ח"א קכט כתב שנחלקו בזה ראשונים. (וע"ע בהע' לרעק"א בהוצאת המאור הע' ו.)
ג. איסור התלוי ביום: בשו"ת רעק"א קכ"ט הוכיח מתוס' גיטין (יט. ד"ה דיו) דל"ש אעל"מ בתלוי ביום כגון שרק בשבת יש איסור.
ד. היה יכול להיות בהיתר: בש"ך חו"מ רח סק"ב כ' דאם היה יכול לעשות בהיתר ל"ש אעל"מ, ובקצה"ח שם הק' עליו. וע"ש בנתה"מ שפי' דברי הש"ך כנ"ל אות ב'.
ה. א"א לפרש שלא יחול: רעק"א (ח"א קכט) כתב לחדש שרק במקום שאפשר לפרש האיסור שכוונת התורה לומר דלא יחול – אמרי' אעל"מ. וכ"כ המנח"ח (שסא אות ה), וע' קרן אורה נדרים מז: ד"ה ולענין. ולכאורה מהגהות מרדכי (שבועות תשפד) מוכח דלא ס"ל כן.
ו. בחידוש שאדם חידש על עצמו כגון שבועה: ד' תוס' (תמורה ו. ד"ה והשתא) דלא אמרי' בזה אעל"מ. אבל בהגמ"ר שבועות תשפ"ד כ' דשייך. ועי' חו"מ רח בב"ח ובסמ"ע סק"ב.
ז. מעשה שקשור לב' אנשים ורק א' עבר איסור: במנחת חינוך (שסא ה) הביא מהפנים מאירות שבזה ל"א אעל"מ שאין לקנוס את השני שלא עבר איסור. [וגם זה דלא כההגהות מרדכי (שבועות תשפד).
אי שתקת (ב"ק ח כתובות קט יבמות לז):
אם הוי דין או איום: דעת הרמב"ן בפ"ק דב"ק (ג. מדפי הרי"ף) דבב"ק אינו אלא איום, ובכתובות מדין מה מכר, ודעת הרא"ש (פ"ק דב"ק סי' ג) שכל דבר שיכול לטעון רואים אותו כאילו כבר עשוי. [וביאור סברת הרא"ש ע' יבמות לז: דמבואר דמשום קם דינא, ואף דנדחה ע' שם ברא"ש (סי' י) דהעיקר כההו"א. וסברת קם דינא ביאר התה"ד משום יאוש, ולפ"ז ה"ה אי שתקת.]{<אי שתקת (ב"ק ח כתובות קט יבמות לז)>}
האם פוסקים כמ"ד אעל"מ: עי' כס"מ מלוה פ"ג ה"א בשם ריב"ש תפח, ועי' מל"מ מלוה ח א ד"ה מי (וגרושין סופ"ג), רעק"א תשו' קכ"ט – ספק. לח"מ בכורות ו, ה.
הגבלות בדין אעל"מ: א. באיסור דרבנן: בהגמ"ר שבועות תשפד מבואר שגם באיסור דרבנן אמרינן אעל"מ. ועיי' חו"מ סי' רח בב"י ובסמ"ע סק"ב ובש"ך סק"ב שיש חולקים על ההגמ"ר. וע' תשו' רעק"א קכ"ט (ובחי' על ב"ק ע. ובכתובות פא:) ועי' קוב"ש כתובות רפח, וש"ג ביצה כ: אות ד, ושו"ת שער אפרים קיג.
ב. כשלא מתקן האיסור: המהרי"ט (ח"א ס"ט) כ' דאם לא נתקן האיסור אם נאמר לא מהני ל"א אעל"מ. וכ"כ בחו"ד סי' א סק"ג, ובנתה"מ רח סק"ב. ובשו"ת רעק"א ח"א קכט כתב שנחלקו בזה ראשונים. (וע"ע בהע' לרעק"א בהוצאת המאור הע' ו.)
ג. איסור התלוי ביום: בשו"ת רעק"א קכ"ט הוכיח מתוס' גיטין (יט. ד"ה דיו) דל"ש אעל"מ בתלוי ביום כגון שרק בשבת יש איסור.
ד. היה יכול להיות בהיתר: בש"ך חו"מ רח סק"ב כ' דאם היה יכול לעשות בהיתר ל"ש אעל"מ, ובקצה"ח שם הק' עליו. וע"ש בנתה"מ שפי' דברי הש"ך כנ"ל אות ב'.
ה. א"א לפרש שלא יחול: רעק"א (ח"א קכט) כתב לחדש שרק במקום שאפשר לפרש האיסור שכוונת התורה לומר דלא יחול – אמרי' אעל"מ. וכ"כ המנח"ח (שסא אות ה), וע' קרן אורה נדרים מז: ד"ה ולענין. ולכאורה מהגהות מרדכי (שבועות תשפד) מוכח דלא ס"ל כן.
ו. בחידוש שאדם חידש על עצמו כגון שבועה: ד' תוס' (תמורה ו. ד"ה והשתא) דלא אמרי' בזה אעל"מ. אבל בהגמ"ר שבועות תשפ"ד כ' דשייך. ועי' חו"מ רח בב"ח ובסמ"ע סק"ב.
ז. מעשה שקשור לב' אנשים ורק א' עבר איסור: במנחת חינוך (שסא ה) הביא מהפנים מאירות שבזה ל"א אעל"מ שאין לקנוס את השני שלא עבר איסור. [וגם זה דלא כההגהות מרדכי (שבועות תשפד).
אי שתקת (ב"ק ח כתובות קט יבמות לז):
אם הוי דין או איום: דעת הרמב"ן בפ"ק דב"ק (ג. מדפי הרי"ף) דבב"ק אינו אלא איום, ובכתובות מדין מה מכר, ודעת הרא"ש (פ"ק דב"ק סי' ג) שכל דבר שיכול לטעון רואים אותו כאילו כבר עשוי. [וביאור סברת הרא"ש ע' יבמות לז: דמבואר דמשום קם דינא, ואף דנדחה ע' שם ברא"ש (סי' י) דהעיקר כההו"א. וסברת קם דינא ביאר התה"ד משום יאוש, ולפ"ז ה"ה אי שתקת.]{<אי שתקת (ב"ק ח כתובות קט יבמות לז)>}