• ברכות לעולם התורה שחוזר השבוע לחבוש את ספסלי בית המדרש! יישר כח

    יישר כוח גדול לעמלי התורה, לומדיה ומנחיליה, אשר בהבל פיהם ובעמלם מעמידים עולם ומלואו!

  • אנא הקדישו כמה רגעים לתפילה ולאמירת תהילים לרפואת אחד מחו"ר הפורום, הרב שלמה ברוך בן רבקה, לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
    קריאת תהילים  |  כל פרק תהילים, כל תפילה וכל חיזוק - לזכותו ולרפואתו

הבור רי"ק

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
115
תודות
308
נקודות
66
בגדר חזקת כ"מ יעו' בגרא"ו ח"ב ס"ט דהוא משום דאמרי' אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, וקצ"ע מהא דאמרי' בגמ' בב"מ גבי שניים אוחזין דאימור בהדי אהדדי אגביהוה וכ' שם רש"י דכ"א כסבור דהוא הגביה תחילה, ולכאו' האיך שייך לומר שם דאחזוקי וכו', הא התם לא מתכוין לגנוב,
ובמקו"א (ח"א ב"ב קנ"ג) כ' דהוא ד"ת וכמו חזקה באיסורים, וצ"ב דהא חזקת איסור ילפי' לה מקרא,
ובעיקה"ד דהוי חזקה ודאית, והוי בגדר בירור וכמש"כ האהא"ז (פ"ח מהל' טונ"ט ה"ז), יל"ע האיך אמרי' במתני' בריש ב"מ דז"א כולה שלי וז"א חציה שלי דזה נוטל ג"ח וזה נוטל רביע, הא לכאו' המוחזקות של שניהם היא באותה רמה, ולשניהם יש הוכחה שהחצי שלהם, וכן מפו' ברשב"א בב"ב ד"ד דיחלוקו בשווה, (ויעו' בחי' הגרשש"ק בריש ב"מ דתי' דהתפיסה אינה מורה על בעלות בכל החפץ אלא בחלק מהחפץ, וצל"ע בהאי גדר),
ולכאו' מבו' דחזקת כ"מ הוא בגדר הנהגה 'דאין לנו לבדות מליבנו ההשתנות', [א"ל דנימא דעצם התפיסה היא סיבה לבעלות].
 
ולכאו' האיך שייך לומר שם דאחזוקי וכו', הא התם לא מתכוין לגנוב,
מנ"ל לומר שם אחזוקי שמא שם אי"ז בגלל חזקה משתיא"ש אלא בגלל שהחזקתו היא סיבה לא להוציא ממנו
יל"ע האיך אמרי' במתני' בריש ב"מ דז"א כולה שלי וז"א חציה שלי דזה נוטל ג"ח וזה נוטל רביע, הא לכאו' המוחזקות של שניהם היא באותה רמה
וגם ע"ז לכאורה הפשט פשוט שהוויכוח רק על חצי כי חצי הוא מודה ממילא החצי שעליו נסוב הויכוח קיים סיבה לטובת ראובן ובאותה מידה לטובת שמעון ולכן זה יהיה ספק
לכאורה אי"ז מדובר על אדוקים אלא רק תפוסים וממילא אי"ז סיבה על חצי אלא זה סיבה בכל הדבר וזה יהיה סיבה רק לגבי מה שנסוב עליו הוויכוח
(ועיין מה שכתבתי באשכול למה חולקים לסומכוס)
 
יש שני סוגי חזקות, יש חזקה של אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי' זה כגון במקרה של נסכא דר' אבא שאנו לא תולים שהחפץ אינו של מחזיקו, אבל בשניים אוחזין אינו חזקה של כל מה שתחת יד אדם שלו, אלא חזקה אחרת של המוציא מחבירו עליו הראיה, שעל אף שהוא דררא דממונא דהיינו שיש לנו ספק בעצם טענותיהם ואינו כמו אדם שבא להוציא מאחר שהיה תפוס במטלטלין לפני כן - מכל מקום אנו לא מוציאים מידיו וזה נלמד או מסברא או מקרא (ב"ק מ"ו), אבל הם ב' סוגי מוחזקות ולכן לא קשה מאחד על השני.
 
א'- הראשונים בב"מ כותבים דהוא מדין חזקת כ"מ (עיי"ש ברא"ש, וכן בתוס בב"ב ל"ד ע"ב),
ב - הגמ' בב"ב שם ע"ב כתבה דלא הוי דררא דממונא.
ב. אין כוונתי דררא דממונא של הגמרא, אלא שבשניים אוחזין בטלית אין הנידון על אדם שהחזיק חפץ ובא אחר ומוציא מידיו שאז אנו דנים האם הראשון מוחזק כבעלים של החפץ או לא, ואז יש חזקה של כל מה שתחת יד אדם שלו - וסברתו שאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי', ואנו תולים שזה חפץ שלו ולא גנוב. אבל בשניים אוחזין הרי אין הנידון אם הוא היה שלו או שגנב אותה, אלא השאלה מי הגביה ראשון, ואז זה לא חזקה של כל מה שתחיא"ש אלא של מוחזק - המוציא מחברו עליו הראיה, וכאן שניהם מוחזקים.
א. לא ראיתי שם בראשונים כל התייחסות לחזקה של מה שתח"י.
 
א'- הראשונים בב"מ כותבים דהוא מדין חזקת כ"מ (עיי"ש ברא"ש, וכן בתוס בב"ב ל"ד ע"ב),
זה רק ברא"ש ושם לכאורה מוכח שמצד כל מה אבל כל מה זה לא בגלל שלא חוששים לגזלנותא כי הוא כותב מפורש שאפי' בדאיכא חד רמאי אלא הוא צריך להסביר את כל מה מטעמא שאמרתי
ובתוס' זה לכאורה תלוי בשני תרוצי התוס'
ובאמת לתרוץ קמא של ר"ת יהיה קשה ששם הוא כותב מפורש שזה בגלל שאין לנו להניח שאחד יגזול את חבירו
ובאמת לשיטתו לכאורה כשיש וודאי רמאי הוא לא יגיד יחלוקו ויחלוק על הרא"ש ורש"י
שאר הראשונים לא מזכירים את זה
 
ובאמת לתרוץ קמא של ר"ת יהיה קשה ששם הוא כותב מפורש שזה בגלל שאין לנו להניח שאחד יגזול את חבירו
כוונת תוס' שם שאין לנו להניח וכו', לא בא להסביר את המוחזקות, אלא כוונתו כהרא"ש דלכך לא עושים כדא"ג.
 
אינני מונח בסוגיא,
אבל נדמה לי שאומרים שבמקום שיש נידון בין שנים של מי הממון,
יש חזקת כ"מ מצד עצם תפיסתו שכשאדם מוחזק בממון לפנינו הפשטות היא שזה שלו וזה חזקה גמורה,
משא"כ במקום שיש מר"ק הרי שיש סיבה טובא לדון שזה של המר"ק,
אלא שמ"מ ייש אחזוקי שעניינו שחזקה שאדם מחזיק בדין מה שבידו,
וא"כ חוזר הדין שכשאדם מוחזק לפנינו בממוןהרי הפשטות היא שזה שלו,

[אגב זה מוכרח כבר ממה שהמשנה שם גם מדברת על בהמה, והרי בבהמה אין אחזוקי וכמבו' בגודרות,
ובע"כ ששם יסוד החזקה הוא מכח עצם מה שזה תח"י וא"צ לענין ה'אחזוקי'].

מלבד זה יש את ענין המע"ה שעניינו במקום ספק אין מוציאין ללא ראיה וזה סברא גרידא,
[אלא שיתכן דאחר שלא מוציאין ממנו יש איזה הלכה לקיים את זה בידו כדין ולא בספק, וזה עיקר סוגיית ת"כ],
אבל אין ענין המע"ה שייך לחזקת כ"מ בכי הוא זה.
 
הלשו' של הרא"ש 'דכל דבר שאנו רואים ביד אדם חשבינן ליה שהוא שלו'.
נכון, אבל רש"י כתב שאם האחד היה מוחזק היה הדין המוציא מחברו עליו הראיה, ונראה שרש"י הבין שאינו חזקה משתיא"ל אלא דין חזקה של הממע"ה, וע"כ ביארו האחרונים שנחלקו האם הם מוחזקים כל אחד בכל הטלית, או שכל אחד מוחזק בחצי טלית. וגם לדעת הרא"ש והתוס' שהוא חזקה משתיא"ש כתב הקוב"ש (בבא בתרא אות קנ"ג) שאינו בירור והוכחה שהממון שלו אלא דין מוחזק [ובמקו"א תלה בזה האם החלוקה במשנה היא וודאית או חלוקה מספק שתליא בהנ"ל]. ואפשר שאף שיסוד החזקה הוא מצד חזקה משתיא"ש אלא לא בכל מקום צריך שיהיה דווקא את הסברא שלא גנב, אלא אפי' היכן שחשב שהוא שלו אומרים את החזקה למרות שהסברא היסודית שהולידה את החזקה אינה קיימת.
יל"ע האיך אמרי' במתני' בריש ב"מ דז"א כולה שלי וז"א חציה שלי דזה נוטל ג"ח וזה נוטל רביע, הא לכאו' המוחזקות של שניהם היא באותה רמה, ולשניהם יש הוכחה שהחצי שלהם,
לפי הגרנ"ט (ריש ב"ב) שעיקר המוחזקות הינו כח טענה, וכלשונו: "החזקה היא כח הטענה של האדם המחזיק בחפץ כיוון שהחפץ נמצא תחת ידו נאמן הוא שהחפץ שלו וזוכה בחפץ, משום שהוא תפוס בו ונחשב מוחזק" - א"כ וודאי שהמוחזקות גמישה לפי כח טענתם.
ולכאו' מבו' דחזקת כ"מ הוא בגדר הנהגה 'דאין לנו לבדות מליבנו ההשתנות', [א"ל דנימא דעצם התפיסה היא סיבה לבעלות].
א"כ מה ההבדל בין חזקת הממע"ה לחזקת משתיא"ש, והרי יש חילוק בינם לגבי דין תפיסה, שבתקפו כהן שי' התוס' והרמב"ם שמועילה תפיסה ואין מוציאים מידו, ואילו בנסכא דר' אבא לא מועילה תפיסה - אלא שבנסכא דר"א הוא מוחזק מכח חזקה משתיא"ש ולכן א"א לתפוס ממנו, שהוא מעין קביעה ולא הנהגה, משא"כ הממע"ה אינו קביעה אלא הנהגה ולכן לשי' הרמב"ם אפשר לתפוס ממנו [או לתוס' ע"י טענת ברי. כתובות כ' ע"א].
ובמקו"א (ח"א ב"ב קנ"ג) כ' דהוא ד"ת וכמו חזקה באיסורים, וצ"ב דהא חזקת איסור ילפי' לה מקרא,
הוא לא כותב שזה כמו איסורים, אלא: "אינה אומדנא או בירור שכך הוא הדבר אלא דין תורה הוא שאין צריכים לחוש שמא אינו שלו שאל"כ לא שבקת חיים לכל בריה, שכל אחד יחטוף מחברו ויאמר שלי הוא ומלאה כל הארץ חמס, וכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
 
אם כי הוכיח במישור הקוב"ש שאינו בירור אלא הנהגה, לא נתבאר מהו מקורה, וקשה לומר שמצד דרכיה דרכי נועם נוצר כאן דין חדש דאורייתא. ועוד שלשון התוספות והרא"ש מורה שיש לזה תוקף כמו של ודאי, ולכאורה לזה לא סגי באיזה צורך הנהגתי. ובפרט תימה שקראו לזה אנן סהדי.

והנראה פשוט בזה שהוא מדין חזקה המבואר בסוף קידושין (פ.) סוקלין על החזקות, "ומעשה באשה שבאת ובנה מורכב לה על כתיפה והגדילתו ובא עליה וכו וסקלום לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה". ובירושלמי שם (הובא גם ברמב"ם איסו"ב סופ"א) כתב מקור לזה ממה שחייבה תורה מיתה למקלל אביו, ומנין לנו שהוא אביו אלא מפני שכן הוא מוחזק בעינינו.

וה"נ כל מה שתחת יד אדם ממילא מוחזק בעינינו כשלו, שכך רואים זאת בני אדם, ויש לזה תוקף גמור שהחשיבה זאת התורה כודאי, וזה הכוונה אנ"ס.
 
וקשה לומר שמצד דרכיה דרכי נועם נוצר כאן דין חדש דאורייתא
ומה תאמר על כלל איסור מזיק שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל ק"ח ס"י) שהוא מקרא דדרכיה דרכי נועם. אמנם המעיין בלשונו של הגרא"ו נראה שהסברא היא דאורייתא "אלא דין תורה שאין צריכים לחוש שמא אינו שלו שאל"כ לא שבקת חיים לכל בריה, שכל אחד יחטוף מחברו ויאמר שלי הוא ומלאה כל הארץ חמס, וכתיב 'דרכיה דרכי נועם וכו'' - הרי נראה מלשונו שדרכיה דרכי נועם אינו עיקר ויסוד הדין, אלא העיקר הוא הסברא דלא שבקת חיי, ומסיים דבעי' דרכיה דרכי נועם.
 
ומה תאמר על כלל איסור מזיק שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל ק"ח ס"י) שהוא מקרא דדרכיה דרכי נועם.
הרא"ש לא איירי בעיקר איסור מזיק אלא רק במשקל הנכון בהרחקת נזיקין מתי על המזיק להרחיק את עצמו ומתי נטיל זאת על הניזק
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓