נערך לאחרונה:
במנחת שלמה תניינא סימן ה אות ה (הו"ד בהליכות שלמה סוכות פ"ט ס"א) כתב: "אף בכה"ג שיודע שעכשיו חג הסוכות ומצוה לאכול בסוכה אך אינו יודע מהמצוה המיוחדת שיש בלילה הראשון ג"כ נראה דלא יצא, וצ"ע".
 
במנחת שלמה תניינא סימן ה אות ה (הו"ד בהליכות שלמה סוכות פ"ט ס"א) כתב: "אף בכה"ג שיודע שעכשיו חג הסוכות ומצוה לאכול בסוכה אך אינו יודע מהמצוה המיוחדת שיש בלילה הראשון ג"כ נראה דלא יצא, וצ"ע".
לכאורה לפי זה יצא עוד חידוש דהא אף למ"ד מצוות צריכות כוונה הביא המשנ"ב בשם החיי אדם דכיון דמה שעושה עכשיו הוא וודאי בשביל המצווה ומוכח ממעשיו שעושה בשביל המצווה סגי בזה ואין צריך כוונה חיובית, ולכאורה אם יש ב' ענינים באכילה בסוכה בלילה הראשון א"כ אם לא כוון לשם ב' הענינים יש לדון דלא יא בכלל דלא מוכח מדבריו שעושה בשביל מצוות סוכה דשמא עושה זה בשביל המצווה דכזית ראשון וכן להפך, וא"כ לפי זה צריך לכוון כוונה חיובית לשתי המצוות ומי שלא כוון לא יצא ידי חובתו לפי הנך פוסקים דקי"ל דמצוות צריכות כוונה.
 
האם מספיק כוונה כללית של מצות סוכה או שצריך כוונה פרטית בעת אכילת כזית ראשון.
 
לכאורה לפי זה יצא עוד חידוש דהא אף למ"ד מצוות צריכות כוונה הביא המשנ"ב בשם החיי אדם דכיון דמה שעושה עכשיו הוא וודאי בשביל המצווה ומוכח ממעשיו שעושה בשביל המצווה סגי בזה ואין צריך כוונה חיובית, ולכאורה אם יש ב' ענינים באכילה בסוכה בלילה הראשון א"כ אם לא כוון לשם ב' הענינים יש לדון דלא יא בכלל דלא מוכח מדבריו שעושה בשביל מצוות סוכה דשמא עושה זה בשביל המצווה דכזית ראשון וכן להפך, וא"כ לפי זה צריך לכוון כוונה חיובית לשתי המצוות ומי שלא כוון לא יצא ידי חובתו לפי הנך פוסקים דקי"ל דמצוות צריכות כוונה.
אבל זה אותו כוונה, שאוכל לקיים מצווה.
ובשלמא אם לא יודע כלל שיש כזו מצווה לא כיון לקיים המצווה, אולם יודע שיש כזה מצווה א"כ אף אי כיון באכילתו לקיים מצווה, יצא יד"ח ב' המצוות, לא?
דהא כוונת המצוות המעכבת היא לעשות לשם מצווה, ולא עשיה סתם, ולא צריך לכוון לשם איזה מצווה או מה הפסוק שציווה.
 
אבל זה אותו כוונה, שאוכל לקיים מצווה.
ובשלמא אם לא יודע כלל שיש כזו מצווה לא כיון לקיים המצווה, אולם יודע שיש כזה מצווה א"כ אף אי כיון באכילתו לקיים מצווה, יצא יד"ח ב' המצוות, לא?
דהא כוונת המצוות המעכבת היא לעשות לשם מצווה, ולא עשיה סתם, ולא צריך לכוון לשם איזה מצווה או מה הפסוק שציווה.
אני התכווונתי היכא שאינו מכוון כלל דבזה כתב החיי אדם דמהני דוודאי עושה בשביל המצווה ולכאורה בזה לא מוכח דעטשה בשביל המצווה דשמא עושה לשם מצוות ישיבת סוכה.
ובמשנ"ב שם כתב דכיון דוודאי עושה בשביל לצאת לכך לא בעי כוונה דלמה עושה אם לא בשביל לקיים המצווה, ולפי זה היכא דיש ב' מצוות שמא עושה בשביל לקיים את אחד מהם ולא מוכח שעושה כדי לקיים את ב' המצוות שיש באכילה הזאת, וא"כ סברת החיי אדם לא שייך במה שכתבת.
ובעיקר הדברים יש לדון איזה כוונה צריך אם כוונה סתם שמקיים מצווה או לשם אותה מצווה של ישיבה בסוכה וכדו'.
 
ובעיקר הדברים יש לדון איזה כוונה צריך אם כוונה סתם שמקיים מצווה או לשם אותה מצווה של ישיבה בסוכה וכדו'.
אני זוכר שהחיוב הוא לשם מצווה ולא משנה איזה מצווה אני לא מוצא כעת את המקור
כמובן שרק החלק שלעיכובא לכתחילה יש לכוון למען ידעו דורותיכם שבסוכות הושבתי את בני ישראל
וההבנה בזה לזכרוני שהכוונה מגדירה את המעשה מסתם מעשה למעשה מצווה [ולכן בסתמא אהני מוכח מתוך מעשיו]
וע"כ כל שכיון לאוכל לשם מצווה, מה משנה איזה מצווה עושה,
[אמנם בלא ידע כלל שיש כזה מצווה לכאו' לא מהני דהא כמו שמכווין לקיים מקווה באכילת אוזני המן בחנוכה שאין כזה מצווה..]
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון