- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
בגמ' בשבת (כא:) מבואר לחד מ"ד שב"ש אמרו שנרות חנוכה פוחת והולך כפרי החג. ועי' פנ"י (שם) שכתב שזה השלמה לטעם של ימים הנכנסים שכשיש סיבה לא מתחשבים במעלים בקודש.
ובאוהב ישראל (סוף פר' וישב ד"ה ובהעיר) כתב שכמו שפרי החג זה כנגד האומות שמתמעטים והולכים כך בחנוכה כנגד כוח היוונים שמתמעט והולך, וכעין זה כתב החת"ס (דרוש לחנוכה).
והגראי"ל שטיינמן זללה"ה (הובא ב'כאייל תערוג') ביאר שכיון שצריכים לעשות חילוק בימים, לומדים מפרי החג שראוי להקדים שבימים הראשונים יהיה יותר, מטעם שמא למחר לא יהיה לו מספיק, ושמאי לשיטתו (ביצה טז.) שכבר ביום ראשון שמר בהמה לשבת, ועי' כעין זה קצת בטללי אורות (סוכות), ויתכן משום זריזים מקדימים.
ואולי אפשר לומר שהנה רש"י (במדבר כט, יח) מביא מתנחומא שהטעם שמתמעטים פרי החג, הוא כמו אורח שביום הראשון מכינים לו את המאכל הכי חשוב, ואח"כ כל יום פוחת והולך, עכ"ד. ויתכן שהעומק הוא שההתרגשות פוחתת, או שלהיפך שכיון שהאהבה אל האורח גודלת צריך פחות דברים חיצוניים על מנת להביע אותה.
ולפי זה גם בנרות חנוכה ביום הראשון מראים להקב"ה את אהבתינו אליו ועושים לכבודו שמונה נרות, ואח"כ פוחת והולך. [מיהו לפי"ז ב"ש ללישנא זו חולקים על הטעם שהאומות ממעטים והולכים].
ובאוהב ישראל (סוף פר' וישב ד"ה ובהעיר) כתב שכמו שפרי החג זה כנגד האומות שמתמעטים והולכים כך בחנוכה כנגד כוח היוונים שמתמעט והולך, וכעין זה כתב החת"ס (דרוש לחנוכה).
והגראי"ל שטיינמן זללה"ה (הובא ב'כאייל תערוג') ביאר שכיון שצריכים לעשות חילוק בימים, לומדים מפרי החג שראוי להקדים שבימים הראשונים יהיה יותר, מטעם שמא למחר לא יהיה לו מספיק, ושמאי לשיטתו (ביצה טז.) שכבר ביום ראשון שמר בהמה לשבת, ועי' כעין זה קצת בטללי אורות (סוכות), ויתכן משום זריזים מקדימים.
ואולי אפשר לומר שהנה רש"י (במדבר כט, יח) מביא מתנחומא שהטעם שמתמעטים פרי החג, הוא כמו אורח שביום הראשון מכינים לו את המאכל הכי חשוב, ואח"כ כל יום פוחת והולך, עכ"ד. ויתכן שהעומק הוא שההתרגשות פוחתת, או שלהיפך שכיון שהאהבה אל האורח גודלת צריך פחות דברים חיצוניים על מנת להביע אותה.
ולפי זה גם בנרות חנוכה ביום הראשון מראים להקב"ה את אהבתינו אליו ועושים לכבודו שמונה נרות, ואח"כ פוחת והולך. [מיהו לפי"ז ב"ש ללישנא זו חולקים על הטעם שהאומות ממעטים והולכים].