- הודעות
- 4,368
- תודות
- 11,062
- נקודות
- 885
ויקצוף משה על פקודי החיל (לא יד)
בשבת סד. ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש, אמר להן אם כן כפרה למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו. והקשו תוס' דהא אפילו יפת תואר הותרה להם. ותירצו דמ"מ שייך בה איסור כגון אם לקח שתי נשים. והקשו האחרונים דהא לא שייך בזה היתר יפת תואר שהרי היה אסור להחיות את הנקבות.
ובארץ חיים (להגרא"צ קרפט זללה"ה אות ק') תירץ, שהתוס' לשיטתם בסוטה (לו, א ד"ה כמאן) שבלי שהתורה לא הייתה מגלה שזה רק במלחמת הרשות, היינו מתירים אפילו שבעה עממין, וכמו שהותרה זונה לכהן, כדאיתא בקדושין (כא, ב). ואם כן י"ל שכאן שלא גילתה התורה, גם מצוות הריגה הייתה נדחית מפני דין יפת תואר.
עוד תירץ, שכוונת התוס' בשבת שאין כאן איסור ערווה, שאם יקח יפת תואר רק עבר על מצוות הריגה, אבל לא עבר על איסור גויה כיון שיש היתר של יפת תואר, וממילא אין זה איסור הרהור עבירה, עכ"ד.
ויש לדון בתירוץ זה, שכיון שלמעשה אסור לקחתה לביתו, אף שזהו איסור צדדי, מ"מ זה מפקיע את ההיתר. ודוגמא לזה מצאנו בתוס' פסחים (מז, ב ד"ה כתישה) שאם חורש ביו"ט ומקיים בזה כלאים, אפילו שכלפי הכלאיים יש דין עשה [דכיסוי הדם] דוחה לא תעשה, כיון שביום טוב יש גם עשה, לוקה גם משום כלאים [מיהו התוס' בחולין (קמא, א) פליגי]. ויתכן שכאן זה יותר צדדי.
ובעיקר הקושיא יש ליישב עוד לפי מה שכתבו תוס' בקדושין (כב, א) שיכול לבוא על יפת תואר גם במלחמה. ולפי זה לרב שמותר אפילו כשאינו יכול להביאה לביתו כגון שהוא כהן, גם כאן היה מותר לבוא עליה במלחמה. מיהו לפי זה נצטרך לומר שקושיית תוס' היא רק לפי רב.
בשבת סד. ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש, אמר להן אם כן כפרה למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו. והקשו תוס' דהא אפילו יפת תואר הותרה להם. ותירצו דמ"מ שייך בה איסור כגון אם לקח שתי נשים. והקשו האחרונים דהא לא שייך בזה היתר יפת תואר שהרי היה אסור להחיות את הנקבות.
ובארץ חיים (להגרא"צ קרפט זללה"ה אות ק') תירץ, שהתוס' לשיטתם בסוטה (לו, א ד"ה כמאן) שבלי שהתורה לא הייתה מגלה שזה רק במלחמת הרשות, היינו מתירים אפילו שבעה עממין, וכמו שהותרה זונה לכהן, כדאיתא בקדושין (כא, ב). ואם כן י"ל שכאן שלא גילתה התורה, גם מצוות הריגה הייתה נדחית מפני דין יפת תואר.
עוד תירץ, שכוונת התוס' בשבת שאין כאן איסור ערווה, שאם יקח יפת תואר רק עבר על מצוות הריגה, אבל לא עבר על איסור גויה כיון שיש היתר של יפת תואר, וממילא אין זה איסור הרהור עבירה, עכ"ד.
ויש לדון בתירוץ זה, שכיון שלמעשה אסור לקחתה לביתו, אף שזהו איסור צדדי, מ"מ זה מפקיע את ההיתר. ודוגמא לזה מצאנו בתוס' פסחים (מז, ב ד"ה כתישה) שאם חורש ביו"ט ומקיים בזה כלאים, אפילו שכלפי הכלאיים יש דין עשה [דכיסוי הדם] דוחה לא תעשה, כיון שביום טוב יש גם עשה, לוקה גם משום כלאים [מיהו התוס' בחולין (קמא, א) פליגי]. ויתכן שכאן זה יותר צדדי.
ובעיקר הקושיא יש ליישב עוד לפי מה שכתבו תוס' בקדושין (כב, א) שיכול לבוא על יפת תואר גם במלחמה. ולפי זה לרב שמותר אפילו כשאינו יכול להביאה לביתו כגון שהוא כהן, גם כאן היה מותר לבוא עליה במלחמה. מיהו לפי זה נצטרך לומר שקושיית תוס' היא רק לפי רב.