ענין פיגול יש לפרש שהוא לאפוקי מאלה שרואים את הקרבנות כהנאת עצמם וכחויה רוחנית, וכדאיתא בירושלמי עבודה זרה פ"א ה"א- כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואמר להן בואו ונעבוד עבודה זרה ע"ז וותרנית היא כו' התורה אמרה [ויקרא יט ו] ביום זבחכם יאכל וממחרת וע"ז אמרה לשלשת ימים מעשרותיכם. וזה חמור מאד שהופך את עבודת הקרבנות לסיפוק נפשי במקום לעבדות לבורא.
וזה גם המושג שמחשבין על העומד ליאבד ועל העומד לישרף, דמכל מקום הוא קובע ענין וודאי, שהוא עוסק כאן בחויה ולא בעבדות. (והנפקותא המעשית שאילו הבשר ינצל יאכלהו חוץ לזמנו.)
וזה גם המושג שמחשבין על העומד ליאבד ועל העומד לישרף, דמכל מקום הוא קובע ענין וודאי, שהוא עוסק כאן בחויה ולא בעבדות. (והנפקותא המעשית שאילו הבשר ינצל יאכלהו חוץ לזמנו.)