בלק בלעם היה פגום באזנו

[געגועים]

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק

בזוה"ק (ר.) וידברו אליו דברי בלק, מילין באתגליא ולא בלחישו, פגים אודנא הוה ופגים עינא ופגים רגלא.

ומבאר בש"ך על התורה דהיה לו לומר "ויאמרו" כמי שמדבר לפני גדולים בנחת, שלשון דיבור הוא בקול רם.

ולכאורה קשה שהרי לקמן כתיב וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ, דהיינו אמירה בנחת ולא בקול רם.

ואולי לאחר שידע במה דברים אמורים לא היו צריכים לדבר אליו בקול, כי הבין לפי חיתוך השפתיים, ובפרט שהמדובר הוא לקלל את שנואי נפשו, הוא הבין גם בלחישו.​