חידות מעניינא דיומא בלע מצה ולא יצא

[אוהב ספר]

היכ"ת מצה שאם אכלה כדרכו יצא ואם בלעה לא יצא (הגם שקיי"ל בלע מצה יצא)?

 

[גרינפלד]

היכ"ת מצה שאם אכלה כדרכו יצא ואם בלעה לא יצא (הגם שקיי"ל בלע מצה יצא)?

לפי הריטב"א סוכה ל"ה אם זו מצה גזולה,
שאם לעסה קנאה בשינוי,
אבל אם בלעה - לא קנאה.

 

[גרינפלד]

וגם יש אפשרות בהיתר, שהנה כתב הריטב"א הנ"ל שבמעשר שני למ"ד שלא יוצאים כי זה ממון גבוה,
לא אמרינן שקנאה בלעיסה, כיון שהשולחן גבוה נותן לו לאכול זאת - אין זה גזילה,
ולפי"ז לכאורה אם אכל חוץ לירושלים - כן קנה בשינוי,
אלא שחוץ לירושלים בלא"ה לא יוצא, כי זו עבירה.

אכן הגרד"ל שליט"א אמר שספק רבעי בחו"ל - אפי' שמותר לאכול חוץ לירושלים, אבל הוא נשאר ממון גבוה,
ולפי"ז יש מקרה שאכל מצה שנקנתה בדמי ספק רבעי חוץ לירושלים,
ואם בלע - ספק שלא יצא [וגם כגון שעיקר ההלכה היא שזה כן רבעי, ורק שבחו"ל מותר כיון שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל].
אבל אם אכל כדרכו - קנה בשינוי בלעיסה.
וזה גם לפי הרא"ש שגזל מצה ולעס אינו יוצא,
אי נימא שגם הרא"ש מודה שלעיסה חשיב שינוי,
ורק שזו מצווה הבאה בעבירה כמש"כ הביאור הלכה,
אבל כאן אין עבירה.


הגרד"ל כתב שכל דברי הריטב"א חולקים על הרמב"ם לפי מה שהוכיח ממנו הגר"ח,
שמעשר שני ממון גבוה אין זה בעלות, אלא דין שהתורה לא נותנת להדיוט כוח בעלות, מחמת קדושתו,
ואז לא שייך שהשינוי יפקיע את זה.

 

[אורי]

וגם יש אפשרות בהיתר, שהנה כתב הריטב"א הנ"ל שבמעשר שני למ"ד שלא יוצאים כי זה ממון גבוה,
לא אמרינן שקנאה בלעיסה, כיון שהשולחן גבוה נותן לו לאכול זאת - אין זה גזילה,
ולפי"ז לכאורה אם אכל חוץ לירושלים - כן קנה בשינוי,
אלא שחוץ לירושלים בלא"ה לא יוצא, כי זו עבירה.

אכן הגרד"ל שליט"א אמר שספק רבעי בחו"ל - אפי' שמותר לאכול חוץ לירושלים, אבל הוא נשאר ממון גבוה,
ולפי"ז יש מקרה שאכל מצה שנקנתה בדמי ספק רבעי חוץ לירושלים,
ואם בלע - ספק שלא יצא [וגם כגון שעיקר ההלכה היא שזה כן רבעי, ורק שבחו"ל מותר כיון שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל].
אבל אם אכל כדרכו - קנה בשינוי בלעיסה.
וזה גם לפי הרא"ש שגזל מצה ולעס אינו יוצא,
אי נימא שגם הרא"ש מודה שלעיסה חשיב שינוי,
ורק שזו מצווה הבאה בעבירה כמש"כ הביאור הלכה,
אבל כאן אין עבירה.


הגרד"ל כתב שכל דברי הריטב"א חולקים על הרמב"ם לפי מה שהוכיח ממנו הגר"ח,
שמעשר שני ממון גבוה אין זה בעלות, אלא דין שהתורה לא נותנת להדיוט כוח בעלות, מחמת קדושתו,
ואז לא שייך שהשינוי יפקיע את זה.

לא ברור יש יותר מדי בלגן
אם אפשר לסדר בצורה ברורה ורחבה לדלי דעת שכמותי

 

[גרינפלד]

וגם יש אפשרות בהיתר, שהנה כתב הריטב"א הנ"ל שבמעשר שני למ"ד שלא יוצאים כי זה ממון גבוה,
לא אמרינן שקנאה בלעיסה, כיון שהשולחן גבוה נותן לו לאכול זאת - אין זה גזילה,
ולפי"ז לכאורה אם אכל חוץ לירושלים - כן קנה בשינוי,
אלא שחוץ לירושלים בלא"ה לא יוצא, כי זו עבירה.

אכן הגרד"ל שליט"א אמר שספק רבעי בחו"ל - אפי' שמותר לאכול חוץ לירושלים, אבל הוא נשאר ממון גבוה,
ולפי"ז יש מקרה שאכל מצה שנקנתה בדמי ספק רבעי חוץ לירושלים,
ואם בלע - ספק שלא יצא [וגם כגון שעיקר ההלכה היא שזה כן רבעי, ורק שבחו"ל מותר כיון שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל].
אבל אם אכל כדרכו - קנה בשינוי בלעיסה.
וזה גם לפי הרא"ש שגזל מצה ולעס אינו יוצא,
אי נימא שגם הרא"ש מודה שלעיסה חשיב שינוי,
ורק שזו מצווה הבאה בעבירה כמש"כ הביאור הלכה,
אבל כאן אין עבירה.


הגרד"ל כתב שכל דברי הריטב"א חולקים על הרמב"ם לפי מה שהוכיח ממנו הגר"ח,
שמעשר שני ממון גבוה אין זה בעלות, אלא דין שהתורה לא נותנת להדיוט כוח בעלות, מחמת קדושתו,
ואז לא שייך שהשינוי יפקיע את זה.​

לא ברור יש יותר מדי בלגן
אם אפשר לסדר בצורה ברורה ורחבה לדלי דעת שכמותי​

בס"ד ננסה לסדר

א. הנה הגרד"ל שליט"א אמר שאפי' שספק ערלה בחו"ל מותר וה"ה רבעי [לראשונים שרבעי נוהג בחו"ל] - מ"מ הרבעי נשאר ספק ממון גבוה,
[כי הרי לגבי מי שיודע זה אסור].

ולפי"ז אמר הגרד"ל שמי שאכל מצה שנקנתה בדמי ספק רבעי [בה' מיני דגן לא שייך רבעי], באופן שזהו ממון גבוה - לא יצא ידי חובה,
ואפי' שזה היתר,
[הוא אמר ע"פ זה שלפי הלחם משנה שלרמב"ם מעשר שני הוא ממון גבוה חוץ לירושלים ובירושלים לא -
א"כ יתכן בזמן הזה מצה שלא יוצאים בה חוץ לירושלים, ובירושלים יוצאים, שאכל מצה שנקנתה מדמי ספק רבעי,
חוץ לירושלים - אינו יוצא כיון שזהו ספק ממון גבוה, ובירושלים יוצא, כיון ששם הוא ממון הדיוט,
ואפי' שבזמן הזה אסור לאכול מע"ש בירושלים, אבל כאן זה ספק רבעי שגדל בחו"ל].


ב. כתב הריטב"א סוכה ל"ה שהגוזל מצה ואכלה כדרכו - יצא, כיון שקנאה בשינוי בלעיסה,
ומ"מ מע"ש למ"ד שהוא ממון גבוה בירושלים - אינו יוצא, כיון שלא שייך לומר שקנאה בשינוי משום שאוכל משולחן גבוה
[ולא נחשב שגזל מהשולחן גבוה],
ולפי"ז בפשטות צריך לצאת, שמי שאוכל מע"ש באופן שאסור לאוכלו - כן יקנה בשינוי,
כי זה לכאורה כן גזל מהשולחן גבוה,
אלא שמי שאכל מעשר שני חוץ לירושלים - גם אם נפקע הממון גבוה, מ"מ עבר איסור וממילא לא יצא,

אבל אם אכל את המצה שנקנתה בדמי ספק רבעי של חו"ל - אם כן אין כאן איסור,
ואמנם אמר הגרד"ל שיש ממון גבוה, אבל זה הרי נפקע כשלעס.


ג. והיה נשמע שהגרד"ל הסכים עם זה, אלא שכתב שדברי הריטב"א אינם כשיטת הרמב"ם לפי מה שהוכיח הגר"ח בדעתו, שמע"ש ממון גבוה אינו בעלות של גבוה, אלא רק קדושה שמפקיעה את כוח הבעלות של הבעלים.

​

הוספה קטנה:
משכח"ל שייחשב שודאי לא יצא אם לא לעס, בגוונא שלרוב התנאים זה רבעי, ולשיטת יחיד אין זה רבעי,
שאז בארץ - זה רבעי וודאי [וילקה על זה], ובחו"ל - בפשטות מותר,
וא"כ יוצא שאם זה נשאר ממון גבוה [דהיינו שלא לעס] - ננקוט שוודאי לא יצא.

 

[גרינפלד]

עוד הוספה:
הנה שיטת הרא"ש שגזל מצה ואכלה, לא יצא,

ויש אחרונים שפירשו שסבירא ליה שלעיסה אינה שינוי [ולפי זה לא שיך לדעת הרא"ש מה שכתבתי],

אבל לפי המשנה ברורה, הרא"ש גם סובר שלעיסה היא שינוי ורק שזה נחשב מצוה הבאה בעבירה כיון שהלעיסה היא התחלת המצוה.

ולפי זה בציור הנ"ל [שאכל מצה שנקנתה בדמי ספק רבעי של חו"ל, חוץ לירושלים] כיון שאין עבירה – יצא.