הצעיר שבחבורה
בית המדרש/הלכה ומנהג
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
- הודעות
- 5,696
- תודות
- 16,696
- נקודות
- 655
מאשכול אחר
מלבי"ם ויקרא פרשת ויקרא (מקטע א)
ואביא בזה מדברי המלבי"ם שהאריך בנושא
מלבי"ם ויקרא פרשת ויקרא (מקטע א)
ח בני ישראל, שם בני ישראל בא לפעמים על צד ההרחבה ולפעמים על צד הדיוק,
רצוני שלפעמים יכלול כל מי שהוא משותף בעדת ישראל בין הנשים בין הגרים והעבדים, ולפעמים אין הנשים בכלל, וכן לא גרים ועבדים, כי שם בן הוא שם זכר ומגביל לו שם בת.
כמ"ש תמיד בנים ובנות בניו ובנותיו, וכשאמר, ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים (בראשית מב), וישאו בני ישראל את יעקב אביהם (שם מו) פירושו בניו הזכרים, ואינו כולל לא בנותיו, ולא הגרים הנלוים אליו ועבדיו, רק אחר שהתעצמו והיו לעם והועתק שם זה על הגוי כלו, יאמר לפעמים בהרחבה על כל הנלוה אל עדתם, כמו בני עמון בני שת ודומיהם,
כי גם שם בן הגם שעקרו מורה על בנו הזכר לפעמים יבא בהשאלה ובהרחבה, כמו אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כב כח). לא תקח האם על הבנים (דברים כב ו). שאינו מורה על המין, כי בבע"ח לא יקפיד על המין, כמו בני יונה בני נשר כמ"ש במקומו.
וכן גם בבני אדם, הגם שדייקו חז"ל תמיד שם בן על הזכר, כמ"ש בני אהרן ולא בנות אהרן (ספרא צו פרשה ב' משנה ד', אמור פרשה א' משנה א', קדושין לו) וילדו לו בנים הבנים בתורה הזאת ולא הבנות. (ספרי תצא פ' רטו) כי יהיה לאיש בן סורר ולא בת (ספרי שם פ' רי"ח סנהדרין דף סד), וכל בכור בניך תפדה ולא בנותיך (קדושין כט), ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם (שם ע"ב ודף למ"ד ובירו' פ"י דעירובין) חקך וחק בניך אין חק לבנות (ספרא שמיני פרק א' משנה יוד). בכל זה במקום שהסברא נותנת שבא על צד ההרחבה יוכלל גם הבנות, כמ"ש בב"ב (דף קי) והתנחלתם אותם לבניכם ולא לבנותיכם, אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ברכה שאני. וגבי יבום בן אין לו אף הבת בכלל. וביבמות (דף עח) בנים אשר יולדו ולא בנות דברי ר"ש ר"י אומר אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה.
ולכן יוסיף הכתוב לפעמים שם זכר אל שם ב"י. כל זכר בבני אהרן יאכלנה (ויקרא י"ב) פקד כל בכור זכר בבני ישראל (במדבר ג מ"ם) ובב"ב (דף קמ"ג ב) ההוא דאמר נכסי לבניי הוה ליה ברא וברתא, מי קרי' אינשי לברא בניי, או דלמא לא קרי אינשי לברא בניי ולמושכה לברתא במתנה קאתי, מבואר שעל צד ההרחבה שלא בדיוק יקרא לפעמים לברתא בני, ולכן אבעי' לי' אם קורא ג"כ על צד ההרחבה לבנו יחידו בלשון רבים, ואז יותר י"ל שהכינוי בניי בא שלא בדיוק והשם עצמו בא בדיוק, או אם זה אין מצוי כלל שיקרא ליחיד בלשון רבים, ובהכרח השם בא על צד ההרחבה וכולל הבת, כי אם גם זה לא ימצא שיקרא לבת בן, עדיין מדוע נאמר שכיון על הבת,
ועתה בכל מקום שבא בתורה דבר אל בני ישראל, יש להסתפק אם בא על צד ההרחבה וגם נשים וגרים בכלל, או בא על צד הדיוק ורק אל הבנים הזהיר ולא אל הבנות.
אולם מבואר לכל משכיל, כי לא חתמה התורה דבריה, בפרט בדברה על הדינים וההלכות בודאי לא כתבה לשון בלתי מדויק שנוכל להפך אותו אל כמה צדדים, ומסתמא אמרינן שהלשון בא בדוקא ורק לבני ישראל הזהיר לא אל הבנות.
ולכן אומר בספרא (משנה ב') הובאה בכ"מ בש"ס בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל, כי אא"ל שלא יביאו קרבן עולה כלל, שזה ידעינן שבעניני הקרבנות דינם שוה לאנשים כמו שלמד (בספרא אמור פרשה ד' משנה א'). וכן אמר גבי תנופה (ספרא צו פרשה א מ"ב).
וצריך איזה גילוי דעת שע"י נבין שבא הלשון בהרחבה, וזה או ע"י יתור בהכתוב. כמו שלמד גבי העלאה בחוץ (ספרא אחרי פרק יו"ד משנה א'). גבי דם (שם פרשה ח מ"א). גבי כיסוי (שם פרק יא מ"א). גבי מולך (קדושים פרשה יוד מ"א). גבי בעלי מומין (אמור פרשה א'). ובכ"מ בספרי וש"ס, או במקום שידעינן שאין הבדל בין נשים לאנשים, כמו בחטאת וחלב וזאת החי' לא מיעט נשים מבני ישראל, כי השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, כמ"ש במכלתא משפטים (פרשה וא"ו) וספרי נשא (פסקא ב') ובפסחים (דף מג) ובכ"מ בש"ס. ומה שצריך ריבוי גבי העלאת חוץ ודם ובעלי מומין ית' במק"א. וכן במקום שהפרשה מדברת בנשים כמו פרשת יולדת וזיבה וערכין א"צ ריבוי, וכללים הללו יתבארו לך אי"ה לקמן (סי' קצ"א) בענין גרים שממועטים ג"כ תמיד מבני ישראל אם לא במקום שיש ריבוי כמ"ש פה במשנה ג' אדם לרבות הגרים.
ושמור דברים אלה לבל נצטרך להכפיל אותם בכל פעם.
רצוני שלפעמים יכלול כל מי שהוא משותף בעדת ישראל בין הנשים בין הגרים והעבדים, ולפעמים אין הנשים בכלל, וכן לא גרים ועבדים, כי שם בן הוא שם זכר ומגביל לו שם בת.
כמ"ש תמיד בנים ובנות בניו ובנותיו, וכשאמר, ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים (בראשית מב), וישאו בני ישראל את יעקב אביהם (שם מו) פירושו בניו הזכרים, ואינו כולל לא בנותיו, ולא הגרים הנלוים אליו ועבדיו, רק אחר שהתעצמו והיו לעם והועתק שם זה על הגוי כלו, יאמר לפעמים בהרחבה על כל הנלוה אל עדתם, כמו בני עמון בני שת ודומיהם,
כי גם שם בן הגם שעקרו מורה על בנו הזכר לפעמים יבא בהשאלה ובהרחבה, כמו אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כב כח). לא תקח האם על הבנים (דברים כב ו). שאינו מורה על המין, כי בבע"ח לא יקפיד על המין, כמו בני יונה בני נשר כמ"ש במקומו.
וכן גם בבני אדם, הגם שדייקו חז"ל תמיד שם בן על הזכר, כמ"ש בני אהרן ולא בנות אהרן (ספרא צו פרשה ב' משנה ד', אמור פרשה א' משנה א', קדושין לו) וילדו לו בנים הבנים בתורה הזאת ולא הבנות. (ספרי תצא פ' רטו) כי יהיה לאיש בן סורר ולא בת (ספרי שם פ' רי"ח סנהדרין דף סד), וכל בכור בניך תפדה ולא בנותיך (קדושין כט), ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם (שם ע"ב ודף למ"ד ובירו' פ"י דעירובין) חקך וחק בניך אין חק לבנות (ספרא שמיני פרק א' משנה יוד). בכל זה במקום שהסברא נותנת שבא על צד ההרחבה יוכלל גם הבנות, כמ"ש בב"ב (דף קי) והתנחלתם אותם לבניכם ולא לבנותיכם, אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ברכה שאני. וגבי יבום בן אין לו אף הבת בכלל. וביבמות (דף עח) בנים אשר יולדו ולא בנות דברי ר"ש ר"י אומר אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה.
ולכן יוסיף הכתוב לפעמים שם זכר אל שם ב"י. כל זכר בבני אהרן יאכלנה (ויקרא י"ב) פקד כל בכור זכר בבני ישראל (במדבר ג מ"ם) ובב"ב (דף קמ"ג ב) ההוא דאמר נכסי לבניי הוה ליה ברא וברתא, מי קרי' אינשי לברא בניי, או דלמא לא קרי אינשי לברא בניי ולמושכה לברתא במתנה קאתי, מבואר שעל צד ההרחבה שלא בדיוק יקרא לפעמים לברתא בני, ולכן אבעי' לי' אם קורא ג"כ על צד ההרחבה לבנו יחידו בלשון רבים, ואז יותר י"ל שהכינוי בניי בא שלא בדיוק והשם עצמו בא בדיוק, או אם זה אין מצוי כלל שיקרא ליחיד בלשון רבים, ובהכרח השם בא על צד ההרחבה וכולל הבת, כי אם גם זה לא ימצא שיקרא לבת בן, עדיין מדוע נאמר שכיון על הבת,
ועתה בכל מקום שבא בתורה דבר אל בני ישראל, יש להסתפק אם בא על צד ההרחבה וגם נשים וגרים בכלל, או בא על צד הדיוק ורק אל הבנים הזהיר ולא אל הבנות.
אולם מבואר לכל משכיל, כי לא חתמה התורה דבריה, בפרט בדברה על הדינים וההלכות בודאי לא כתבה לשון בלתי מדויק שנוכל להפך אותו אל כמה צדדים, ומסתמא אמרינן שהלשון בא בדוקא ורק לבני ישראל הזהיר לא אל הבנות.
ולכן אומר בספרא (משנה ב') הובאה בכ"מ בש"ס בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל, כי אא"ל שלא יביאו קרבן עולה כלל, שזה ידעינן שבעניני הקרבנות דינם שוה לאנשים כמו שלמד (בספרא אמור פרשה ד' משנה א'). וכן אמר גבי תנופה (ספרא צו פרשה א מ"ב).
וצריך איזה גילוי דעת שע"י נבין שבא הלשון בהרחבה, וזה או ע"י יתור בהכתוב. כמו שלמד גבי העלאה בחוץ (ספרא אחרי פרק יו"ד משנה א'). גבי דם (שם פרשה ח מ"א). גבי כיסוי (שם פרק יא מ"א). גבי מולך (קדושים פרשה יוד מ"א). גבי בעלי מומין (אמור פרשה א'). ובכ"מ בספרי וש"ס, או במקום שידעינן שאין הבדל בין נשים לאנשים, כמו בחטאת וחלב וזאת החי' לא מיעט נשים מבני ישראל, כי השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, כמ"ש במכלתא משפטים (פרשה וא"ו) וספרי נשא (פסקא ב') ובפסחים (דף מג) ובכ"מ בש"ס. ומה שצריך ריבוי גבי העלאת חוץ ודם ובעלי מומין ית' במק"א. וכן במקום שהפרשה מדברת בנשים כמו פרשת יולדת וזיבה וערכין א"צ ריבוי, וכללים הללו יתבארו לך אי"ה לקמן (סי' קצ"א) בענין גרים שממועטים ג"כ תמיד מבני ישראל אם לא במקום שיש ריבוי כמ"ש פה במשנה ג' אדם לרבות הגרים.
ושמור דברים אלה לבל נצטרך להכפיל אותם בכל פעם.
