התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,748
תודות
17,302
נקודות
895
בפרשתנו, בפירוט מסעי בני ישראל, נאמר (במדבר לג, טו): "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי".

והנה, התורה מקפידה לציין במסעים תחנות שארעו בהן מאורעות היסטוריים ורוחניים משמעותיים, כגון חסרון המים ברפידים ("וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת", פסוק יד) או פטירת אהרן הכהן בהר ההר ("וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר... וַיָּמָת שָׁם", פסוק לח).

לאור זאת צע"ג, מדוע בפסוק המציין את החנייה במדבר סיני נשמט המאורע הכביר והמרכזי ביותר בתולדות האומה – מעמד הר סיני וקבלת התורה? הלא דבר הוא! לשם מה האריכה התורה להזכיר אירועים אחרים לאורך המסע, ואילו דווקא כאן, בתחנת השיא של המדבר, בחרה לקצר ולא להזכיר דבר ממתן תורתינו ?​
 
כי בשונה מכל המסעות שלא היו מטרה בפני עצמם ולכן הוזכרו בצורה כוללת, מעמד הר סיני היה התכלית ליציאת מצרים והתייחדה לו פרשה בפני עצמה.
תשובה נפלאה,
אך עדיין:
לשם מה האריכה התורה להזכיר אירועים אחרים לאורך המסע, ואילו דווקא כאן, בתחנת השיא של המדבר, בחרה לקצר ולא להזכיר דבר ממתן תורתינו ?
 
בפרשתנו, בפירוט מסעי בני ישראל, נאמר (במדבר לג, טו): "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי".

והנה, התורה מקפידה לציין במסעים תחנות שארעו בהן מאורעות היסטוריים ורוחניים משמעותיים, כגון חסרון המים ברפידים ("וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת", פסוק יד) או פטירת אהרן הכהן בהר ההר ("וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר... וַיָּמָת שָׁם", פסוק לח).

לאור זאת צע"ג, מדוע בפסוק המציין את החנייה במדבר סיני נשמט המאורע הכביר והמרכזי ביותר בתולדות האומה – מעמד הר סיני וקבלת התורה? הלא דבר הוא! לשם מה האריכה התורה להזכיר אירועים אחרים לאורך המסע, ואילו דווקא כאן, בתחנת השיא של המדבר, בחרה לקצר ולא להזכיר דבר ממתן תורתינו ?​
ברבינו בחיי מבאר ויחנו במדבר סיני היינו מקום שנתנה תורה ונקרא סין והוסיפו עליו י' שבו נתנו עשרת הדברות ע"ש הרי שמשא זה היה הכוונה למתן תורה אלא שנזכר מתן תורה במשא זה ברמז.
 
בפרשתנו, בפירוט מסעי בני ישראל, נאמר (במדבר לג, טו): "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי".

והנה, התורה מקפידה לציין במסעים תחנות שארעו בהן מאורעות היסטוריים ורוחניים משמעותיים, כגון חסרון המים ברפידים ("וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת", פסוק יד) או פטירת אהרן הכהן בהר ההר ("וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר... וַיָּמָת שָׁם", פסוק לח).

לאור זאת צע"ג, מדוע בפסוק המציין את החנייה במדבר סיני נשמט המאורע הכביר והמרכזי ביותר בתולדות האומה – מעמד הר סיני וקבלת התורה? הלא דבר הוא! לשם מה האריכה התורה להזכיר אירועים אחרים לאורך המסע, ואילו דווקא כאן, בתחנת השיא של המדבר, בחרה לקצר ולא להזכיר דבר ממתן תורתינו ?​
אפשר מפני קטרוג חטא העגל, וכמו שיש מפרשים שמטעם זה לא הזכירה התורה ששבועות הוא חג מתן תורה.
 
בפרשתנו, בפירוט מסעי בני ישראל, נאמר (במדבר לג, טו): "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי".

והנה, התורה מקפידה לציין במסעים תחנות שארעו בהן מאורעות היסטוריים ורוחניים משמעותיים, כגון חסרון המים ברפידים ("וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת", פסוק יד) או פטירת אהרן הכהן בהר ההר ("וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר... וַיָּמָת שָׁם", פסוק לח).

לאור זאת צע"ג, מדוע בפסוק המציין את החנייה במדבר סיני נשמט המאורע הכביר והמרכזי ביותר בתולדות האומה – מעמד הר סיני וקבלת התורה? הלא דבר הוא! לשם מה האריכה התורה להזכיר אירועים אחרים לאורך המסע, ואילו דווקא כאן, בתחנת השיא של המדבר, בחרה לקצר ולא להזכיר דבר ממתן תורתינו ?​
אציין את דברי המדרש

"אלה מסעי" משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום א' לרפאותו כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני לכך נאמר "אלה מסעי":​
 
אציין את דברי המדרש

"אלה מסעי" משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום א' לרפאותו כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני לכך נאמר "אלה מסעי":​
מדרש יפה
ותשובה מתאימה
אך שאלתה בצידה
מדוע אכן ה' מזכיר רק את הדברים הכיבכול רעים שהארעו לנו ביחד, הרי דרך אדם להזכיר גם את הדברים הטובים??
 
מדרש יפה
ותשובה מתאימה
אך שאלתה בצידה
מדוע אכן ה' מזכיר רק את הדברים הכיבכול רעים שהארעו לנו ביחד, הרי דרך אדם להזכיר גם את הדברים הטובים??
כפי הנראה מחמת שאין זה סיפור דברים בעלמא, אלא לעורר את הלב לזכרון המעשים.
ומעין תוכחת משה בדברים.
 
לא הבנתי, כוונתך למעמד הר סיני?
או לחטא העגל?

ונתתי את לבי, שאכן לא כל המאורעות הוזכרו בפרשה זו.
לא הוזכרו המרגלים, לא הוזכרו המתאוננים, לא הוזכר מעשה קרח, ואף המתאוים נזכרו רק בשם המקום, הוי אומר שגם הם לא הוזכרו.
 
לא הבנתי, כוונתך למעמד הר סיני?
או לחטא העגל?
גם וגם

ונתתי את לבי, שאכן לא כל המאורעות הוזכרו בפרשה זו.
לא הוזכרו המרגלים, לא הוזכרו המתאוננים, לא הוזכר מעשה קרח, ואף המתאוים נזכרו רק בשם המקום, הוי אומר שגם הם לא הוזכרו.
נו, הקושיא מתחזקת,
במשל מופיע:
מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני
 
יש לכך מקור ליש מפרשים שהבאת ?
אלשיך: אם אומר להם בחודש השלישי בששי לחודש נתתי לכם התורה, היאך נשמח ונחוג את חג ה'? והרי עד שהמלך במסבו נהפך לאבל חגנו, בחטא העגל. ועדיין אין פקידה שאין בה מאותו העון... לכך לא הזכירה התורה שהוא יום מתן תורה, אלא אמרה סתם וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש', שהיום לא נתבטל ויש לו עצם והויה קיימת לעד".

ספורנו (ויקרא כג,לו): ובהיות שהיה יום החמשים ליציאת מצרים יום מתן תורה, אשר בו נעצרו ישראל יחדיו לעבודת האל יתברך, קראוהו רבותינו 'עצרת'. אמנם בתורה לא הוזכר אותו היום בזה השם כלל. וזה מפני שקלקלו ישראל את המושג בעצירתם, 'ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מֵהַר חורב' (שמות לג, ו).
 
עיקר כתיבת המסעות היה כלשונו הטהור של רש"י "כאן אכלנו, כאן ישננו, כאן חששת את ראשך," להוכיח כי כל כשלונותיהם וירידותיהם הם גם על פי ה' ולכן נרמז שם כל קצף וכל מכשול אך לא זכויותיהם והצלחותיהם.
 
זאת תורת העולה:


א. מצד גדר "דיינו" ומעלת עצם החנייה: עצם ההגעה והקירוב לפני הר סיני, עוד בטרם נתנה תורה, היו מעלה עצומה וחנייה משמעותית בפני עצמה, וכנוסח ההגדה: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו".
ב. מצד חילוק המקומות (הר מול מדבר): המקרא מציין חנייה במדבר סיני ולא בהר סיני. המדבר הוא חבל ארץ רחב ידיים שבו חנו ונסעו כמה פעמים, ואין החנייה הכוללת מיוחסת דווקא לנקודת ההר הספציפית של מתן התורה.
ג. מצד ייתור מצוות הזיכרון וייעוד המסעות: רשימת המסעות נכתבה כדי להנציח אירועים צדדיים וקשיים שעלולים להישכח, כביטוי לחביבות ונוסטלגיה (כמשל המלך והבן של רש"י: "כאן חששת את ראשך"). לעומת זאת, למעמד הר סיני כבר נצטווינו במצוות זכירה ייעודית ועצמאית ("פן תשכח את הדברים... יום אשר עמדת לפני ה'").
ד. מצד גדר מחנה קבע שבו קרה הכל: מדבר סיני שימש כ"תחנת הבית" שבה שהו כמעט שנה ובה התרחשו רוב מאורעות המדבר (המשכן, המניינים ועוד). התורה מפרטת אירועים רק בתחנות ארעיות שבהן אירע דבר אחד יוצא דופן, אך במקום שבו אירע הכל – אין טעם לפרט.
ה. מצד הכלל ששם המקום מורה ומנציח את המאורע: מצינו במרה וברתמה שהתורה משמיטה את גוף הסיפור כששם התחנה כבר רומז עליו. אף כאן, השם "סיני" מנציח את המאורע – אם על שם ה"שנאה" שירדה לעובדי כוכבים שלא קיבלו את התורה (רש"י שבת), ואם ברמז האות י' שנוספה ל"סין" כנגד עשרת הדיברות (רבינו בחיי).
ו. מצד מעלת התכלית ועצמאות המעמד: מעמד הר סיני אינו עוד "מאורע על הדרך" אלא הוא תכלית יציאת מצרים והבריאה כולה. אירוע כזה זכה לפרשיות עצמאיות ומפוארות משלו, ואין להזכירו כבדרך אגב וטפל ברשימת מסעות.
ז. מצד מניעת קטרוג חטא העגל: השמיטה התורה את מתן התורה (וכשם שהשמיטה זאת בחג השבועות, כדברי האלשיך והספורנו) כדי שלא לעורר קטרוג על חטא העגל שאירע סמוך ונראה למעמד, וכדברי חז"ל: "עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה".
ח. מצד בחינת "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים": קבלת התורה אינה מאורע היסטורי שננעל בעבר, אלא חוויה נצחית המתחדשת בכל יום ויום (כנוסח הברכה: "נותן התורה" בלשון הווה). לכן אין הכתוב מנסח ומגדיר אותה כתחנת עבר חולפת ברשימת המסעות.​
 
לכאורה יש להוסיף שהוזכר הר סיני לפי הרבינו בחיי.
ברבינו בחיי מבאר ויחנו במדבר סיני היינו מקום שנתנה תורה ונקרא סין והוסיפו עליו י' שבו נתנו עשרת הדברות ע"ש הרי שמשא זה היה הכוונה למתן תורה אלא שנזכר מתן תורה במשא זה ברמז.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון