בעלות עכשיו, על עוד ל' יום (3 צופים)

[עוזי ומגני]

למה זה לא קשור, דאם אנו דנים בעלותו על אז, כבעלים וודאי עכשיו גבי איסור דבל יראה, אמאי לא דינינן בעלותו כמושלמת להקנות לו דיני הבעלים דוגמת גיזות וולדות

לחץ כדי לכווץ...

משום דנתבאר שאם הוא בעלים עכשיו על השימושים שאח"ז יתכן שזה גם מחייב בבל יראה, [לא הבאת לזה ראיה]
אבל הגיזות וולדות הם השימושים בעצמם, ועל זה הוא לא בעלים היום, אלא על הגיזות של עוד חודש, וע"כ לא מגיע לו.
כמובן שאתה חולק על ענין הבעלות, כמו שנתבאר לעיל, אבל לחולקים עליך, זה לא קשה גם אי נימא כדבריך...

 

[היושב בישיבה]

א. לא מבין למה צריך ראיה, כבר היום יש בבעלותי חמץ דעוד ל' יום ורחמנא אמר כל שאור וגו'
ב. אה"נ אי כדברי, ל"ק דוודאי עובר ה"בל יראה"...

 

[עוזי ומגני]

א. לא מבין למה צריך ראיה, כבר היום יש בבעלותי חמץ דעוד ל' יום ורחמנא אמר כל שאור וגו'
ב. אה"נ אי כדברי, ל"ק דוודאי עובר ה"בל יראה"...

לחץ כדי לכווץ...

אכן, אבל אינו ראיה לדבריך...
ואתה כתבת

לכל החולקים והמערערים באמיתות הקושיא.
יל"ע

לחץ כדי לכווץ...

למה היתה כוונתך?

 

[היושב בישיבה]

בסידר מה שתגיד...
אני רק התכוונתי לעורר את המעררים לזה, כיוון שלמסכימים זה לכאו' פשוט............

 

[אוהב ספר]

בסידר מה שתגיד...
אני רק התכוונתי לעורר את המעררים לזה, כיוון שלמסכימים זה לכאו' פשוט............

לחץ כדי לכווץ...

ועל זה כתבנו שאי''ז כ''כ פשוט, ולא קשור לעיקר הנידון

 

[נראה לפשוט]

יתכן דמכיון דהנזק הוא על עכשיו, ומה שבעתיד לא יתאפשר להשתמש זה כבר גרמא, להכי פטור שהרי גרמא בנזיקין פטור. וצ"ע בזה מכמה.

 

[נראה לפשוט]

כמדומה שיש מבארים באופן אחר, שחוב הרי הוא כממון ביד הלוה, אלא שאינו מוגדר, וע''י הגוביינא מתברר הממון הזה להיות שלו

לחץ כדי לכווץ...

זהו חל מכאן ולהבא [ולא למפרע] ומה שייך שיחהיה זה ממון של המלווה. אנא הסבר כוונתך.

 

[מחכה]

בעניין חמץ לכאו' לק''מ דהרי יש בזה דין אחריות וכמו''ש בלח''מ פ''ד מהל' חמץ ומצה הל' ג'

 

[אוהב ספר]

זהו חל מכאן ולהבא [ולא למפרע] ומה שייך שיחהיה זה ממון של המלווה. אנא הסבר כוונתך.

לחץ כדי לכווץ...

מתברר לא הכוונה למפרע, אלא שהממון קיים אצל הלווה אלא שאינו מוגדר, ומשעת הייחוד נקבע שזהו הממון שלו

 

[היושב בישיבה]

יתכן דמכיון דהנזק הוא על עכשיו, ומה שבעתיד לא יתאפשר להשתמש זה כבר גרמא, להכי פטור שהרי גרמא בנזיקין פטור. וצ"ע בזה מכמה.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי, אם אנו מסכימים שניתן למכור את זה, קמן, שזה קיים כבר היום ובהזיקו מזיקו בפועל בלא גרמא

 

[היושב בישיבה]

בעניין חמץ לכאו' לק''מ דהרי יש בזה דין אחריות וכמו''ש בלח''מ פ''ד מהל' חמץ ומצה הל' ג'

לחץ כדי לכווץ...

פירוש?

 

[מחכה]

בחו''מ סי' רמ''ח בדין מי שהוריש ואמר נכסי פלוני ואחריך פלוני, מחלק השו''ע להלכה בין אם זה בתורת ירושה לבין אם זה בתורת מתנה, ומהנתיה''מ שם אולי ניתן להבין שזה ע''ד המוכר לאחר שלושים יום וז''ל הנתיה''מ שם:

נתן המעות על ידי שליש. ע' ש"ך סק"ה ונרשם בטעות שנרשם על ואמר לא משום ירושה והוא ט"ס וצ"ל רשום על ואמר תנו וכן הוא בב"י בהדיא דכשנותן המעות ע"י שליש אפילו אמר סתם בלשון מתנ' מהני ובמהרי"ט תמה על סברא זו דמה בכך שנתן ע"י שליש דהא כל היכא דאיתנייהו ברשו' יורש איתנייהו וכו'. ע"ש ובקצה"ח כתב דהוא מטעם מצוה לקיים דברי המת.

ולפעד"נ דלא שייך בזה מלד"ה מטעם שכ' בתשו' מ"ע סי' נ' דכל היכא דלא זכה השני אלא מכח הא' (דהא מת שני קנה הראשון) ל"ש גביה מלד"ה ע"ש ולפעד"נ ראי' לזה דהא בב"ב ד' קכ"ט מוכיח הש"ס דלשון מתנה מהני ללשון ירוש' אפי' לשני ב"א מהא דיירשו בניהם תחתיהם ולדברי הקצה"ח מאי הוכח' איכא דלמא התם טעמא משום מלד"ה דנרא' דאם הושלש ביד שליש ואמר בלשון ירוש' פ' יירש סך זה ג"כ מהני דנגד מלד"ה ל"ש מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש הקצה"ח בעצמו ס"ק ה' ע"ש א"ו דל"ש בזה מלד"ה כיון דלא זכה זה אלא מכח הא' כמ"ש בתשובת מ"ע הנ"ל וע"כ אינו זוכה אלא משום מתנת שכ"מ מוכיח הש"ס שפיר דלשון מתנ' מהני ללשון ירוש' אפי' בשני ב"א ועסמ"ק ס"ק ז' דמוכח דלא ס"ל כתי' הא' דהר"ן ומזה מוכח דלא ס"ל ג"כ תי' שני דהר"ן אמנם טעמ' בעי דלכאורה טעמא דהר"ן מיסתבר דהא לא זיכה להם אלא שקל בכל שבת והמותר זיכה בה אחרי' תחתיהם מיד ולא בא מכח הא' כלל ונרא' הטעם כיון דמ"מ פשטה קניי' היורשים בכל הנכסים דהא אם יופסדו מהמקצת הנכסים לא יהי' הפסד רק לאחרים ולא להיורשים וכיון דפשט' קניית היורשים בכל הנכסים אמרי' בכל הנכסים ירושה אין לה הפסק:


וכן דין השלישי עם השני. הרמב"ן במלחמות הביאו הקצה"ח כ' דדוקא בשאמר בל' ואחריך ואחר אחריך אז אינו זוכה השלישי אם לא כשבאו מקודם ליד השני ואין מדלגין מא' לג' אבל באומר נכסי לך ואחר מותך לפלוני ואחר מות פ' לפ' אז מת שני בחיי ראשון נותן לשלישי:
לעשר שנים. ולענין ירוש' אין לה הפסק אז אם אמר להיורש נכסי לך י' שנים ואח"כ לפ' אמרינן ירושה אין לה הפסק אבל כשלא אמר רק אחרי' שנים לפ' העיקר כהרמב"ן דל"א ירושה אין לה הפסק:


מתנת שכ"מ בקצה"ח הביא דברי הרשב"ם שכתב דגם במתנת בריא באמר מהיום ולאחר מיתה דדינו כמו במתנת שכ"מ לענין זה והוא תמוה באמת אך מ"ש הוא דבמהיום אם לא אחזור ביה דאמרי' בזה כבר קדמו אחריך כיון שהנותן יכול לחזור בו ומביא ראיה ממתנת שכ"מ דס"ל לתוס' ורא"ש דקונה למפרע ואפ"ה אמרינן דקדמו אחריך ע"ש יפה כתב לפרש בזה דברי רשב"ם:


וכשימות יקדם השני לזכות. עסמ"ע ס"ק ט"ז עד הראשון להיות גוסס וכנ"ל והוא מהש"ס ב"ב דף קל"ז ובש"ס שם פריך ומי אמר אביי הכי והאמר אביי מתנת שכ"מ קונה עם גמר מיתה ומשני הדר ביה אביי מהאי מנ"ל מדתנן ה"ז גיטך אם מתי אינו גט ופי' הרשב"ם אלמא דאין דעתו של שכ"מ ליתן אלא אחר גמר מיתה דאל"כ גט נמי להוי עם גמר מיתה וכו' מוכח מכאן דכשמגרש או נותן מתנה והתנה שלא יחול עד זמן שיהיה גוסס דחל אף שאינו בר אקנויי וקשה דהא בב"ב דף קכ"ז אמר דאיצטריך קרא דיכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופי' הרשב"ם כיון שבשעה שחל הקנין לאו בר אקנויי הוא לא קנה וכן לענין גט פליגי הפוסקי' לענין אם נתן גט ואמר שלא יחול עד למחר ולמחר אחזו קורדייקוס ע"ש (ואח"כ הגיע לידי ס' מחנה אפרים) ומצאתי שעמד בזה וכתב דדוקא לענין דשלב"ל לא מהני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס כיון שאין בידו להקנו' לו עכשיו משא"כ כשהיה בידו להקנות עכשיו מהני אפי' כשבשעת חלות הקנין הוא גוסס וכתב עוד שם להקשות על הרשב"א שכתב בא' שהקנה לחבירו אלף זוז עם פטירתו שאפי' הוא גוסס יכול לזכות ע"ש ותמה ע"ז דהקונה בודאי בעינן שבשעת חלות הקנין יהיה לו יד לקנות ע"ש ולפמש"ל בסי' רמ"ג דאפי' לשוטה יכולין לזכות ע"י אחרים ע"ש י"ל דמיירי שזיכה לו ע"י אחרים וגם עיקר דין שלו אינו ברור בעיני שיהיה הקונה חמור ממקנה:


דאין לחלק בין אמר מהיום. עסמ"ע ס"ק כ"ב דאף החולקים מודים דאין כח ביד הא' למוכרו כשאמר מהיום ע"ש והנה אף שהנ"י והמאור כתבו בהדיא דאף במעכשיו יכול הא' למוכרו מטעם דהוי כאמר מעכשיו אם תשייר אחריך יהיה לזה נראה דדעת הסמ"ע דזהו רק להמפרשים בב"ב דף קכ"ה גבי הא דאמר חתם מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבניה זבינ' זבינ' דהיינו דמסתברא טעמייהו אפילו אי אחריך כמעכשיו דמי משום קדים סבתא וזבניה וכו' הרי מוכח דאפילו במעכשיו יכול למוכרו אבל לפי מה דקיי"ל דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ומפרשים הא דאמר שם מסתברא טעמא דבני מערבא היינו דע"כ אחריך לאו כמעכשיו דמי דהא אי קדמא סבתא וזבניה וכו' כמו שפי' רשב"ם ועיין בש"ס באורך הרי מוכיח בהדיא דבמעכשיו אין יכול למוכרו והא דבמעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק מוכח בהדיא בב"ב דף קל"ג מרב הונא דס"ל אי ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה ונ"מ דאמרינן גבי' ירושה אין לה הפסק ור"ה ס"ל בדף קכ"ה דאחריך כאומר מעכשיו דמי אלמא דאפי' במעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק וכמו שהוכיח הרשב"א ויש סברא טובה לחלק דלענין ירושה אין לו הפסק שפיר אמרינן כיון דעכ"פ הוריש ליורשו גוף לפירות כל ימי חייו כמבו' בסי' ר"ט דפירות לבד א"א לשייר רק בשייר גוף לפירות שוב א"י להקנו' אחריו הגוף להפירות לפלוני דהגוף להפירות שהוריש להיורש אין לו הפסק וכיון דלא אתי ליד פ' לעולם קנין הפירות גם הגוף דמי לדשלב"ל ואין בו ממש דלא קנה דהא מה"ט במכר הבן בחיי אב לא קנה לר"י ואפילו לר"ל דס"ל קנה היינו כיון דמ"מ נפל לפניו הק"פ בקבר אבל הכא דלא אתי לידו הק"פ מעולם רק הגוף לחודיה ודאי דלא שייך ביה קנין וכיון שאמר מעכשיו ולאחר שימות בני לאו כלום הוא דאחר שזכה בנו בירושה אין לו הפסק אבל לענין מכירת הא' כיון שקנה השני הגוף מיד והפירות לאחר זמן ודאי דאין הא' יכול למכור כמו שהאב א"י למכור כשאמר שיהי' אחרי מיתתי מעכשיו לבני כדתנן במתני'. ולפז"נ דבשכ"מ אם אמר אחריך מהיום לפ' דגם האחריך יש לו דין מתנת שכ"מ אף דבסי' ר"ג סעיף ט' מבואר דבאמר מהיום יש לו דין מתנת בריא מ"מ נראה דכאן יש לו דין מתנת שכ"מ דהא לכאורה קשה דמה"ת נאמר בשכ"מ שאמר מהיום דיש לו דין מתנת בריא וא"י לחזור בו דמ"ש מגט בגיטין דף ע"ג דהוי כאומר מעת שאני בעולם כתבו התוס' הטעם דדעת השכ"מ לאחר הגט כל מה שיוכל וע"ש וע"כ צ"ל דטעם במתנת שכ"מ דאמר מהיום דהוא משום דאמרינן דודאי למתנת בריא נתכוון דאי למתנת שכ"מ למה אמר מהיום הא בלא מהיום ג"כ קנה משא"כ הכא דאמר ג"כ אחריך י"ל שהיה כוונתו לאחר המתנה ולמעת שאני בעולם ומ"מ הוצרך לומר להאחריך מהיום כדי שלא יהיה הראשון יכול למכור:

 

[מחכה]

פירוש

לחץ כדי לכווץ...

גבי חמץ אם יש 'אחריות' למי שהחמץ נמצא אצלו , הוא מחוייב בביעור חמץ

 

[היושב בישיבה]

בר מין דין, יל"ע דאם חשיב בעלים אמאי ל"ח כממונו לעבור עליו בבל יראה

 

[היושב בישיבה]

בחו''מ סי' רמ''ח בדין מי שהוריש ואמר נכסי פלוני ואחריך פלוני, מחלק השו''ע להלכה בין אם זה בתורת ירושה לבין אם זה בתורת מתנה, ומהנתיה''מ שם אולי ניתן להבין שזה ע''ד המוכר לאחר שלושים יום וז''ל הנתיה''מ שם:

נתן המעות על ידי שליש. ע' ש"ך סק"ה ונרשם בטעות שנרשם על ואמר לא משום ירושה והוא ט"ס וצ"ל רשום על ואמר תנו וכן הוא בב"י בהדיא דכשנותן המעות ע"י שליש אפילו אמר סתם בלשון מתנ' מהני ובמהרי"ט תמה על סברא זו דמה בכך שנתן ע"י שליש דהא כל היכא דאיתנייהו ברשו' יורש איתנייהו וכו'. ע"ש ובקצה"ח כתב דהוא מטעם מצוה לקיים דברי המת.

ולפעד"נ דלא שייך בזה מלד"ה מטעם שכ' בתשו' מ"ע סי' נ' דכל היכא דלא זכה השני אלא מכח הא' (דהא מת שני קנה הראשון) ל"ש גביה מלד"ה ע"ש ולפעד"נ ראי' לזה דהא בב"ב ד' קכ"ט מוכיח הש"ס דלשון מתנה מהני ללשון ירוש' אפי' לשני ב"א מהא דיירשו בניהם תחתיהם ולדברי הקצה"ח מאי הוכח' איכא דלמא התם טעמא משום מלד"ה דנרא' דאם הושלש ביד שליש ואמר בלשון ירוש' פ' יירש סך זה ג"כ מהני דנגד מלד"ה ל"ש מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש הקצה"ח בעצמו ס"ק ה' ע"ש א"ו דל"ש בזה מלד"ה כיון דלא זכה זה אלא מכח הא' כמ"ש בתשובת מ"ע הנ"ל וע"כ אינו זוכה אלא משום מתנת שכ"מ מוכיח הש"ס שפיר דלשון מתנ' מהני ללשון ירוש' אפי' בשני ב"א ועסמ"ק ס"ק ז' דמוכח דלא ס"ל כתי' הא' דהר"ן ומזה מוכח דלא ס"ל ג"כ תי' שני דהר"ן אמנם טעמ' בעי דלכאורה טעמא דהר"ן מיסתבר דהא לא זיכה להם אלא שקל בכל שבת והמותר זיכה בה אחרי' תחתיהם מיד ולא בא מכח הא' כלל ונרא' הטעם כיון דמ"מ פשטה קניי' היורשים בכל הנכסים דהא אם יופסדו מהמקצת הנכסים לא יהי' הפסד רק לאחרים ולא להיורשים וכיון דפשט' קניית היורשים בכל הנכסים אמרי' בכל הנכסים ירושה אין לה הפסק:


וכן דין השלישי עם השני. הרמב"ן במלחמות הביאו הקצה"ח כ' דדוקא בשאמר בל' ואחריך ואחר אחריך אז אינו זוכה השלישי אם לא כשבאו מקודם ליד השני ואין מדלגין מא' לג' אבל באומר נכסי לך ואחר מותך לפלוני ואחר מות פ' לפ' אז מת שני בחיי ראשון נותן לשלישי:
לעשר שנים. ולענין ירוש' אין לה הפסק אז אם אמר להיורש נכסי לך י' שנים ואח"כ לפ' אמרינן ירושה אין לה הפסק אבל כשלא אמר רק אחרי' שנים לפ' העיקר כהרמב"ן דל"א ירושה אין לה הפסק:


מתנת שכ"מ בקצה"ח הביא דברי הרשב"ם שכתב דגם במתנת בריא באמר מהיום ולאחר מיתה דדינו כמו במתנת שכ"מ לענין זה והוא תמוה באמת אך מ"ש הוא דבמהיום אם לא אחזור ביה דאמרי' בזה כבר קדמו אחריך כיון שהנותן יכול לחזור בו ומביא ראיה ממתנת שכ"מ דס"ל לתוס' ורא"ש דקונה למפרע ואפ"ה אמרינן דקדמו אחריך ע"ש יפה כתב לפרש בזה דברי רשב"ם:


וכשימות יקדם השני לזכות. עסמ"ע ס"ק ט"ז עד הראשון להיות גוסס וכנ"ל והוא מהש"ס ב"ב דף קל"ז ובש"ס שם פריך ומי אמר אביי הכי והאמר אביי מתנת שכ"מ קונה עם גמר מיתה ומשני הדר ביה אביי מהאי מנ"ל מדתנן ה"ז גיטך אם מתי אינו גט ופי' הרשב"ם אלמא דאין דעתו של שכ"מ ליתן אלא אחר גמר מיתה דאל"כ גט נמי להוי עם גמר מיתה וכו' מוכח מכאן דכשמגרש או נותן מתנה והתנה שלא יחול עד זמן שיהיה גוסס דחל אף שאינו בר אקנויי וקשה דהא בב"ב דף קכ"ז אמר דאיצטריך קרא דיכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופי' הרשב"ם כיון שבשעה שחל הקנין לאו בר אקנויי הוא לא קנה וכן לענין גט פליגי הפוסקי' לענין אם נתן גט ואמר שלא יחול עד למחר ולמחר אחזו קורדייקוס ע"ש (ואח"כ הגיע לידי ס' מחנה אפרים) ומצאתי שעמד בזה וכתב דדוקא לענין דשלב"ל לא מהני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס כיון שאין בידו להקנו' לו עכשיו משא"כ כשהיה בידו להקנות עכשיו מהני אפי' כשבשעת חלות הקנין הוא גוסס וכתב עוד שם להקשות על הרשב"א שכתב בא' שהקנה לחבירו אלף זוז עם פטירתו שאפי' הוא גוסס יכול לזכות ע"ש ותמה ע"ז דהקונה בודאי בעינן שבשעת חלות הקנין יהיה לו יד לקנות ע"ש ולפמש"ל בסי' רמ"ג דאפי' לשוטה יכולין לזכות ע"י אחרים ע"ש י"ל דמיירי שזיכה לו ע"י אחרים וגם עיקר דין שלו אינו ברור בעיני שיהיה הקונה חמור ממקנה:


דאין לחלק בין אמר מהיום. עסמ"ע ס"ק כ"ב דאף החולקים מודים דאין כח ביד הא' למוכרו כשאמר מהיום ע"ש והנה אף שהנ"י והמאור כתבו בהדיא דאף במעכשיו יכול הא' למוכרו מטעם דהוי כאמר מעכשיו אם תשייר אחריך יהיה לזה נראה דדעת הסמ"ע דזהו רק להמפרשים בב"ב דף קכ"ה גבי הא דאמר חתם מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבניה זבינ' זבינ' דהיינו דמסתברא טעמייהו אפילו אי אחריך כמעכשיו דמי משום קדים סבתא וזבניה וכו' הרי מוכח דאפילו במעכשיו יכול למוכרו אבל לפי מה דקיי"ל דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ומפרשים הא דאמר שם מסתברא טעמא דבני מערבא היינו דע"כ אחריך לאו כמעכשיו דמי דהא אי קדמא סבתא וזבניה וכו' כמו שפי' רשב"ם ועיין בש"ס באורך הרי מוכיח בהדיא דבמעכשיו אין יכול למוכרו והא דבמעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק מוכח בהדיא בב"ב דף קל"ג מרב הונא דס"ל אי ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה ונ"מ דאמרינן גבי' ירושה אין לה הפסק ור"ה ס"ל בדף קכ"ה דאחריך כאומר מעכשיו דמי אלמא דאפי' במעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק וכמו שהוכיח הרשב"א ויש סברא טובה לחלק דלענין ירושה אין לו הפסק שפיר אמרינן כיון דעכ"פ הוריש ליורשו גוף לפירות כל ימי חייו כמבו' בסי' ר"ט דפירות לבד א"א לשייר רק בשייר גוף לפירות שוב א"י להקנו' אחריו הגוף להפירות לפלוני דהגוף להפירות שהוריש להיורש אין לו הפסק וכיון דלא אתי ליד פ' לעולם קנין הפירות גם הגוף דמי לדשלב"ל ואין בו ממש דלא קנה דהא מה"ט במכר הבן בחיי אב לא קנה לר"י ואפילו לר"ל דס"ל קנה היינו כיון דמ"מ נפל לפניו הק"פ בקבר אבל הכא דלא אתי לידו הק"פ מעולם רק הגוף לחודיה ודאי דלא שייך ביה קנין וכיון שאמר מעכשיו ולאחר שימות בני לאו כלום הוא דאחר שזכה בנו בירושה אין לו הפסק אבל לענין מכירת הא' כיון שקנה השני הגוף מיד והפירות לאחר זמן ודאי דאין הא' יכול למכור כמו שהאב א"י למכור כשאמר שיהי' אחרי מיתתי מעכשיו לבני כדתנן במתני'. ולפז"נ דבשכ"מ אם אמר אחריך מהיום לפ' דגם האחריך יש לו דין מתנת שכ"מ אף דבסי' ר"ג סעיף ט' מבואר דבאמר מהיום יש לו דין מתנת בריא מ"מ נראה דכאן יש לו דין מתנת שכ"מ דהא לכאורה קשה דמה"ת נאמר בשכ"מ שאמר מהיום דיש לו דין מתנת בריא וא"י לחזור בו דמ"ש מגט בגיטין דף ע"ג דהוי כאומר מעת שאני בעולם כתבו התוס' הטעם דדעת השכ"מ לאחר הגט כל מה שיוכל וע"ש וע"כ צ"ל דטעם במתנת שכ"מ דאמר מהיום דהוא משום דאמרינן דודאי למתנת בריא נתכוון דאי למתנת שכ"מ למה אמר מהיום הא בלא מהיום ג"כ קנה משא"כ הכא דאמר ג"כ אחריך י"ל שהיה כוונתו לאחר המתנה ולמעת שאני בעולם ומ"מ הוצרך לומר להאחריך מהיום כדי שלא יהיה הראשון יכול למכור:

לחץ כדי לכווץ...

מה אתה רוצה למען ה'........

 

[מחכה]

אכן לעניין בל יראה ובל ימצא יל''ע כדברי כת''ר

 

[מחכה]

ולפעד"נ דלא שייך בזה מלד"ה מטעם שכ' בתשו' מ"ע סי' נ' דכל היכא דלא זכה השני אלא מכח הא' (דהא מת שני קנה הראשון) ל"ש גביה מלד"ה ע"ש ולפעד"נ ראי'

לחץ כדי לכווץ...

עסמ"ע ס"ק כ"ב דאף החולקים מודים דאין כח ביד הא' למוכרו כשאמר מהיום ע"ש והנה אף שהנ"י והמאור כתבו בהדיא דאף במעכשיו יכול הא' למוכרו מטעם דהוי כאמר מעכשיו אם תשייר אחריך יהיה לזה נראה דדעת הסמ"ע דזהו רק

לחץ כדי לכווץ...

רואים מכאן (לדברי הנתיה''מ שאי''ז שייך למצווה לקיים דברי המת וגם וודאי שאין זה מדין ירושה רגיל) את היחס לקניין שלאחר זמן