חוקת בעניין הכאת משה על הסלע

[גרינפלד]

ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים (כ יא)

כתיב בתהלים (קו, לב-לג) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, כי הִמרו את רוחו ויבטא בשפתיו". ופירש רש"י שמשה ואהרן המרו את רוח הקב"ה במה שאמרו "שמעו נא המורים", ולכן "ויבטא בשפתיו" היינו שהקב"ה אמר "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם", וכן כתב הרד"ק [והוא הוסיף ש"המרו" היינו החליפו את רצון הקב"ה].

עוד פירש הרד"ק שבני ישראל המרו את רוחו של משה, ואז משה ביטא בשפתין לשון לא ראויה שאמר שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים [והרמב"ם (הובא במלבי"ם) פירש שהחטא היה שכעס ואמר "המורים", והר"ח (הובא שם) פירש שאמר "נוציא" ולא אמר יוציא ה', והמלבי"ם הביא פירוש נוסף שהחטא היה שאמר "המִן" בלשון ספק]. וזה דלא כרש"י שהחטא היה שהכה ולא דיבר, ורש"י כאן פירש לשיטתו בפירושו עה"ת.

ובספר חנוכת התורה (הובא במעינה של תורה) פירש, דהנה בב"מ (פו:) אמרינן שכיון שאברהם אבינו נתן למלאכים מים ע"י שליח כדכתיב "יוקח נא מעט מים", לפיכך גם עם ישראל קיבלו מים ע"י משה. וביאר המהר"ם בנט שכיון שהשכינה דיברה מגרונו, כדי שלא יחשב ע"י ה' היה צריך להכות, אבל לאחר שכעס ואמר שמעו נא המורים, כל הכועס שכינה מסתלקת ממנו, וממילא היה צריך לדבר כיון שזהו דיבור שלו ולא של השכינה. ולפי זה "כי המרו את רוחו" היינו שהכעיסו את משה, וממילא "ויבטא בשפתיו" דהיינו שהיה צריך לדבר.​