ראה בעניין עבודה זרה במחובר (1 צופה)

[גרינפלד]

בע"ז (מה, א-ב) דרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם. ופירש רש"י ומה תאבדו את אלהיהם על ההרים משמע צלמים ופסיליהם שעל ההרים קרויים אלהיהם ולא ההרים קרויים אלהיהם, ע"כ, והיינו שמחובר אינו נאסר.

ובגמ' שם (מז, ב) אמר רב המשתחווה לבית אסרו, כיון שתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש, ובגמ' שקלו וטרו בזה. והקשה החו"ב (ו, ז ד"ה ונראה) מדוע לא הביאו ראיה מהפסוק "מזבחותם תתוצו" (ז, ה), שחזינן שתלוש ולבסוף חיברו נאסר, ועיי"ש שקושייה זו היא רק לדעת הרמב"ן (מה, ב) שלפי דבריו יוצא שמשמשי ע"ז לא מהני מה שחיברם לשם עבודה זרה.

והנה הרלב"ג (כאן) הקשה כעי"ז בסתמא, מדוע נאמר "וניתצתם את מזבחותם", והרי אין בזה תפיסת ידי אדם [עי' ע"ז (מו, א) שזה כעין גדר הדין שמחובר אינו נאסר][1]. ותירץ הרלב"ג שאין כוונת הפסוק שאסור בהנאה, אלא רק צריך ליתוץ את צורתם כדי שלא יבואו לעבוד. ולפי"ז לכאורה מתורצת גם קושיית החו"ב על הרמב"ן. ויל"ד בזה, שברמב"ן יש משמעויות שאינו סובר בזה כהרלב"ג, ואולי יתכן שהגמ' לא הביאה ראיה כיון שהיה אפשר לדחות כך.

וכעין דברי הרלב"ג כתב הנצי"ב (בהרחב דבר כאן) שהנה בגמ' ע"ז (נב, א) שמביאים מקור שעכו"ם פוסל אלוהו [-יכול לבטל ע"ז], שנאמר "פסילי אלהיהם תשרפון באש". והקשה הלחם סתרים (ע"ז שם, הובא בהגו"צ) איך נדרש מכאן שמועיל הביטול, והלא כתוב "תשרפון באש". ותירץ הנצי"ב שצריך לגרוס "ופסילי אלהיהם תגדעון", והוא הפסוק בפרשתינו, והכוונה שאחרי הביטול צריך עדיין לגדע כדי שלא יישאר צורת ע"ז.
​

---

[1] ולכאורה צ"ע שלקושטא דמילתא רב אמר לגבי ע"ז שתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש.​