- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים
במכות (יא, ב) אמר רב יהודה אמר רב נידוי על תנאי צריך הפרה [י"ג "אפילו מעצמו"] מנלן מיהודה דכתיב (מג, ט) "אם לא הביאותיו אליך" וגו'. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (דברים לג, ו) "יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה", כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, ע"כ.
ודנו בזה הראשונים שלכאורה אם נתקיים התנאי, מדוע יצטרך הפרה. ובמאירי (מכות שם) [אחרי שהביא ביאור לזה] כתב, וז"ל, ומכל מקום גדולי קדמונינו שבנרבונה כתבו בשם קצת גאונים, שיהודה לא קיים התנאי אלא שהניחו במצרים אצל יוסף, והראיה דכתיב ויפג לבו כי לא האמין, ואלו היה בנימין שם היה שואלו, אלא ודאי לא החזירו ולפיכך נענש, ואם תאמר אם כן מאי ריבותיה והרי בדין נענש, אין הענין אלא אעפ"י שהיה הנדוי מפי עצמו, והיה לנו לדונו כעין נדרי זירוזין, הא כל שקיים התנאי ודאי אין צריך הפרה, ע"כ.
וכן הביא בספר האשכול (לר"א אב"ד) בשם רבינו אפרים, אך הקשה על זה שהרי בנימין נמנה עם יורדי מצרים, ע"כ. ואולי אפשר לתרץ שכיון שגם בנימין הגיע בערך באותו זמן, ורק קצת זמן קודם נמנה בין היורדים. ואכן יש מדרשים שכתוב בהם כשיטה זו שהביא המאירי, עי' ב'האיחוד בחידוד'.
והנה ראיית המאירי מדוע לא האמין יעקב והיה לו לשאול את בנימין, לכאורה קשה מדוע לבנימין כן היה צריך להאמין, שלכאורה מה שהוא לא האמין אין זה קשור לשנאת האחים את יוסף.
ובמש"כ בסו"ד שא"כ מה החידוש שנענש, לכאורה י"ל דהרבותא הוא משום שיהודה הבין שזה נקרא לקיים את התנאי, כיון שבנימין במקום בטוח, וגם יעקב יפגש עמו לאחמ"כ. וכנראה שלא משמע למאירי בלשון הגמ' שזה החידוש.
במכות (יא, ב) אמר רב יהודה אמר רב נידוי על תנאי צריך הפרה [י"ג "אפילו מעצמו"] מנלן מיהודה דכתיב (מג, ט) "אם לא הביאותיו אליך" וגו'. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (דברים לג, ו) "יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה", כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, ע"כ.
ודנו בזה הראשונים שלכאורה אם נתקיים התנאי, מדוע יצטרך הפרה. ובמאירי (מכות שם) [אחרי שהביא ביאור לזה] כתב, וז"ל, ומכל מקום גדולי קדמונינו שבנרבונה כתבו בשם קצת גאונים, שיהודה לא קיים התנאי אלא שהניחו במצרים אצל יוסף, והראיה דכתיב ויפג לבו כי לא האמין, ואלו היה בנימין שם היה שואלו, אלא ודאי לא החזירו ולפיכך נענש, ואם תאמר אם כן מאי ריבותיה והרי בדין נענש, אין הענין אלא אעפ"י שהיה הנדוי מפי עצמו, והיה לנו לדונו כעין נדרי זירוזין, הא כל שקיים התנאי ודאי אין צריך הפרה, ע"כ.
וכן הביא בספר האשכול (לר"א אב"ד) בשם רבינו אפרים, אך הקשה על זה שהרי בנימין נמנה עם יורדי מצרים, ע"כ. ואולי אפשר לתרץ שכיון שגם בנימין הגיע בערך באותו זמן, ורק קצת זמן קודם נמנה בין היורדים. ואכן יש מדרשים שכתוב בהם כשיטה זו שהביא המאירי, עי' ב'האיחוד בחידוד'.
והנה ראיית המאירי מדוע לא האמין יעקב והיה לו לשאול את בנימין, לכאורה קשה מדוע לבנימין כן היה צריך להאמין, שלכאורה מה שהוא לא האמין אין זה קשור לשנאת האחים את יוסף.
ובמש"כ בסו"ד שא"כ מה החידוש שנענש, לכאורה י"ל דהרבותא הוא משום שיהודה הבין שזה נקרא לקיים את התנאי, כיון שבנימין במקום בטוח, וגם יעקב יפגש עמו לאחמ"כ. וכנראה שלא משמע למאירי בלשון הגמ' שזה החידוש.