ראה בענין הקרבת שלמי שמחה ביום טוב (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בביצה יט. איכא למ"ד דנדרים ונדבות אינן קרבים ביו"ט, ומ"מ שלמי שמחה וחגיגה בודאי קרבים, ואע"פ ששלמי שמחה אין המצוה בהקרבה אלא באכילה, מ"מ דוחה יו"ט, והא דנדרים ונדבות אינם קרבים ביו"ט היינו כאשר יש לו די שלמים לאכילה ורוצה להקריב שלא לצורך אכילה של שמחה, כ"כ התוס' בחגיגה ז: עי"ש. [ובטורי אבן שם הקשה, דגם אם כבר יצא יד"ח שמחה, נימא "הואיל" דראוי אי מיקלעי ליה אורחים שלא יצאו יד"ח, ומבואר דפשיטא ליה דדוחה יו"ט גם כאשר מביא שלמי שמחה עבור אדם אחר שאין חיוב שמחה שלו עליו, דסו"ס הוי לצורך שמחה].

והנה רש"י כתב בחגיגה יז. בדעת בית שמאי, שאפילו שלמי חגיגה אינם קרבים ביו"ט, ובתוס' שם הביאו דכן מבואר בירושלמי [ודלא כהבבלי בביצה שם דשלמי חגיגה לכו"ע קרבים אף לבית שמאי], ומ"מ מבואר במשנה בביצה שם דשלמים קרבים ביו"ט אליבא דב"ש, וכתב בטורי אבן שם דהיינו שלמי שמחה, וקשה מאי שנא שלמי חגיגה משלמי שמחה, דאליבא דהירושלמי ופירוש רש"י בחגיגה, לב"ש שלמי שמחה קרבים ביו"ט ושלמי חגיגה אינם קרבים. וביאר בטורי אבן שם, דהנה הטעם דשלמי חגיגה לב"ש אינם קרבין מבואר בירושלמי שם משום דאין זמנם קבוע דאפשר למחר, ולפי"ז ניחא, דהא שמחה אי אפשר למחר, דהא בעינן לשמוח בכל אחד משבעת הימים.

אמנם הקשה הטו"א שם, הרי אפשר לזבוח מערב יו"ט, ובשלמא למ"ד דבעינן זביחה בשעת שמחה ניחא, דשלמי שמחה אינם כשרים בנזבחו מערב יו"ט, אבל למ"ד דלא בעינן זביחה בשעת שמחה אכתי קשה, ועי' בירושלמי סוכה פ"ד ה"ה וחגיגה פ"א ה"ד דס"ל דבאמת אין יוצאין יד"ח במה ששחטו מערב יו"ט משום דבעינן זביחה בשעת שמחה, אך עי"ש דאינו דבר פשוט כ"כ בהירושלמי כנראה מדברי ר' בא שם. ומ"מ קשה דלא הוכיח זאת הירושלמי מהכא.

ויש לדון לומר, דהנה לעיל נתבאר דאין חיוב להקריב מערב הרגל, וזהו מה שנתמעט בליל יו"ט הראשון, ומעתה אילו גם ביומו של יו"ט הראשון היה אסור להקריב לפי בית שמאי, אז לא היה חיוב להקריב מערב הרגל, דהא התורה מיעטה דאין חיוב להכין מערב הרגל. וא"כ היה בטל לגמרי החיוב, וא"כ י"ל דזה נקרא אי אפשר מבערב, דהא אילו יוטל החיוב על ערב יו"ט אזי לא יהיה חיוב כלל, ודוק.

אך לפי ב' תירוצים אלו, היינו או דבעינן זביחה בשעת שמחה, או דגם למ"ד דלא בעינן מ"מ אינו מחויב, יל"ע דא"כ ביו"ט האחרון יהיה אסור לשחוט שלמי שמחה לב"ש, דהא אפשר מערב יו"ט, וכאן הרי איכא זביחה בשעת שמחה, וגם הוא מחויב כבר בזה.
​

◆ ◆ ◆​

ובבנין שלמה לרבי שלמה הכהן מוילנא זצ"ל ח"ב או"ח סי' ל"ז כתב ליישב קו' הטורי אבן באופן אחר, דנהי דאפשר מאתמול לקיים חובת שלמי שמחה של היו"ט עצמו, אמנם למוצאי יו"ט לא יהיה לו בשר, דהא שלמים נאכלים לב' ימים ולילה אחד ותו לא, וממילא אי אפשר מאתמול.

והנה דבריו הם חידוש לדינא, כי מבואר לפי"ז דמותר לשחוט שלמי שמחה ביו"ט לצורך מוצאי יו"ט, ונפק"מ לדינא היכא דיש לו כבר די שלמים עבור היו"ט ורק חסר לו בשביל מוצאי יו"ט האם יהיה מותר להקריב ביו"ט עבור זה, די"ל דלא נדחה אלא לצורך היום ולא לצורך מוצאי יו"ט, ועי' בספר שער העזרה סי' תי"ט בארוכה בזה.

ומ"מ אכתי לא מיושב, דלפי"ז בחג השבועות יהיה אסור לבית שמאי להקריב שלמי שמחה, וכן כל יו"ט אחרון, וזה לא מסתבר, ועי' שער העזרה שם.
​

◆ ◆ ◆​

ויש לדון ליישב באופ"א, דהנה יש לחקור לדינא, למ"ד דלא בעינן זביחה בשעת שמחה, איך הדין אם יש לו ביו"ט ראשון בשר שלמים שנשחט מערב יו"ט, האם רשאי לשחוט עוד ביו"ט. והנה כבר נתבאר לעיל מדברי התוס', דהיכא דאית ליה די בשר, אסור לו לשחוט, ועל זה אמרו שנדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט, אך הכא יש לו רק בשר מערב יו"ט.

ויש לומר סברא, דכיון דבשר של היום יותר טוב ומשמח, וכדחזינן דמותר מצד מלאכת אוכל נפש לשחוט ביו"ט אפילו אם יש לו מערב יו"ט, והטעם כיון דשל יו"ט הוא יותר משובח, והרי אין שיעור לצורך אוכל נפש, א"כ כל שהוא מוסיף באיכות ג"כ מותר. ומעתה יש לדון כמו כן לענין שמחה, דהא זה ודאי אפילו אם כבר אכל היום שלמי שמחה, אם רוצה לאכול עוד מותר לו להביא עוד דאין שיעור לזה למעלה, וכל מה שמביא הוא בכלל השמחה ודוחה את יו"ט, וכמו כן י"ל דלתוספת באיכות כגון בשר של היום, דבודאי הוא יותר משמח, [דגם מלאכת אוכל נפש הותרה לצורך שמחת יו"ט כמבואר בפסחים סח:, וא"כ ש"מ דשל היום משמח יותר], וכמו כן מצינו דבשר לאחר ב' ימים כשלמים שוב אינו משמח, וא"כ מסתבר דשל היום הוא משמח יותר, וצ"ע בדין זה.

ואי נימא דשרי לשחוט, אתי שפיר היטב קושית הטו"א דאפשר מאתמול, דזה לא חשיב אפשר, כיון דיש יותר שמחה בבשר של היום, ואפילו היכא דיש לו בשר של אתמול עדיין שרי לשחוט גם היום.​

 

[גרינפלד]

בביצה יט. איכא למ"ד דנדרים ונדבות אינן קרבים ביו"ט, ומ"מ שלמי שמחה וחגיגה בודאי קרבים, ואע"פ ששלמי שמחה אין המצוה בהקרבה אלא באכילה, מ"מ דוחה יו"ט, והא דנדרים ונדבות אינם קרבים ביו"ט היינו כאשר יש לו די שלמים לאכילה ורוצה להקריב שלא לצורך אכילה של שמחה, כ"כ התוס' בחגיגה ז: עי"ש.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובזה מיושבת קו' הראש יוסף בביצה יט: לגבי עבר ושחט נדרים ונדבות ביו"ט דזורק את הדם להתיר בשר לאכילה, והקשה שם הרי הוי מוקצה כיון דבין השמשות היה אסור לשוחטו מן התורה, ודוחק לומר שהתירו איסור מוקצה משום הפסד קדשים, [וגם דוחק לומר דמיירי רק בהקדישן ביו"ט באיסור]. אך למהבואר דשלמי שמחה קרבין ביו"ט, והרי יוצאין ידי חובת שמחה בנדרים ונדבות כמבואר בחגיגה ז:, א"כ בין השמשות אינו מוקצה משום שהוא ראוי לשמחה, ורק לאחר שיצא ידי חובתו בבשר אחר נאסר לו לשוחטן, וק"ל.​