בקשת מקורות - אשכול ראשי (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

האם יש מקור למושג הידוע ד' אמות חדשות בארץ ישראל שש ענין לילך אותם

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי מאדם שמצא לזה מקור במנהגי ירושלים הקדומים, ואיני זוכר פרטים מדוייקים מחמת הזמן שעבר

 

[שלוות העמל]

האם יש מקור למושג הידוע ד' אמות חדשות בארץ ישראל שש ענין לילך אותם

לחץ כדי לכווץ...

אני שמעתי בשם רמב"ן
דהיינו שלשיטתו לא רק שיש בזה מעלה אלא מתכפרים לו עוונותיו.
אין לי מקור אך כך שמעתי כמה וכמה פעמים.

 

[לי נראה]

עי' שלהי קונטרס שאלו שלום ירושלים מי שיוכל להביאו כאן אשמח מאוד

 

[א. של יראת שמים]

לחץ כדי לכווץ...

כך רשום אצלי בחיבור כת"י:
הליכת ארבע אמות חדשים בארץ ישראל. הנה לגבי עצם ההימצאות בארץ, כבר כתב בספר חרדים (פרק נט. מצוות התלויות בארץ ישראל פרק ב) בדעת הרמב"ן (בהשגות לסה"מ שכחת העשין מצוה רביעית) שמצוַת ישיבת ארץ ישראל, כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצוה זו. ובגמרא כתובות (קיא.) א"ר יב"א א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ועוד איתא התם דא"ר אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון. ולשון ברמב"ם בהלכות מלכים (ה יא) אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, ואפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא. אך לא מצינו בחז"ל ובקדמונים שיש מצוה מיוחדת בארבע אמות חדשות, והמקור הראשון לזה הוא בספר ירך יעקב פיתוסי (פרשת מסעי סוף אות א) ששמע מאנשי ארץ ישראל שקבלה בידם, שעל כל הליכת ארבע אמות חדשות שעדיין לא הלך בהן מקודם מוחלין לו על כל עוונותיו. אך בספר 'לחם לפי הטף' (מע' א אות מה) דחה דבריו. ועיין לגה"ק רבי שמעון חירארי זצ"ל בספר שמחים בצאתם (על הגדש"פ עמ' תעט) ולרה"ג אורי סבאג שליט"א בספר בחוקותיך אשתעשע (עמ' רי) מש"כ ליישב קושיותיו. והגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א בספר 'מנוחת אמת' (עמ' עד) כתב שאין מקור למעלת ד"א חדשות בא"י, אלא הוא משום שמרגיש בזה חביבות ארץ ישראל, כהא דאיתא במדרש רבה פרשת לך לך (פרשה לט סימן ט) "ולמה לא גילה לו - כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה".

 

[לבי במזרח]

קראתי בשם אחד הספרים שאינני זוכר את שמו שכתב שלפי סגנון דבורו של אדם אפשר להכיר בתכונות נפשו.
חפשתי רבות ולא מצאתי, נא מצאוני השומרים.

 

[מי להשם]

קראתי בשם אחד הספרים שאינני זוכר את שמו שכתב שלפי סגנון דבורו של אדם אפשר להכיר בתכונות נפשו.
חפשתי רבות ולא מצאתי, נא מצאוני השומרים.

לחץ כדי לכווץ...

בספר יד הקטנה על הרמב"ם (דעות פ"י אות מ) כתב: כי לפי דיבור האדם ניכר מה תכונות נפשו.

ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות נג
דיבור של חול המורגל בפי האדם ומרגלא בפומיה הוא דברי תורה ממש אפילו אצל איש ההמוני מישראל וכמו שנראה הרבה בתלמוד מביא דאמרי אינשי והוא דברי תורה ובפרק קמא דסנהדרין (ז' א) הרבה ההוא דהוה קאמר ואזיל וכו' ואמר שמואל קרא כתיב. כי כל נפש מישראל יש לו אחיזה בדברי תורה מיוחדת כנודע ובדיבור שמרגלא בפומיה זהו שורש נפשו [כי הדיבור הוא יסוד הנפש תרגום נפש חיה רוח ממללא (בראשית ב' ז'), וכמו שאמרו בפסיקתא (עיין שוחר טוב תהלים ל') אין בין צדיקים החיים למתים אלא הדיבור זהו יסוד החיות]. ומזה יוכל האדם לעמוד על שורש נפשו לדעת מה ענינו בזה העולם. וכהאי גוונא בריש פסחים (ד' א) ההוא דהוה אמר וכו' שמע מינה מדן קאתי עיין שם:

 

[לב טוב]

קראתי בשם אחד הספרים שאינני זוכר את שמו שכתב שלפי סגנון דבורו של אדם אפשר להכיר בתכונות נפשו.
חפשתי רבות ולא מצאתי, נא מצאוני השומרים.

לחץ כדי לכווץ...

רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה א
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו' ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר, כיצד תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, וכו'.

 

[רפרם הלוי]

מה המקור לנשק הציציות בקר"ש?

לחץ כדי לכווץ...

מדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור לה:
בחזה שימת ציצית כנגד הלב כל זמן שאני קורא את שמע, שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (דברים ו ו), מאחריי ומלפניי השלכתי הטלית, שתי כנפות לאחור, ושתי כנפות לפנים, יד ימין אני כותב ומראה בה טעמי תורה, יד שמאל אני קושר בה תפילין של יד, ובה אני אוחז ציציותי בזמן קריאת שמע,

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי אורח חיים סימן ו
והכי אמר רב נטרונאי גאון: וששאלתם כשיקרא אדם קריאת שמע צריך לאחוז ארבע ציציותיו או לא.
דבר זה לא דרך חכמים ותלמידים הוא, זה דרך יתירות הוא. וכי מאחר שהתבונן בציציותיו בשעת עטיפתן וברך עליהם, לאחר מכאן למה אוחזן בידו. אלא מעתה כשמגיע וקשרתם צריך נמי לאחוז בתפליו. ואם תאמר יאחוז, כשמגיע וכתבתם צריך לבא לביתו ולהניח ידו על מקום מזוזה. הלכך העושה כן צריך ללמדו ולהסבירו (אותו) שלא יעשה.


שו"ע או"ח סי' כד ס"ק ד:
הגה: גם נוהגים קצת, לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל הוא חיבוב מצווה.

 

[מרכז]

יש איזה רשב"א תמוה לכאורה, כמדומני בקידושין, שכותב על אחד האמוראים שדבריו בגמ' אינם מובנים אך אין להתאמץ לחפש הסבר להם כי בלא"ה לא נפסק כמותו, או משהו כעין זה.
אשמח אם מישהו פעם נתקל ויוכל להפנות אותי (זה לא בפרקים הראשונים)

 

[הצעיר שבחבורה]

מדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור לה:
בחזה שימת ציצית כנגד הלב כל זמן שאני קורא את שמע, שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (דברים ו ו), מאחריי ומלפניי השלכתי הטלית, שתי כנפות לאחור, ושתי כנפות לפנים, יד ימין אני כותב ומראה בה טעמי תורה, יד שמאל אני קושר בה תפילין של יד, ובה אני אוחז ציציותי בזמן קריאת שמע,

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי אורח חיים סימן ו
והכי אמר רב נטרונאי גאון: וששאלתם כשיקרא אדם קריאת שמע צריך לאחוז ארבע ציציותיו או לא.
דבר זה לא דרך חכמים ותלמידים הוא, זה דרך יתירות הוא. וכי מאחר שהתבונן בציציותיו בשעת עטיפתן וברך עליהם, לאחר מכאן למה אוחזן בידו. אלא מעתה כשמגיע וקשרתם צריך נמי לאחוז בתפליו. ואם תאמר יאחוז, כשמגיע וכתבתם צריך לבא לביתו ולהניח ידו על מקום מזוזה. הלכך העושה כן צריך ללמדו ולהסבירו (אותו) שלא יעשה.

לחץ כדי לכווץ...

אין כאן מקור לנשיקה, וכמדו' שהגר"א לא היה מנשק ציציותיו.

 

[נדיב לב]

רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה א
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו' ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר, כיצד תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שמר לא נחת לשאלה.
הוא שואל על תכונה אחת (כמו דיבור) שמאפיינת את האדם. הרמב"ם לעומת זו, כולל מגוון תכונות שבהם ניכר האדם בחכמתו. אבל אין משם הכרח שדי לאפיין את נפש האדם אך ורק בדיבורו. (גם חכמה ותכונות נפש זה מעט שונה).

 

[לב טוב]

כמדומני שמר לא נחת לשאלה.
הוא שואל על תכונה אחת (כמו דיבור) שמאפיינת את האדם. הרמב"ם לעומת זו, כולל מגוון תכונות שבהם ניכר האדם בחכמתו. אבל אין משם הכרח שדי לאפיין את נפש האדם אך ורק בדיבורו. (גם חכמה ותכונות נפש זה מעט שונה).

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי כל מה שכתב ובכל זאת כתבתי!
יבוא @לבי במזרח ויחווה דעתו.

 

[רפרם הלוי]

אין כאן מקור לנשיקה, וכמדו' שהגר"א לא היה מנשק ציציותיו.

לחץ כדי לכווץ...

אמת; אלא שמימי רב נטרונאי גאון ועד הרמ"א אין מקור. (ולכן הגר"א לא היה מנשק)

 

[לבי במזרח]

רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה א
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו' ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר, כיצד תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

הרמב"ם מונה כמה הנהגות למעשה שבהם ניכר החכם לרואיו. ואילו אני בקשתי משהו אחר לגמרי

קראתי בשם אחד הספרים שאינני זוכר את שמו שכתב שלפי סגנון דבורו של אדם אפשר להכיר בתכונות נפשו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל תודה על הרצון לעזור.
הרב @מי להשם השיב לי את האבדה.

 

[חיים ש]

היכן כותב הח"ח שכל מה שידפיסו ממנו - יתנו חלק לבתי כנסיות?
(אני אפילו לא יודע מה הוא אמר ולכן אני שואל).

לחץ כדי לכווץ...

מצאתי כן באוצר החכמה בספר הנקרא קובץ אגרות ח"ב,
מובא שם המכתב הנ"ל.

 

[לב טוב]

הרמב"ם מונה כמה הנהגות למעשה שבהם ניכר החכם לרואיו. ואילו אני בקשתי משהו אחר לגמרי

לחץ כדי לכווץ...

לענ''ד ברמב''ם זה יש תשובה שורשית לשאלתך
"מהו המקור שסגנון דיבור של אדם מעיד על תכונת נפשו"
וכדלהלן
א. הנהגות למעשה מעידות על פנימיות.
ב. הרמב''ם לא מדבר על ת''ח שאין תוכו כברו.
ג. בדרך כלל הנהגות למעשה נכונות מגיעות אחרי הכרה בפנימיות.
ד. לא נראה שהרמב''ם מדבר כאן על מדריגה של החיצוניות מעוררת את הפנימיות.
ה. ת''ח אמיתי הוא לא אדם חיצוני אלא אדם פנימי וממילא הדיבור מוכיח על פנימיותו.

והבוחר יבחר!

 

[איש אחד]

מי מכיר את הנ"ך ויודע איפה הנביא אומר לזקנים שיתוודו, והם מתביישים ולא רוצים?

 

[דוד המלך]

מי מכיר את הנ"ך ויודע איפה הנביא אומר לזקנים שיתוודו, והם מתביישים ולא רוצים?

לחץ כדי לכווץ...

כנראה כוונתך לסוף ספר עזרא.