עקב ברכה להניח תפילין כשאחר הניח לו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וקשרתם אותם לאות על ידכם (יא יח)

בשו"ת יהודה יעלה או"ח סי' י"ט נשאל, באדם משותק שאחרים מניחים לו את התפילין, האם יכול לברך על זה, שהרי על מצוה שאין בה מעשה לא תיקנו חכמים ברכה כמבואר בשו"ת הרשב"א סי' י"ח, וכיון שהוא אינו עושה מעשה אינו יכול לברך. וכתב שם דיכול לברך, כיון שנעשה מעשה בגופו, ולא מיבעיא אם גדול מניח לו, דהוא עושה שליחותו ויכול לברך על מעשה השליח, אלא אפילו אם מניח לו קטן שאינו בר שליחות, מ"מ יכול לברך על מה שהתפילין מונחות עליו שזה דבר הנעשה בגופו.

והנה במנחות לו. איתא שהמשכים קודם עלות השחר והניח תפילין, כשיגיע זמנן ממשמש בהם ומניחם, וא"כ מבואר לכאורה דאינו יכול לברך מבלי למשמש, וקשה על דברי היהודה יעלה הנ"ל דיכול לברך אף מבלי שום מעשה, על עצם הדבר שהתפילין מונחות עליו. ואולי המשמוש הוא רק לכתחילה ואינו מעכב, ואם אינו יכול למשמש מ"מ צריך לברך, וצ"ע.

ובעיקר סברת היהודה יעלה הנ"ל דעל מעשה בגופו יכול לברך מבלי שהוא עושה מעשה, יש ליישב בזה מה שהקשה בספר העיקרים לרבי שלמה איגר זצ"ל (עיקר ברכות אשכול א') על דברי השו"ת הרשב"א שם והאבודרהם (דיני ברכת המצוות), שנתקשו מ"ט אין מברכים על חליצה, ותירץ האבודרהם שם משום דמצוה הבאה בעבירה היא שעבר על עשה דיבום. וקשה הרי האבודרהם שם כתב שהאשה אינה מצווה על חליצה אלא רק היבם, וא"כ מאי קשיא ליה שיברך האיש, הרי הוא אינו עושה שום מעשה, דהיא חולצת את הנעל מעל רגלו, וכבר כתב שם דאין מברכים על מצוה בלא מעשה. ולהנ"ל מיושב, דכיון דמעשה החליצה נעשה בגופו יכול שפיר לברך. [עוד י"ל דאיכא דיבור של היבם שהוא אומר לא חפצתי לקחתה, ועל מצוות שבדיבור שפיר מברכין, דהא מברכין על הלל ומגילה. אך יש לדון בזה משום דאי"ז עיקר המצוה].​

 

[גרינפלד]

והנה במנחות לו. איתא שהמשכים קודם עלות השחר והניח תפילין, כשיגיע זמנן ממשמש בהם ומניחם, וא"כ מבואר לכאורה דאינו יכול לברך מבלי למשמש, וקשה על דברי היהודה יעלה הנ"ל דיכול לברך אף מבלי שום מעשה, על עצם הדבר שהתפילין מונחות עליו. ואולי המשמוש הוא רק לכתחילה ואינו מעכב, ואם אינו יכול למשמש מ"מ צריך לברך, וצ"ע.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וראיתי בכתבי בעל הר צבי שמסתפק האם המשמוש מעכב ובלי זה הוי ברכה לבטלה, וכתב שם דנפק"מ למי שעשה מעקה ולא בירך האם יכול לברך אח"כ. ובאמת יש לחלק, דהתם דעשה מעשה מצוה כבר נתחייב, ורק דבעינן עובר לעשייתן, וכל זמן שעדיין נמשך קיום המצוה י"ל דיכול לברך, אך הברכה אינה על הקיום שמכאן ולהבא גרידא, אלא תשלומין לחיובו על המעשה שעשה.​