אני לא מבין גם את היסוד של הגרש''ר, אבל אם אתה מבין, תסביר לי את החילוק. הקידושין יצרו חלות במעשה הראשון, והגרש''ר חידש, שזה חל כל רגע מחדש, אף שאין מעשה מחודש, כיוצ''ב בדיוק, ההזרעה, היא המעשה מצוה של פו''ר, שיוצר כמובן את האדם, וכל' הכתוב בתהילים
אׇרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ ולמה לא לומר, שמעשה המצוה הראשוני, שיצר את המציאות שלה, חל מחדש, בכל רגע שאדם חי ???
היסוד הנ"ל מיוחס לגרש"ש רבו של הגרש"ר ומסופר שכשהוא והגרב"ד ליבוביץ נפגשו הציג הגרש"ש יסוד זה והגרב"ד הגיב ב"מזל טוב" לגרש"ש לנישואיו שחלו עכשיו...
אבל לגופו של ענין חלות קידושין היא לא מעשה מציאותי כמו ביאה והזרעה אלא מציאות שאדם מייחד אישה איליו שתהיה מיוחדת רק איליו ולא לאדם אחר [וידועה החקירה אם הוא מייחד איליו ואז אוסר לכל העולם או איפכא ואכמ"ל], ובזה אחז הגרש"ש שאותו "יחוד" הוא מציאות קיימת בכל רגע ורגע שכיוון שמהות הקידושין הוא יחוד אשה לאיש הרי בכל רגע יש מצב של קידושין - יחודין, קידוש לשון יחוד, של האשה איליו, ואין שום קשר למעשה ביאה אטו אם אני עכשיו אדפוק על השולחן ויווצר חור כל זמן שיש חור זה נחשב שאני דופק על השולחן אתמהה
 
בבתי מדרשותינו ידוע חילוק יסודי שצריך הבחין בו בכל מצווה ומצווה, יש את החלק של ה"מעשה המצווה", דהיינו הפעולה הפיזית של המצווה כגון לבנות סוכה להניח את התפילין להתעטף בציצית וכדו', ויש גם את החלק של קיום המצווה דהיינו שמה שהתורה כיוונה בצוותה עלינו התקיים, ולדוגמא זכורני מהרוגטושובער שטען שבתפילין של יד מעשה ההנחה הוא קיום המצווה ולהכי מברכים "להניח" תפילין ובתפילין ש"ר קיום המצווה הוא התוצאה שהתפילין מונחות על ראשו ולהכי מברכים "על מצוות" תפילין, ובכל רגע ורגע שהתפילין על ראשו מקיים מצווה.
ולגבי ציצית זכורני שבהערות דרשו על הל' ציצית הביאו שהאגרות משה הורה לבחורים שלובשים ט"ק בלבד ואינם מברכים עם לבישתם כשרוצים לברך ימשמשו בציצית ויברכו בכדי שיהא היכר על מה הברכה, אבל עכ"פ מבואר שהמצווה בציצית מתקיימת כל הזמן.
עוד ידועים בזה דברי מהר"ח אור זרוע כמדומה בסי' קי"א שכתב שמילה היא מצווה המתקיימת כל הזמן שהוא מהול ויש מצווה גם במעשה הממילה וגם במה שהוא מהול והביא דברי המדרש שדוד המלך עמד במרחץ ואמר שהוא בלי מצוות עד שנזכר במילה ונתיישבה דעתו.
דברי הרוגוטשובר צריכים לי עיון גדול כי גם בתש''י יש את אותם ד פרשיות כבש''ר ורצון ה' מתקיים בלבישתם כל העת כמבואר בבאה''ל סי' לז
לגבי משמוש כמדומה הוא כבר בשו''ע עצמו לפחות לגבי תפילין בודאי בסי' ל במניח בלילה ע''ש
לדברי מהר''ח יוצא לכאורה שאם שכח לברך על המילה יברך אף בסוף חייו !!!
 
היסוד הנ"ל מיוחס לגרש"ש רבו של הגרש"ר ומסופר שכשהוא והגרב"ד ליבוביץ נפגשו הציג הגרש"ש יסוד זה והגרב"ד הגיב ב"מזל טוב" לגרש"ש לנישואיו שחלו עכשיו...
אבל לגופו של ענין חלות קידושין היא לא מעשה מציאותי כמו ביאה והזרעה אלא מציאות שאדם מייחד אישה איליו שתהיה מיוחדת רק איליו ולא לאדם אחר [וידועה החקירה אם הוא מייחד איליו ואז אוסר לכל העולם או איפכא ואכמ"ל], ובזה אחז הגרש"ש שאותו "יחוד" הוא מציאות קיימת בכל רגע ורגע שכיוון שמהות הקידושין הוא יחוד אשה לאיש הרי בכל רגע יש מצב של קידושין - יחודין, קידוש לשון יחוד, של האשה איליו, ואין שום קשר למעשה ביאה אטו אם אני עכשיו אדפוק על השולחן ויווצר חור כל זמן שיש חור זה נחשב שאני דופק על השולחן אתמהה
ואעפ''כ הקידושין נוצרים מהמעשה המציאותי של נתינת הכסף השטר או הביאה ולא מיחודים בעלמא ואעפ''כ אמר הגרש''ש שהיחוד ממשיך לחול
ולכן אף מעשה ההזרעה המציאותי של מצות פו''ר לא שנא ואין צורך שיחשב כמזריע אלא כעושה מעשה מצוה של פו''ר
 
ואעפ''כ הקידושין נוצרים מהמעשה המציאותי של נתינת הכסף השטר או הביאה ולא מיחודים בעלמא ואעפ''כ אמר הגרש''ש שהיחוד ממשיך לחול
ולכן אף מעשה ההזרעה המציאותי של מצות פו''ר לא שנא ואין צורך שיחשב כמזריע אלא כעושה מעשה מצוה של פו''ר
ברור שצריך מעשה מציאותי של כסף שטר או ביאה!!!, אף אחד לא אמר שלא ומעולם לא עלתה על דעת הגרש"ש [ואני מקווה שגם לא על דעתך] שכשאנו מסתכלים על זלמן שקידש את רוחל'ה אנו רואים שכל רגע הוא נותן לה כסף או שטר, הדיון היה לגבי חלות הקידושין ותו לא מידי והחלות שנוצר ממעשה הקידושין הוא יחוד רוחל'ה לזלמן והייחוד הזה אוחז הגרש"ש הוא מתמשך והולך לו, ומה תרצה שיתמשך בביאה, המצווה?, בקידושין הייחוד הוא הנצרך לנו ולכן כל זמן שהיא מיוחדת יש מצב של חלות קידושין [ומסתבר דלשי' הרא"ש דקידושין הוו בעצמם מצווה ולא רק הכשר מצווה כשי' הר"ן ריש האיש מקדש המצווה מתמשכת ג"כ אח"כ,] אבל איזו תוצאת מצווה תתמשך אחרי המעשה ביאה הרגעי
 
דברי הרוגוטשובר צריכים לי עיון גדול כי גם בתש''י יש את אותם ד פרשיות כבש''ר ורצון ה' מתקיים בלבישתם כל העת כמבואר בבאה''ל סי' לז
לגבי משמוש כמדומה הוא כבר בשו''ע עצמו לפחות לגבי תפילין בודאי בסי' ל במניח בלילה ע''ש
לדברי מהר''ח יוצא לכאורה שאם שכח לברך על המילה יברך אף בסוף חייו !!!
אודה לך אם תצטט דברי הביאור הלכה ומקומם במדוייק
יש"כ
 
יש לעיין למה לא מצינו שמברכים בלידת בן לאחר בת או להיפך ברכת המצוות על קיום מ''ע דאורייתא של פו''ר ???
השאלה היא יכולה להיות כללית על הרבה מצוות שלא מצינו בהם ברכה וידוע תשובת ר''י אבן פלט בענין ושמעתי את מרן הגרד''ל מצטט את תשובת הרשב''א על זה שתשובת הר''י אבן פלט היא קו תוהו על אבני בוהו
למעשה מצינו ברכות שלא נזכרו בתלמוד ומברכים אותם כמו להדליק נר של שבת והשאלה נשאלת אולי באמת יש לברך ?
כמדומני יש חידוש נפלא מהגרצפ"פ זצ"ל
שקיום המצווה של פריה וריבה מסתיים בלידת הילדים, לא שזהו הקיום, אלא הוא השיעור לקיום המצווה, דכשיש בן ובת הוא גמר המצווה,
וא"כ לא שייך לברך בלידה, דכבר נגמר המצווה, והמצווה המעשית שיש לאדם הוא רק הביאה שתביא ילדים, אבל לא עצם הבאת הילדים,
ויש עוד דיוק ברמב"ם, שכל ביאה אף בזמן שאינה יכולה להתעבר, היא מצווה דפו"ר, ואין האשה יכולה למחול ע"כ, ומשמע כדברי הגרצפ"פ.
 
כמדומני יש חידוש נפלא מהגרצפ"פ זצ"ל
שקיום המצווה של פריה וריבה מסתיים בלידת הילדים, לא שזהו הקיום, אלא הוא השיעור לקיום המצווה, דכשיש בן ובת הוא גמר המצווה,
וא"כ לא שייך לברך בלידה, דכבר נגמר המצווה, והמצווה המעשית שיש לאדם הוא רק הביאה שתביא ילדים, אבל לא עצם הבאת הילדים,
ויש עוד דיוק ברמב"ם, שכל ביאה אף בזמן שאינה יכולה להתעבר, היא מצווה דפו"ר, ואין האשה יכולה למחול ע"כ, ומשמע כדברי הגרצפ"פ.
לא תנצל...
אז שיברך בהריון
 
למיטב הבנתי ציצית ותפילין לא נמשכת עשיתן כל העת
מקימים מצוה בכל רגע שטלית או התפילין עליך
וליסוד הגרש''ר כמדומה שהקידושין חלים בכל רגע אף שאין מעשה
בדיוק, לא מעשה הקידושין מתקיים כל הזמן, אלא הקידושין,
אז אולי גם מעשה הביאה שהוא מעשה המצוה של פו''ר ג''כ חל בכל רגע שהבן חי
תענה לעצמך, מה הוא מעשה הביאה? מתי הוא מסתיים?
נכון שבגלל מעשהו - אחרי כמה חודשים התקיימה מצווה
אבל המעשה התקיים מזמן, והסתיים.
כדיוק כשם שאדם ששם זרע בקרקע לא עושה שום מעשה כשהעץ גדל
את הפרו ורבו הוא מקיים כשבניו קיימים, לא קשור למעשה הביאה
 
בבאור הלכה מבואר בשם הפמ''ג רק שמן התורה מצוה מן המובחר להיותם עליו כל היום ולא מחלק בין ש''י לש''ר וגם לכאורה אין סברא לחלק כמו שבארתי
איפה הביא"ל הזה וברור שהוא לא ישאר רק עם תפילין אחת לא?
וגם לא הצגת סברא אמיתית לחלק אז מה אם אלו אותם פרשיות בתורה אלו שני חפצי קדושה שונים.
 
אולי המצוה הוא העסק וההשתדלות שזו הביאה וכשנולד הבן והבת הוא פטור מההשתדלות שזו המצוה - כלומר לידת הבן והבת פוטר אותו מלהמשיך ולא שאז מקיים את המצוה אבל מצות פריה ורביה
לפ"ז אחד שלא זכה ללידת בן ובת גם קיים פריה ורביה
ואולי כל ביאה וביאה זה מצוה כמו שהובר כאן מהרמב"ם
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון