• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

מבקש תורה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
495
תודות
1,567
נקודות
144
באריכות נמצאים הדברים בלקח טוב כלל י"א

ובתוך דבריו הביא גם כן דברי הרמב"ן וז"ל:

והנה סברתנו זאת דברכות המצות ברכות הנהנין נינהו מצאתי אח"כ שכן מוכיחים ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל בס' האמונה והבטחון פ"ז בסוף הפרק שכ' וז"ל ונשוב לדברינו ונאמר כי חלי הנפש הוא המעשה הרע ובריאותה היא המעשה הטוב והיא נהנית ושמחה בו כשיודעת שמעשי' מקובלים לפני בוראה כאלו אוכלת ושותה ולזה נתכוון המתרגם ויחזו את האלקי"ם ויאכלו וישתו והוו חדין בקרבניהון דאיתקבלין כאלו אכלין ושתין. ובויקרא רבה ויחזו וגו' ויאכלו וישתו שזנו עיניהם מזיו השכינה ר"י אומר אכילה ודאית וכו' שהנפש מתענגת ושמחה במעשיה המקובלים לפני הבורא כהנאת הגוף באכילה והיא האכילה הודאית וזהו תענוג הכתוב אז תתענג על ד' וגו' ואין הכונה עונג הגוף אלא עונג הנפש שהיא החכמה והמעשה הטוב וכמו שאדם חייב לברך על המצות כמו שאמרו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן וכמו שיש אכילה שצריכה ברכה לפני' ולא לאחרי' כגון פחות מכזית ויש שטעונה לפני' ולאחרי' כך יש מצות שטעונות ברכה לפניהן ולא לאחריהן ויש שטעונין לפניהן ולאחריהן כגון ברכת מילה וברכת התורה וכיוצא בהן עכ"ל ז"ל. ומוכח כוונתו ז"ל דברכות המצות עניינם כברכות הנהנין שהם שבח על הנאת המאכל וכדומה וכן ברכות המצות הם שבח על הנאת המצות ועונג הנפש בקיומם:
 
מצ"ב מ"ש בע"ז:
המקור שאסור לקיים מצווה בלי ברכה מובא בראשונים בראב"ן הירחי [עמ"ס כלה עמ' ה'] על הדין של כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ומאריך שם לבאר הענין ששונה הדין הזה מכל המצוות ובתוה"ד כותב וז"ל: ואומר אני לפי ענ"ד ומיעוט שכלי שלכך תקנו חז"ל ברכה לכל המצוות ועובר לעשייתן לפי שאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה וכשם שאסור ליהנות במאכל ומשתה והנאות העולם בלא ברכה כדאמרי' בכיצד מברכין כך אסור לעשות שום קיום מצוה שבעולם בלא ברכה שאחר שיש לו שכר המצוה הרי נהנה מן העוה"ז בעוה"ב כהנחת תפילין וציצית וסוכה ולולב ומזוזה ועוד שהם מצוין מה"ת וכן הדין לברכות אירוסין ונישואין וכו' עי"ש שביאר ההבדל בין המצוות שמברכים עליהם לאלה שלא, וכ"ה האחרונים שעשיית מצווה בלי ברכה עבירה גדולה היא, [עי' מעורר ישנים עמ' טו', שו''ת מהרש"ל ריש סי' סח', יד מלאכי ח"ג קלב'] ואיתא ברש"י מנחות לו. דעל עבירה זו חוזרים מעורכי המלחמה.
וכ"נ מד' הרמב"ן הנ"ל [בספרו האמונה והבטחון פ"ז בד"ה ונשוב לדברנו]: והרי לנו להדיא ברמב"ן שברכת המצוות השוותה לברכת הנהנין, הדברים דומים מאוד למ"ש ר' אברהם אלא שיש הבדל שהרמב"ן לא נקט בלשון חותכת שכשם שאסור לאדם להנות וכו' ועוד שנח' מה היא ההנאה שיש בעשיית המצווה שר' אברהם נקט שהוא שכר המצווה והרמב"ן נקט שהעונג הרוחני עצמו חשוב הנאה.
וכן איתא בחסדי דוד על התוספתא [פ"ד א']: "לא יטעום אדם כלום עד שיברך שנ' לה' הארץ ומלואה הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל עד שיתירו לו כל המצות לא ישתמש אדם בפניו בידיו וברגליו אלא לכבוד קונהו שנ' כל פעל ה' למענהו", ופי' הח"ד: פירושו דמאחר שאמר שכל העולם ומלואו הוא דהקדש דכתיב לה' הארץ ומלואה ולכך הנהנה מעל ובכח הברכות הוא פודה וקאמר השתא כמה גדול כח הברכות דלא סוף דבר שמתירין לו ליהנות מקדשי העולם הזה דסוף סוף ודאי אין דינם אלא כקדשים קלים לגבי חפצי שמים דהיינו המצות אלא אף זו כח הברכות גדול מאד עד שיתירו לו כל המצות דהיינו חפצי שמים ממש דמשום הכי התקינו נמי ברכות על המצות להודות לשי"ת שזיכנו לעשות מצותיו הקדושות שהן ודאי קדשי קדשים ובלא הברכה הוה ליה מעילה ממש במכל שכן מחפצי העולם הזה ומשום דתנא דמתני' לא הזכיר ברכה אלא דנהנין ולא דמצות פי' בתוספתא דבמצות בעינן נמי מק"ו דאל"כ ודאי מעל ואפשר לפרש שיתירו לו שאין לו התרה לעונו אם לא ע"י כל המצות.
ולהדיא ברמב"ם [הלכות ברכות פרק א הלכה ג] "וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה, וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אף על פי שלא נהנה ולא עשה מצוה".
וכך פסק להלכה בשו"ת האלף לך שלמה [או"ח שכא'] וז"ל: נלפענ"ד שאם אכל מצה בלי ברכת המוציא תחילה דאינו יוצא בו כיון דאסור לאכול בלי ברכה ואחז"ל כל הנהנה מעוה"ז בלי ברכה כאלו גוזל את אביו וכו' נמצא דהאכילה באיסור הוי מה"ב כמו במצה גזולה שאינו יוצא בה ואף באיסור דרבנן אמרינן מצוה הבאה בעברה כמו שמשמע בכמה דוכתא וכו' כן נראה בדעתי פשוט ע"כ.



 
באריכות נמצאים הדברים בלקח טוב כלל י"א

ובתוך דבריו הביא גם כן דברי הרמב"ן וז"ל:

והנה סברתנו זאת דברכות המצות ברכות הנהנין נינהו מצאתי אח"כ שכן מוכיחים ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל בס' האמונה והבטחון פ"ז בסוף הפרק שכ' וז"ל ונשוב לדברינו ונאמר כי חלי הנפש הוא המעשה הרע ובריאותה היא המעשה הטוב והיא נהנית ושמחה בו כשיודעת שמעשי' מקובלים לפני בוראה כאלו אוכלת ושותה ולזה נתכוון המתרגם ויחזו את האלקי"ם ויאכלו וישתו והוו חדין בקרבניהון דאיתקבלין כאלו אכלין ושתין. ובויקרא רבה ויחזו וגו' ויאכלו וישתו שזנו עיניהם מזיו השכינה ר"י אומר אכילה ודאית וכו' שהנפש מתענגת ושמחה במעשיה המקובלים לפני הבורא כהנאת הגוף באכילה והיא האכילה הודאית וזהו תענוג הכתוב אז תתענג על ד' וגו' ואין הכונה עונג הגוף אלא עונג הנפש שהיא החכמה והמעשה הטוב וכמו שאדם חייב לברך על המצות כמו שאמרו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן וכמו שיש אכילה שצריכה ברכה לפני' ולא לאחרי' כגון פחות מכזית ויש שטעונה לפני' ולאחרי' כך יש מצות שטעונות ברכה לפניהן ולא לאחריהן ויש שטעונין לפניהן ולאחריהן כגון ברכת מילה וברכת התורה וכיוצא בהן עכ"ל ז"ל. ומוכח כוונתו ז"ל דברכות המצות עניינם כברכות הנהנין שהם שבח על הנאת המאכל וכדומה וכן ברכות המצות הם שבח על הנאת המצות ועונג הנפש בקיומם:

וכ"כ מראה הפנים ירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) היינו דאסור לעשות המצוה קודם ברכה כמו ברכת הנהנין
 
מן הראוי להזכיר את דברי המהרש"א (פסחים קב א)

ואני אומר דלא שייך הברכות אינן מעכבות אלא בברכת המצות אבל בברכת הנהנה כי הכא אסור לאכול בלא ברכה דכאלו מעל ולהכי הוה קולא דלא יברך כרבנן ודו"ק:

אמנם, חידושו שחידש בדעת הרשב"ם דלא אמרי' ספק ברכות להקל בברכת הנהנין, בפלוגתא דרבוותא הוא תלוי, ולהלכה נפסק דאמרי' אף בברכת הנהנין.​
 
בתשובת האבני מילואים י' כתב שברכת המצוות מעכבת, ואם אין יכול לברך אין יכול לקיים המצווה.

ומקורו: הלשון במשנה "ערום לא יתרום". ודקדוק מדעת הב"י שיש להתעכב ולא לישא אם אין י'. עיי"ש

מקווה שזה ממש קשור...
 
בתשובת האבני מילואים י' כתב שברכת המצוות מעכבת, ואם אין יכול לברך אין יכול לקיים המצווה.

ומקורו: הלשון במשנה "ערום לא יתרום". ודקדוק מדעת הב"י שיש להתעכב ולא לישא אם אין י'. עיי"ש

מקווה שזה ממש קשור...
נראה לי יותר קשור לאשכול הזה
https://forum-otzar-hatorah.co.il/threads/כשאינו-יכול-לברך-האם-יעשה-המצוה.20307/#post-153890
 
לא הבנתי כ"כ את הנידון, אבל יעוי' בגמ' חולין פו ב שדימו הל' ברכה"נ לברכה"מ,
ואם הכוונה לטעם התקנה כבר נפוץ ונדוש בבית מדרשנו ד' הריטב"א בפסחים בעני"ז.
הכותרת קצת מטעה כי לפי מה שכותב הרמב"ן דלהלן
באריכות נמצאים הדברים בלקח טוב כלל י"א

ובתוך דבריו הביא גם כן דברי הרמב"ן וז"ל:

והנה סברתנו זאת דברכות המצות ברכות הנהנין נינהו מצאתי אח"כ שכן מוכיחים ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל בס' האמונה והבטחון פ"ז בסוף הפרק שכ' וז"ל ונשוב לדברינו ונאמר כי חלי הנפש הוא המעשה הרע ובריאותה היא המעשה הטוב והיא נהנית ושמחה בו כשיודעת שמעשי' מקובלים לפני בוראה כאלו אוכלת ושותה ולזה נתכוון המתרגם ויחזו את האלקי"ם ויאכלו וישתו והוו חדין בקרבניהון דאיתקבלין כאלו אכלין ושתין. ובויקרא רבה ויחזו וגו' ויאכלו וישתו שזנו עיניהם מזיו השכינה ר"י אומר אכילה ודאית וכו' שהנפש מתענגת ושמחה במעשיה המקובלים לפני הבורא כהנאת הגוף באכילה והיא האכילה הודאית וזהו תענוג הכתוב אז תתענג על ד' וגו' ואין הכונה עונג הגוף אלא עונג הנפש שהיא החכמה והמעשה הטוב וכמו שאדם חייב לברך על המצות כמו שאמרו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן וכמו שיש אכילה שצריכה ברכה לפני' ולא לאחרי' כגון פחות מכזית ויש שטעונה לפני' ולאחרי' כך יש מצות שטעונות ברכה לפניהן ולא לאחריהן ויש שטעונין לפניהן ולאחריהן כגון ברכת מילה וברכת התורה וכיוצא בהן עכ"ל ז"ל. ומוכח כוונתו ז"ל דברכות המצות עניינם כברכות הנהנין שהם שבח על הנאת המאכל וכדומה וכן ברכות המצות הם שבח על הנאת המצות ועונג הנפש בקיומם:
נמצא דהוה ברכות הנהנין ממש ולא רק דימוי לדין ברכות הנהנין, וא"כ לא קשה מידי.
 
נערך לאחרונה:
באריכות נמצאים הדברים בלקח טוב כלל י"א

ובתוך דבריו הביא גם כן דברי הרמב"ן וז"ל:

והנה סברתנו זאת דברכות המצות ברכות הנהנין נינהו מצאתי אח"כ שכן מוכיחים ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל בס' האמונה והבטחון פ"ז בסוף הפרק שכ' וז"ל ונשוב לדברינו ונאמר כי חלי הנפש הוא המעשה הרע ובריאותה היא המעשה הטוב והיא נהנית ושמחה בו כשיודעת שמעשי' מקובלים לפני בוראה כאלו אוכלת ושותה ולזה נתכוון המתרגם ויחזו את האלקי"ם ויאכלו וישתו והוו חדין בקרבניהון דאיתקבלין כאלו אכלין ושתין. ובויקרא רבה ויחזו וגו' ויאכלו וישתו שזנו עיניהם מזיו השכינה ר"י אומר אכילה ודאית וכו' שהנפש מתענגת ושמחה במעשיה המקובלים לפני הבורא כהנאת הגוף באכילה והיא האכילה הודאית וזהו תענוג הכתוב אז תתענג על ד' וגו' ואין הכונה עונג הגוף אלא עונג הנפש שהיא החכמה והמעשה הטוב וכמו שאדם חייב לברך על המצות כמו שאמרו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן וכמו שיש אכילה שצריכה ברכה לפני' ולא לאחרי' כגון פחות מכזית ויש שטעונה לפני' ולאחרי' כך יש מצות שטעונות ברכה לפניהן ולא לאחריהן ויש שטעונין לפניהן ולאחריהן כגון ברכת מילה וברכת התורה וכיוצא בהן עכ"ל ז"ל. ומוכח כוונתו ז"ל דברכות המצות עניינם כברכות הנהנין שהם שבח על הנאת המאכל וכדומה וכן ברכות המצות הם שבח על הנאת המצות ועונג הנפש בקיומם:
יש לעיין האם הלבוש חולק על יסוד זה שברכות המצוה היא ברכת הנהנין.

דבהג' הלבוש (או"ח מז, ו) משמע שברכות התורה שמברכים על הספר תורה לפני ואחרי זה מדין כמו ברכת הנהנין. משמע דבאר מצוות אין כאן ברכות הנהנין.

וצ"ל דהתם איירי בהנאת הגוף דזה שייך רק בברכות התורה וכמו במצה אבל שאר מצוות הוה ברכות הנהנין מחמת הנאת הנשמה וכדברי הרמב"ן שהובא כאן.
 
בתשובת האבני מילואים י' כתב שברכת המצוות מעכבת, ואם אין יכול לברך אין יכול לקיים המצווה.

ומקורו: הלשון במשנה "ערום לא יתרום". ודקדוק מדעת הב"י שיש להתעכב ולא לישא אם אין י'. עיי"ש

מקווה שזה ממש קשור...
הלקח טוב באמת מדמה את דין זה לאבני מילואים והיינו כי אם ברכות המצוות הם ברכות הנהנין א"כ כמו שא"א לאכול בלי ברכה א"כ אי אפשר לעשות מצוה בלי ברכה דזה חשוב כמעילה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון