אם גדר הקידושין היינו שהאשה קנויה לבעל לזכויות האישות: בחי' ר' אברהם מן ההר (נדרים טו:) כתב "שהיא קנויה לו לתשמיש דכ' כי יקח", וכ"ה בשטמ"ק שם (נדרים טו: ד"ה שארה). וע' שו"ת מחנה חיים (ח"א סי' סה) שהאריך לבאר שקידושין היינו בעלות לענין תשמיש. [וז"ל בד"ה ונחזי "משעה שקידשה היא שלו ומה שאינו יכול למוכרה וכו' שקנה אשה ולא שפחה כי קנה גופה רק לאישות..." ובד"ה ואני כתב "בעל באשתו יש לו קנין ממון ממש בגופה" ובד"ה המורם "דבעל קנה באשה קנין בגופה לאישות ליהנות בתשמיש כאות נפשו." וכן משמע ברמב"ם (נדרים יב, ט) כמש"כ הקרן אורה (בנדרים פה: ד"ה ועיין), וכ"כ המחנ"א (נדרים כא). [וע' תוס' רא"ש כתובות ב. ד"ה נסתחפה שכתב "דהאשה קנין כספו של האיש כמו עבדו שורו וחמורו". וע' ר"ן נדרים כ: ד"ה התורה שכתב שמכח "כי יקח" יכול לעשות באשתו כל חפצו.[1]]
אמנם ברשב"א (בנדרים טו: ד"ה ואמר) מבואר דאין לבעל קנין שכתב שהשתעבדות האשה לבעל היינו מכחש ע"ד כן נישאו, והוכיח משעבוד האשה לשעבוד הבעל. וכן מבואר באבני מילואים (בתשובות סי' יז ד"ה והנה) שכתב שהקנין אינו אלא לאוסרה על כל העולם. וע' מחנה חיים הנ"ל מה שהשיג עליו.
וע"ע דבר אברהם (ח"ג כט) שהביא מכתב מהגאון מראגאטשוב שיש בקידושין ב' גדרים קנין לו ואיסור על אחר, וכתב ע"ז שזו דרך חדשה שכבש לעצמו.
[1] ולהרשב"א יל"פ שהשאלה של ההיא דאתאי לקמיה דרב (בנדרים כ:) היתה אם מותר (כתי' ב' דבעלי הנפש בשער הקדושה), ולפ"ז אין הכרח מתשובת רב שזכותו לעשות בלי הסכמתה.
אמנם ברשב"א (בנדרים טו: ד"ה ואמר) מבואר דאין לבעל קנין שכתב שהשתעבדות האשה לבעל היינו מכחש ע"ד כן נישאו, והוכיח משעבוד האשה לשעבוד הבעל. וכן מבואר באבני מילואים (בתשובות סי' יז ד"ה והנה) שכתב שהקנין אינו אלא לאוסרה על כל העולם. וע' מחנה חיים הנ"ל מה שהשיג עליו.
וע"ע דבר אברהם (ח"ג כט) שהביא מכתב מהגאון מראגאטשוב שיש בקידושין ב' גדרים קנין לו ואיסור על אחר, וכתב ע"ז שזו דרך חדשה שכבש לעצמו.
[1] ולהרשב"א יל"פ שהשאלה של ההיא דאתאי לקמיה דרב (בנדרים כ:) היתה אם מותר (כתי' ב' דבעלי הנפש בשער הקדושה), ולפ"ז אין הכרח מתשובת רב שזכותו לעשות בלי הסכמתה.