ראשית כל יש לדון אם דין לכם שייך בשמן של נרות חנוכה.
כמובן דין "לכם" אם ישנו או לא בנ"ח, זה רק נדבך אחד בהוראת הדין. לתשומת לב החברים.
הר"ן בפסחים (ד. בד' הרי"ף) כתב וז"ל: ומיהו איכא למידק בהאי כללא דהא הדלקת נר חנוכה שאפשר לעשותה ע"י שליח ואפ"ה מברכין עליה להדליק ואיכא למימר דכיון דאמרינן בפרק במה מדליקין (דף כג א) דצריך לאשתתופי בפריטי כיון שאינו יוצא אלא בשל עצמו הרי אין מצוה זו יכולה להתקיים על ידי אחר ע"כ.
בתשובת אבני ישפה (ח"ו או"ח סי' קא) כתב שהר"ן חידש דין שאינו נמצא בשום מקום, וודאי אין דין 'לכם' בנר חנוכה.
בשו"ת בית יצחק (יו"ד א' סימן קמה) כתב וז"ל: והנה יש להסתפק בנר חנוכה אי בעי לכם דהיינו שיהי' לו דין ממון ובש"ס משמע דבעי שיהי' השמן שלו דאמרינן שם דבעי להשתתף בפרוטה. אמנם אין שום סברא דבעי נר חנוכה שיהי' שוה פרוטה. וכבר הראיתי בספרי לא"ח סצ"ט אות ג' דברי תוס' רי"ד דערבה ל"ב שיהי' ש"פ וה"ה נר חנוכה ולענין לכם כיון שמצינו דלולב ביום טוב שני ל"ב לכם וה"ה נר חנוכה ובשערי אפרים נסתפק באיסור הנאה כגון בשר בחלב אי יוצא נר חנוכה הואיל דמצות לאו ליהנות ניתנו ואם בעי לכם וודאי אינו יוצא ומשמע דפשיטא לי' דל"ב דין ממון בנר חנוכה והיתר אכילה וודאי ל"ב מדיוצא בשמן שריפה לחד מ"ד אך גם דין ממון נראה דל"ב ויוצא בשמן של מעשר שני ודוק בכל זה:
בשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת חנוכה סי' טו) מביא משו"ת בית יצחק הנ"ל ראיות לכך שאין צורך ששמן חנוכה יהיה ממון המדליקו. ומביא שכן סבר בשו"ת שער אפרים. והביא שכיון שאין צורך ב'לכם' ומצוות לאו ליהנות ניתנו מותר להשתמש להדלקה בשמן של איסורי הנאה. והביא עוד בשדי חמד שדן בכך בספר זכר יהוסף (ראש פרק במה מדליקין). ובמ"ב סימן תרעג ס"ק ב כתב: שמן הגזול צ"ע אי כשר לנר חנוכה [תשו' שואל ומשיב ח"א מהדורא תליתאה סי' שמ"ט] ע"כ. וכל ספיקו של השו"מ אם קנאו בשינוי כשמדליק. במקראי קודש (חנוכה סי' כא) נוטה לכך שיש דין 'לכם' בשמן לחנוכה, וע"כ אין יוצא בשמן גזול.
בשו"ת באר שרים (ח"ב סי' רסז) דן ג"כ בשאלה זו וז"ל: "אולם חושבני דאף באם נימא דבעינן 'לכם' בנר חנוכה כדעת הר"ן עכ"ז יש מוצא לצאת י"ח בשמן שמוכר לו הקטן, וזאת על פי מה שראיתי בשו"ת מרן כק"ז החת"ס שכתב באו"ח סי' ק"פ ח"ל בסוף התשובה ועדיין אני אומר התם כתיב ולקחתם לכם שתקחו אותו לעצמכם ואין בו קנין לעצמו מיירי בלולב הגזול וכדומה אבל קרבן לא כתיב שיקחנו לעצמו שיהי' שלו אלא יקריב קרבנו ולא של אחר וכן יקדיש ביתו ולא בית של אחר, אבל כל שאינו של אחר אע"ג דגם לו אין בו קנין לא אימעט אלא היכי דכתיב קיחה שאז צריך שיקחנו לעצמו שיהי לו בו קניין וכו' עכ"ל. וחידש לן מרן בכח תורתו הק' דשאני קרבנות מלולב ואתרוג, דלכן אתרוג של ערלה לא יצא מלבד טעם הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ג דסוכה דאינו פרי, איכא מעוט דאינו לכם, וכמ"ש הרשב"א בסוכה דדאיסורי הנאה אינו שלו, והרחבתי הדיבור בשיטות הראשונים. בכל זה בספרי באר שרים על הש"ס סימן ל"ד אות ה' וסי' ל"ה אות א' ה' ו'. וכל שאין לו קנין בו אינו שלו משא"כ קרבן דבעינן בודאי שיקריב קרבנו ולא של אחר אך לא כתיב קיחה שיהי' שלו אלא דסגי שאינו של אחר".
בשו"ת דבר יהושע (לרב יהושע מנחם אהרנברג) כתב גם לדעת הר"ן אין צריך ב'לכם'. כי מצוות שבגופו (וכך הוא מצדד לגבי נר חנוכה: "והיינו משום שתקנו חז"ל שכל אחד ידליק נ"ח ולא שהשמן יודלק לשם נ"ח א"כ הו"ל מצוה שבגופו") שמקיימן ע"י שליח צריך שיהא בממונו של משלח וז"ל: "אך כבר הסביר התוס' רי"ד שם דלכך מהני שליחות בתרומה אע"ג דגם בזה אינו ניכר אם עשה בשביל המשלח, או בשביל עצמו. כיון שהתבואה משל המשלח בזה ניכר שבשליחות המשלח הוא מפריש וה"נ כאן שמשתתף בפרוטה ונעשה השמן של המשלח ממילא ניכר שבשביל המשלח ג"כ מדליק וזה כוונת הר"ן דאין שליחות מועיל רק כשמדליק משל עצמו, אבל בלא"ה אין המצוה יכולה ע"י אחר כמ"ש התוס' רי"ד".
בשו"ת בית שערים (חאו"ח סימן שסא) העלה להלכה דבעינן בנרות חנוכה שיהיה השמן משלו. וראה מש"כ בהגהות עליו. וזה לשונו:
שלום וברכה. ואורה ושמחה. ביומי דחנוכה. לנפתלי אילה שלוחה. מחותני הרב הגאון המפורסם. כגן הדסים. ראש בשמים צדיק תמים כקש"ת מו"ה נפתלי סופר נ"י אבדק"ק פ"ח והגליל:
מכתב פר"מ מחותני נ"י הגיעני וכו' ועד"ת באתי על מה שכתב לפמ"ש תוס' בשבת דף כ"ה דשריפת תרומה טמאה הוא מה"ת וא"כ בשבת דף כ"א דס"ל לרב דפתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בהן בחנוכה וא"כ שמן שריפה נמי בכלל ולמה לא אמרינן כל דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין וא"כ בלא"ה צריך לשרפו. וניחא ליה דבנ"ח אין המצוה ביעור מן העולם רק הדלקה עושה מצוה ואם כבתה אין זקוק לה. הנה במחכ"ת אינני יודע איך מתורץ קושיתו בזה. ועוד דודאי המצוה שתדלק כולה ואינו רשאי לכבותה ואפילו כבתה במזיד זקוק לה כדמשמע מלשון שו"ע או"ח סימן תרע"ג ס"ב ואדרבה אי הדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן כשיעור קודם הדלקה כמבואר סימן תרע"ה לכן תירץ זה לא נהירא במחכת"ה:
אמנם לענ"ד גם גוף הקושיא אין לה מקום לא מיבעיא למאן דיליף במנחות דף פ"ב ע"א מפסח להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח דבר שבחובה וכו'. וא"כ ל"ש האי דינא כלל רק בדבר הבא מן הצאן ובקר ועיין תוס' שם ד"ה להקיש תימא תינח זבחים עופות ומנחות ולחמי תודה מנ"ל וכו' והניחו בתימא יע"ש, אלא אפילו למאן דיליף התם דפ"ג מחטאת והכי אמרינן בזבחים דף צ"ח מ"מ לא ילפינן מיניה רק קרבנות ולא שאר מצות וכן מורה הלשון בה"ז בתוס' הנ"ל שכתבו ולמאן דיליף בגמרא מחטאת ניחא וכתב עלה בה"ז ר"ל דכל הקרבנות מקיש לקמן לחטאת לענין זה ע"ש:
ואף אם נימא דילפינן כל המצות מקרבנות מ"מ בחטאת גופא ילפינן התם מאשר לו משלו ולא משל מעשר ועיין בטו"א חגיגה דף חי"ת דזה דוקא למ"ד מע"ש ממון גבוה ולא שלו הוא אבל למ"ד ממון הדיוט שפיר בא ממעות מעשר ואפילו למ"ש רש"י חולין דכ"ב דאפילו למ"ד מעשר ממון הדיוט הוא נמי ממעטינן מאשר לו יתירא מ"מ כיון דמאשר לו ממעטינן הפירש הוא דלענין זה לא מיחשב כשלו וא"כ לפ"ז אין לו ענין כלל לנ"ח בש"ש:
ואי דקשיא ליה הא נ"ח בעינן משלו כמבואר סימן תרע"ז וש"ש אסור בהנאה ואיה"נ אין לו בעלים לשיטת כמה ראשונים וא"כ ל"צ להאי דבר שבחובה וכו'. אמנם גם זה לק"מ דהרי כתבו תוס' בשבת דף כ"ו ע"א ד"ה אין דאינו אסור אלא בהנאה של כילוי אבל בשאר הנאות מותר וא"כ שפיר מקרי שלו ומותר להדליק בו:
ועפ"ז אמרתי זה ימים כבירים לחידוד הלכה אהא דאמרינן בשבת כ"א ע"ב אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה כי אתי רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר"י וקיבלה. ועמדו בזה האחרונים מ"ט משמיה דר' ירמיה לא קיבלה ומשמיה דר"י קבלה. ונ"ל דלכאורה קשה כנ"ל אמאי מדליקין בש"ש הא אסור בהנאה ואינו שלו. ואמנם למאן דיליף בשבת כ"ה דבשעת ביעורו מותר ליהנות ממנו מדכתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך הרי גילתה התורה דמקרי שלך ולק"מ. אבל ר"י יליף שם דמותר ליהנות בשעת ביעורו מקרא ולא ביערתי ממנו בטמא שפיר י"ל דמכח זה לא מחשיב כשלו כמו דלא מחשיב שלו מצד שיכול ליהנות מאפרו וכמ"ש ריטב"א בקידושין נ"ו וצ"ל כתירץ הנ"ל דמחשיב שלו משום דמותר בהנאה שאינה של כילוי. ולפ"ז א"ש דמשמיה דר' ירמיה לא קיבלה משום דק"ל ש"ש כקושיא הנ"ל וס"ל דטעמיה דר' ירמיה משום דיליף מלך כנ"ל לכן מחשיב שלו ואיהו ס"ל כר"י דיליף מן ולא ביערתי ולא מחשיב שלו. אבל משמיה דר"י קיבלה כיון דלא יליף מלך רק מולא ביערתי ע"כ טעמיה משום דמותר בהנאה שאינו של כילוי ושפיר קבלה וא"ש:
וכעת עלה בדעתי על דקדוק האחרונים הנ"ל אמאי משמיה דר' ירמיה לא קיבלה ומשמיה דר' יוחנן קבלה ע"ד חידוד. דהנה הטו"ז סימן תרע"ב הקשה לשיטת מהרי"א דאם נתן השמן בנר סתם אז הוקצה למצותו אפילו היתר מכשיעור אמאי לא נימא דחזי ליה תפיס ליה דלא חזי ליה לא תפיס כדאמרינן בסנהדרין דף מ"ח גבי מותר המת וכו' לאביי דס"ל הזמנה מילתא וה"נ לרבא נימא כן בעשה מעשה לגוף הקדושה. ונראה דיש להקשות בהא דסנהדרין איך אפשר לומר דלא חזי ליה לא תפיס ליה הא מעיקרא לא היה מבורר איזהו יהא צריך להוציא למת והרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ולמ"ד אין ברירה אפילו בדרבנן אין ברירה כדמוכח בכמה דוכתי וא"כ איך מותר המותר בהנאה. ויש ליישב דרשב"א בתשובה ח"ב סימן פ"ב הקשה אהא דב"ב ק"ז חצי שדה אני מוכר לך יד בעל השטר על התחתונה אבל מ"מ עכ"פ קנה חצי שדה ואמאי הלא הברירה ביד המוכר לברר מה שהוא רוצה וא"כ אין ברירה לומר הוברר הדבר למפרע שזו החצי הקנה לו. ותירץ דוקא בדבר שאם לא נאמר ברירה למפרע יתבטל לגמרי לא אמרינן ברירה אבל כאן אם היה מתנה שיחול הקנין לאחר שיברר לו החצי הוי מהני אלא דלא היה חל רק אחר הבירור בזה אמרינן ברירה גם למפרע ע"ש. ולפ"ז שם בסנהדרין קאי אליבא דאביי דס"ל בנדרים כ"ט דגם קדושת הגוף פקעה בכדי וא"כ אם היה מתנה שתפקע הקדושה אחר שיוציא ממנו למת מה דחזי ליה הוי מהני אלא דלא הוי פקעה רק מכאן ולהבא שפיר אמרינן ברירה למפרע. וכל זה אביי לשיטתו אבל אנן קיי"ל כרבא בנדרים שם דקדוה"ג לא פקעה בכדי וא"כ א"א בלא ברירה למפרע ובזה אמרינן אין ברירה שפיר כתב מהרי"א דאפילו יתר מכשיעור נמי אסור משום דאין ברירה:
והנה רשב"א בתשובה הקשה לשיטת הרי"ף דאחר שדלק כשיעור מותר להשתמש לאורה אמאי מדליקין בפתילות ושמנים שאסרו חכמים להדליק בשבת נר חנוכה בשבת ניחוש שמא יטה לאחר שדלק כשיעור. ותירץ דבשבת באמת אינו נותן שמן רק כשיעור באומד ואף שא"א לצמצם הלא גם זמן איסור תשמישו א"א לצמצם עיין בב"י רס"י תרע"ג ועיין בר"ן נדרים כ"ט הנ"ל דמשמע מירושלמי דר' יוחנן ס"ל כאביי דקדוה"ג פקעה בכדי ולהכי לכשיקצצו אין צריכין פדיון ע"ש. ולפ"ז א"ש כשאמרוה קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה דמדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת משום דאסור להשתמש לאורה והוי ק"ל קושית רשב"א הנ"ל והיה סבור דה"ט משום דלא ס"ל כשיטת הרי"ף רק כשיטת מהרי"א הנ"ל דגם יתר מכשיעור אסור משום דאין ברירה דקדוה"ג לא פקעה בכדי כנ"ל ומשו"ה לא קיבלה דאיהו לשיטתו ס"ל דפקעה בכדי. אבל כשאמרוה משמיה דר' יוחנן דס"ל כוותיה דקדוה"ג פקעה בכדי ואפ"ה מותר בחנוכה בשבת משום דאסור להשתמש לאורה וע"כ אין הטעם משום דיתר מכשיעור נמי אסור דהא אמרינן דלא חזי ליה לא תפיס ליה רק דהיתר הוא כתירץ רשב"א הנ"ל דאינו נותן שמן בשבת יותר מן השיעור באומד ולהכי קיבלה וא"ש. ובזה יבא רב ברכות לראש צדיק ידידו מחותנו אוהבו הנאמן הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.
ומצורף לזה מש"כ במשנת העמרמי - הערות הגאון רבי מנשה הקטן וז"ל:
בשו"ת בית שערים א"ח סי' שס"א פלפל בקושית השואל לפמ"ש התוס' שבת דף כ"ה דשריפת תרומה טמאה הוא מה"ת א"כ בשבת כ"א דס"ל לרב דפתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בהן בחנוכה וא"כ שמן שריפה נמי בכלל ולמה לא אמרינן כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין וא"כ בלא"ה צריך לשרפו, וכתב מרן ז"ל דלא קשיא לא מיבעיא למאן דיליף במנחות פ"ב ע"א מפסח להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח דבר שבחובה אף כל וכו' א"כ ל"ש האי דינא רק בדבר הבא מן הצאן ומן הבקר וכמ"ש התוס' שם דאפי' עופות ומנחות ולחמי תודה מנלן אלא אפי' למאן דיליף התם דפ"ג מחטאת מ"מ לא ילפינן מיניה רק קרבנות ולא שאר מצות וכ"כ הבה"ז ר"ל דכל הקרבנות מקיש לקמן לחטאת לענין זה. ואי דקשיא הא נ"ח בעי' משלו כמבואר סי' תרע"ז וש"ש אסור בהנאה ואיה"נ אין לו בעלים לשיטת כמה ראשונים וא"כ ל"צ להאי דבר שבחובה, גם ל"ק לפמ"ש התוס' שבת כ"ו ע"א ד"ה אין דאינו אסור אלא בהנאה של כילוי אבל בשאר הנאות מותר וא"כ שפיר מקרי שלו ומותר להדליק בו, ובשו"ת פני מבין סי' רכ"ג האריך בחקירת שו"מ מה"ג ח"א סי' שמ"ט אי יוצא נר חנוכה בשמן של גניבה ונכנס בספק של מהב"ע וכתב דלהרבה פוסקים במצוה דרבנן אמרינן מהב"ע יצא ובסופו כתב אחר שכתבתי חפשתי בספרים וראיתי בתש' בית שערים סי' שס"א שכתב דנ"ח צריך להיות שלו ופלפל שם בשמן שריפה וכו' ונפלאתי כי לפי דבריו שמן שאול פסול. ועוד דבתש' שער אפרים פלפל בהדליק נר חנוכה בבשר וחלב שהביא הפרמ"ג ופ"ת וכן הפרמ"ג פלפל בשמן של ערלה ולא העירו אחד מן האחרונים ז"ל שנר חנוכה צריך שיהי' שלו, ואסה"נ אינן שלו להרבה פוסקים, וסיים אמנם לענ"ד ודאי בנר חנוכה יוצאין אף בשאינו שלו והא דאיתא בסי' תרע"ז דאכסני' צריך להשתתף בפרוטה יען דלא עשה שום מעשה ולכך צריך להשתתף בפרוטה אבל זה המדליק יוצא אף שאינו שלו וגם בגזול יוצא להסוברין דרבנן מהב"ע יצא. ודברי הגאון ז"ל נפלאו ממנו וראשונה מה שפי' דברי הש"ע דאכסנאי צריך להשתתף בפרוטה יען שלא עשה מעשה אבל המדליק יוצא אפי' בשמן גזול ודברים אלו אין להם מובן ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא האכסניא ישלם וישתתף בפרוטה על שמן גנוב והרי אין לו מה להקנות ועל מה נעשה שותף על הגניבה והרי ודאי שהגניבה אין בידו להקנות. איברא דבעצם ההנחה אישתמיטתיה מיניה דהגאון ז"ל דהוא מחלוקת הפוסקים והר"ן פסחים דף ז' כתב ומיהו איכא למידק בהאי כללא דהא הדלקת נר חנוכה שאפשר לעשותה ע"י שליח ואפ"ה מברכין עליה להדליק ואיכא למימר כיון דאמרינן בפ' במה מדליקין (דף כ"ג) דצריך לאשתתופי בפרוטי כיון שאינו יוצא אלא בשל עצמו הרי אין מצוה זו יכולה להתקיים אלא ע"י אחר ע"כ. וגם בתש' הרשב"א סי' תקמ"ב כתב שישתתף וה"ה אם הקנה לו בעה"ב חלק במתנה בשמן שרי ע"ש ומשמע נמי דס"ל דבעי עכ"פ להיות לו בשמן. ובס' האגודה כתב נמי שצריך בעה"ב להוסיף מה שיתן לחבירו, ופי' בו הב"ח דמשום חשדא הוא, ומיהו הא"ר א"ח סי' תרע"ז אות ב' חלק עליהם דהטעם שהמדליק מחייב ליתן כשיעור שידליק חצי שעה ממונו, ולכן צריך להוסיף כאלו דאל"כ לא נתן הוא כדי חיובו ע"ש. ובתשובה אחת (משנה הלכות ח"ו סי' קי"ח) הארכתי קצת בישוב מ"ד דבעינן לכם מאי מועיל שיתוף בפרוטה דאטו שותפות מקרי לכם עיין סוכה כ"ז ע"ב בתוס' ד"ה כל ולדעת הא"ר אתי שפיר דכל אחד יש לו שמן שדולק חצי שעה אבל שותף בפרוטה צ"ע, וקצת אמרתי לפרש לפמ"ש המג"א והב"ח סי' תרע"ו הנ"ל דדעת הב"ח דמצות נ"ח יש בה ב' ענינים א' חובת ממונו שהוטל על ממונו לפרסם הנס חנוכה והשני חובת הגוף (וזה איש, וביתו גוף וממון) והמג"א שם חולק דתרוייהו חד חיובא נינהו ולשיטת הב"ח דיש חיוב מיוחד על ממונו ע"כ בעי לכם דממון אחר אינו ממונו ואינו בכלל התקנה, ולשיטת המג"א לא בעי ממונו דוקא, וי"ל דהמג"א נמי מודה דבעי להדליק מממונו אלא החיוב על הגוף והבן. ועיין מאירי שבת כ"ג ע"א חכמי התוס' כתבו ששני בעלי בתים הדרים בבית אחד וסמוכין על שלחן אחד וכו' ומ"מ אף הם כתבו שצריך ליזהר בשיתוף זה שלא ידליק זה לילה אחת וזה לילה אחרת אלא יהא השמן משתף בכל לילה ולילה או יתן לו פרוטה לזכות לו חלק שם בכל הלילות ואלו ודאי דברים ברורים עכ"ל, והנה פשיטא ליה נמי דבעי או שותפות או לזכות במתנה ובחנם והבן. ואכתי פש לן ליישב דברי הירושלמי דבירושלמי שלהי תרומות איתא וז"ל מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה אמרי דבי ר' ינאי מדלקין בשמן שרפה בחנוכה א"ר ניסא אנא לא חכים לאבא אימא הוה אמרו לי אבוך הוה אמר מי שאין לו שמן של חולין מדליקין שמן שריפה בחנוכה. והרמב"ם פי"א דתרומות הי"ח כתב וז"ל ומי שאין לו חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן ועיין רדב"ז וכ"מ ומאה"פ שם דבישראל מיירי שלא ברשות כהן הוא האיבעיא ופשט לה דמדליקין ע"ש. ולכאורה מבואר דמי שאין לו שמן חולין ויש לו שמן שריפה מדליק אפי' שלא ברשות כהן ולכאורה הא הו"ל שמן שאינו שלו לכ"ע וכ"ש שלא בידיעת הכהן הו"ל גם גזול וא"כ נפשט מינה כל הספיקות חדא דיוצא בשמן שאינו שלו ושמן גנוב ואסה"נ ולא בעי לכם. לאחרי כתבי נחמתי די"ל דהירושלמי מיירי בישראל שיש לו שמן של תרומה טמאה בביתו שעדיין לא נתן לכהן או שנפלו מאבי אמו כהן ואין כאן גזל הכהן אלא גזל השבט אם לקחו לעצמו ואם נפלו לו מאבי אמו גם גזל השבט ליתא וכיון שאינו גוזל ממש ויש לו טובת הנאה ליתן לכל כהן שירצה א"כ עדיין השמן ברשותו הוא ואף דקיי"ל טובת הנאה אינו ממון מ"מ ברשותו הוא ואסור ללקחו ממנו בע"כ ועיין ר"ן נדרים פ"ה וגמ' נדרים נ"ט ע"א בתרומה טמאה עד דלא אתי לידי כהן אי בעי מיתשל עלה והא דלא הוי דבר שיש לו מתירין משום דליכא מצוה לשאול עלה ועיין תשו' הרשב"א סי' תשמ"ז. והא דלא חיישינן שמא ישאל ולא הוי' שמן שרפה צ"ל כתי' הישעו"י א"ח סי' תרע"ג דאם ישאל ישאר בטבל והו"ל אסור בהנאה של כילוי ע"ש. וא"כ י"ל דהכ"נ מיירי בישראל שיש לו שמן שרפה שלא נתנה ליד כהן או שנפל לו מבית אבי אמו שהוא שלו והא דאמר שלא ברשות כהן שהרי הגם שהוא שלו אסור לו ליהנות בלי רשות כהן, והא דמהני רשות כהן להדליק בו ישראל יש לומר כמתני' פי"א דתרומות שם ה"ה מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפילין ועל גבי חולין ברשות כהן, שוב ראיתי במל"מ פ"ב מתרומות הי"ד שהביא דברי הר"ש דאיסור הנאה של כילוי בתרומה אינה אלא מדרבנן ובמקום רבים לא גזרו וכן לענין נ"ח היכא דא"א לקיים באופן אחר לא גזרו ופי' להדיא דהא מתני' דמדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות וכו' מיירי בתרומה של ישראל שנפלה לו מבית אבי אמו כהן ואף שהוא שלו לא הותר לו להדלקה, ואף על גב דתרומה אינה איסורי הנאה מ"מ הנאה של כילוי אסור בה ע"ש, וא"כ שפיר י"ל דרבי ניסא נמי מיירי בש"ש שנפל לו מיד אבי אמו כהן ובעי לחנוכה דוקא שלו, ועיין פנ"י שבת כ"ב עכ"פ לא תקשה על הפוסקים דס"ל דבעינן שלו.
וגדולה מזו נסתפקו האחרונים ז"ל המדליק בשמן של הפקר אי יוצא בו ידי הדלקה עיין שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' קמ"ה ובספר זכר יהוסף ועיין ס' בכורי יעקב סי' תרמ"ט דהפקר מקרי נמי לכם והארכתי בזה במקום אחר עכ"פ צדקו דברי רבינו ז"ל מקושית הפ"מ והבן כי קצרתי מאד. ואשר נראה עוד דאמרתי באחד השיעורים לומר דבר חדש בדיוק דברי הירושלמי ולשון הרמב"ם דבעי בירושלמי מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה אמרין דבי ר' ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה א"ר ניסא וכו' ויש לדייק סמיכות הדברים דבמשנה תנן שם מדלקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפילין וע"כ חולין שלא ברשות כהן ובגמ' שקו"ט בבית האבל אמאי לא, ושוב בעי ליה מהו להדליק בנר חנוכה ואמרין דבי ר' ינאי מדליקין ומשמע לכתחילה ובא ר' ניסא ואמר קבלתי מאמי רק מי שאין לו. והרמב"ם סמך נמי הני' תרי הלכתא בהי"ח שם בקרו של כהן וכו' וכן מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות וכו' שלא ברשות כהן, ומי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן. ויש לדייק דהרי הני עניני מחולקין הם דלהדליק בבתי כנסיות הוא בשביל רבים והוא מצוה דרבים וכן מבואות האפילים שרבים מצוים שם והו"ל צורך הרבים ולכן שפיר מדליקין כיון דהנאה של כילוי בשמן טמא אינו אלא מדרבנן ובצורך רבים לא גזרו וכמ"ש המ"ל בשם הר"ש סוף תרומות (מ"ט) בשם ה"ר משה בר אברהם ולדעת התוס' דס"ל דהנאת כילוי דאורייתא כתבו דברשות כהן מיירי אבל להדליק נר חנוכה שהוא בשביל יחיד ומצות יחיד שלא ברשות כהן אמאי, ואפי' ברשות צ"ע. גם הרדב"ז שם בפי' הקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב וכן מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות וכו' שם במשנה תנן מדליקין וכו' ברשות כהן וקשיא על רבינו שכתב שלא ברשות כהן בירושלמי תריצו לה א"ר שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן כיני מתני' ע"ג חולין ברשות כהן הא קמייתא אפי' שלא ברשות כהן, וזהו שהשמיט רבינו ע"ג חולין וכתב בסמוך מדליקין בשמן שריפה ע"ג חולין ברשות כהן. וטעמא דהנך דהוו צורכי רבים מדליקין שלא ברשות כהן אבל חולין דהוו צרכי יחיד ברשות כהן אין שלא ברשות כהן לא. והנה לן חילוק רבינו הרדב"ז דצרכי רבים מדליקין אפי' שלא ברשות כהן אבל צרכי יחיד דוקא ברשות כהן, וא"כ תמה היאך ממשיך ומי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן והרי הוא צרכי יחיד ועכ"פ מצוה דיחיד ואמאי מדליק שלא ברשות כהן. וראיתי למראה הפנים שם שכתב מהו להדליק וכו' כדפרישית דבישראל שלא ברשות כהן היא הבעיא ופשט לה דמליקין וכ"פ הרמב"ם שם הל' י"ח וכר' ניסא דמעשה רב כדאמר משמיה דאבוה מי שאין לו חולין להדליק לו נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן וכו' אבל אין לפרש הבעיא דבכהן קאי ומטעמא כיון דנר חנוכה בעי שיעורא והכא דלשריפה עומד כתית מיכתת שיעורי' דלא אמרינן הכי אלא באסה"נ, ודבריו תמוהין שהוסיף בדר' ניסא מי שאין לו וכו' מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן ובגירסת הספר דידן ליכא ליתא לתיבת שלא ברשות כהן, גם מה שכתב ונקטינן טעמא דהאי דינא על כרחך משום דברשות מצוה קעביד ומצות לאו ליהנות ניתנו ואף דאף דהנאה זו של שריפת תרומה אסורה לזרים וכדכתבו התוס' להדיא בפ"ב דשבת דף כ"ו ד"ה אין מדליקין בטבל טמא דבתרומה ויצא מינה להקשות על רבינו הגדול בעה"מ ז"ל בפ"ק דר"ה דס"ל דבדרבנן לא אמרינן מצללה"נ אלא כהרמב"ם דס"ל דבדרבנן נמי אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו לכאורה עירב הדברים שהביא דברי התוס' ואדרבה הרי התוס' ס"ל דברשות כהן הוא ולא שלא ברשות וכמו שכתבתי בסמוך, ועוד קשה לי דאי הכא טעמא משום דמצוה היא ומצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ אמאי כתב הרמב"ם ז"ל דע"ג חולין מדליקין ברשות אין שלא ברשות כהן לא והרי מצוה היא ומצות לאו ליהנות ניתנו. והנראה בזה בס"ד דבר חדש דודאי מיירי כאן בשמן שריפה ושלא ברשות כהן והוא שמן שנפל לו ע"י אבי אמו כהן שהוא שמן שלו אלא אסור לו הנאה של כילוי אלא דמ"מ הרי אמרו במשנה שם דהגם דשריפת שמן טמא שלא ברשות כהן אסור מ"מ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפילים מותר אפי' שלא ברשות כהן והטעם משום שהוא צרכי רבים וכמ"ש הרדב"ז ובמקום צרכי רבים לא גזרו ומעתה מיבעיא ליה מהו להדליק בנר חנוכה אי נר חנוכה הו"ל יחיד ואסור כחולין דהוו צרכי יחיד ואסור להדליק או דהו"ל כצרכי רבים ופשיט ליה דהו"ל כצרכי רבים והטעם דנר חנוכה הו"ל פרסומי ניסא ומדליקם על פתח ביתו מבחוץ שיראו עוברים ושבים והו"ל כצרכי רבים וכמדליק במבואות האפלים ושפיר מדליק, ואתי הסמיכות להני אהדדי דבתי כנסיות וכו' ומבואות אפילים צרכי רבים הם וגם נר חנוכה פרסומי ניסא צרכי רבים הוא ומותר להדליק ומיהו מסיק ר' ניסא בשם אביו דרק מי שאין לו דלכתחילה לא ידליק דגם יש בו חיוב עצמי שצריך להדליק בשביל עצמו ובני ביתו, שוב העיר ה' עיני ודקדקתי בדברי רבינו הרדב"ז ז"ל בד"ה ומי שאין לו חולין וכו' בירושלמי מהו וכו' א"ר ניסא אנא וכו' מי שאין לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה בחנוכה. ובודאי שלא ברשות כהן דאי ברשות כהן מאי למימרא. וטעמא משום פרסומי ניסא ע"כ. ושמחתי כעל כל הון שמצאתי להדיא ראי' לדברינו בס"ד שהטעם כאן משום פרסומי ניסא, והו"ל כצרכי רבים ופשוט. ולפ"ז איפשיט איבעין ולא תקשה לבעל המאור כלל מכאן בדין מללה"נ וגם אין ראיה דבדרבנן נמי מצות לאו ליהנות ניתנו ומיושבין דברי רבינו הבית שערים ז"ל בס"ד.
