ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף
ומתרגם דלא מקיים גזירת יוסף. ולא נתפרש מהי הגזירה של יוסף שבטלה פרעה. (שמעתי מפרשים דהכונה שביטל מה שגזר יוסף שימולו עצמן שלא יהיו בני ישראל משונים, וגזרת לשון מילה כדמתרגמינן ימול יתגזר.)עוד תמוה מה דאיתא בסנהדרין צא,א שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו הרי הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס וכו', אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה, אמרו לו מן התורה. אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה. אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה. וקשה, והלא לא היו ישראל במצרים אלא רד"ו שנים, וגם מתוכם לא היה השעבור אלא פ"ו שנה כשנותיה של מרים (שעל שם השעבוד נקראה כן) כדאיתא בתנחומא בא ז'.
ואמר רבי אליהו זילברמן (ב"ר יו"ט בר"א) לפרש, דמש"א ת"א דלא מקיים גזרת יוסף קאי עה"כ וישם אותה יוסף לחק לפרעה לחומש, דהיינו שאף שמכרו עצמם ורכושם והינם עבדי פרעה, ויכול האדון שיאמר לעבד עשה עמי ואיני זנך, מ"מ גזר שלא יגבו מהם אלא חומש למלכות, וארבע ידות מתקיימות ביד העבד עצמו. והיתה מטרתו לעתיד שלא ישתעבדו ישראל שיעבוד גמור, שלפי גזרתו אין לשעבד עבד אלא חומש מיכולתו.
ועתה כדי לגזור עבודת פרך היה צריך מי שאינו מקיים את גזירת יוסף, לגזור לשעבד את ישראל בעבדות שלמה.
ונבא חשבון, אם בחק מצרים עבד חייב לאדונו חומש, כמה שנות עבדות יש במי שאדונו רודה בו ולוקח כל אשר לו, הוה אומר כל שנה כזו היא חמש שנות עבדות מצרית. ואם השעבוד היה פ"ו שנים בשעבוד מלא של ישראל שלא היו עבדים כלל, הרי שחשבונו של גביהא בן פסיסא מדוייק בתכלית, שפ"ו שנות עבדות פרך הם ת"ל שנות עבדות מצרית. ודפח"ח.