דקדוק בפרשת עקב (1 צופה)

[דוד המלך]

יְשִׂימָם, עיקר צורת הכינוי בצירה ישימֵם. אך מעטים באו בפתח, כגון יֶאֱהָבַנִי (בראשית כט לב), יַבְדִּילַנִי (ישעיהו נו, ג), תִּדְבָּקַנִי (בראשית יט יט), או בקמץ יְשִׂימָם (דברים ז, טו), יִלְבָּשָם (שמות כט, ל).

לֹא תָחוֹס, בלשון צווי ואיווי באים גזרת נע"ו בחולם תחת שורק תָחוּס.

המקור מהשרשים 'שמד' 'שלך' בא כמה פעמים בחירק בה' הבניין, כמו 'עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ' (דברים כח מח), 'עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם' (מ"ב כד כ), והנה כל משקל זה (מקור הפעיל מהשלמים) בתוספת 'עד' לפניו בא בחירק (אולי להבדיל מהפתח של מילה זו), אך פעם אחת בא 'עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם' (יהושע כג טו).

הֶרֶף, בלשון צווי ואיווי בא עתיד מקוצר, וכן הצווי עצמו עיקר צורתו מקוצרת. ולכן בא הֶרֶף. אך לפעמים יבוא מלא, הַרְפֵּה.

וָאַשְׁלִכֵם, וָאַשְׁלִךְ. בלשון צווי ואיווי ועם ו' ההיפוך באו רבים (קרוב לחצי) בכתיב חסר.

וּלְדָבְקָה בוֹ, לפי הכללים היה ראוי דגש במילת 'בו', אך יש לכללים אלה חריגים רבים.

 

[דוד המלך]

וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִֹיתִי

עתיד מקוצר (שבא עם ו' ההיפוך) איננו מגיע במדבר, ולכן בא 'וארד' בצורתו המלאה, אבל בגזרת נל"ה בא מקוצר פעמים רבות גם במדבר, ולכן בא ואפן מקוצר. וכך בא גם וָאֵרֶא מקוצר.
ואילו ואשים בא בכתיב חסר כמו שהתבאר שלמרות שלא בא עתיד מקוצר ממש, מ"מ בא מקוצר בכתיב חסר.