לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ
המקור דינו בקמץ קטן, לְפָקְדוֹ.
אמנם, אם לה"פ גרונית או ר בא כמה פעמים בחירק כמו בְפִגְעוֹ, בְפִתְחִי, בְחֶטְאָהּ, לְרִבְעָהּ, בְשִבְרִי, מִכְרָם, בִטְחֵךְ, בִלְעִי, בִקְעָם, נִטְעֵךְ. ואם עה"פ גרונית בפתח וּבְשַׁחֲטָם, מַחְאֲךָ (ובא גם וְרַקְעֲךָ הסמוך לו בפתח לדמות המילים).
אבל בשאר אותיות באו כך מעטים, בְבִגְדוֹ, לְשִכְנוֹ, לְשִטְנוֹ, נִפְלוֹ, לְחֶנְנָהּ. (ובא גם בְשִכְבָהּ, וזהו כדינו, שהוא בא בפתח, 'לשכַּב').
ולכן י"א ש'שכנו' הוא שם עצם, שֶכֶן שלו.
המקור דינו בקמץ קטן, לְפָקְדוֹ.
אמנם, אם לה"פ גרונית או ר בא כמה פעמים בחירק כמו בְפִגְעוֹ, בְפִתְחִי, בְחֶטְאָהּ, לְרִבְעָהּ, בְשִבְרִי, מִכְרָם, בִטְחֵךְ, בִלְעִי, בִקְעָם, נִטְעֵךְ. ואם עה"פ גרונית בפתח וּבְשַׁחֲטָם, מַחְאֲךָ (ובא גם וְרַקְעֲךָ הסמוך לו בפתח לדמות המילים).
אבל בשאר אותיות באו כך מעטים, בְבִגְדוֹ, לְשִכְנוֹ, לְשִטְנוֹ, נִפְלוֹ, לְחֶנְנָהּ. (ובא גם בְשִכְבָהּ, וזהו כדינו, שהוא בא בפתח, 'לשכַּב').
ולכן י"א ש'שכנו' הוא שם עצם, שֶכֶן שלו.