וירא הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

מן הראוי להבין את טענת אברהם זו, ולמה ראויה היא להציל את סדום? שתציל רק את הצדיקים אשר בסדום?

ואיך שאל עי"ז שינצלו כל אנשי המקום בעבורם הלא די שינצלו הצדיקים לבד (מלבי"ם).
השאלה הי"ז באמרו האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים והיא כי הנה זאת שאלה אחרת היא כי הוא בתחלה שאל האף תספה צדיק עם רשע ותוך כדי דבור העתיק שאלתו לדבר אחר רוצה לומר שישא לכל העיר בעבור החמשים צדיקים ויקשה על זה אמרו חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט כי זה לא היה מחק המשפט שישא עון כל העיר בעד חמשים צדיקים אלא חסד גמור: (אברבנאל).​

 

[הצעיר שבחבורה]

וכנגד הטענה השנית שעשה מהחמשים הצדיקים אמר עוד חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. כי בהיות חמשים צדיקים בתוך העיר אעפ"י שלא תכלה אותם ושימלטו אינו משפט שיפלו בניהם ובנותיהם וכל קרוביהם נכסיהם מטלטלי אגב מקרקעי וכל אשר להם. והר"ן פירש בזה שהיתה טענת אברהם אחת לומר כי כמו שאין מחקו ית' להמית צדיק עם רשע כן ראוי שישא לכל המקום בשביל חמשים צדיקים שאם לא כן כבר יענשו הצדיקים אף כי בצדקתם יצילו את נפשם עם אבדת הרשעים כי איככה יוכלו ויראו באבדם מולדתם ומקומם וצאתם נקיים מנכסיהם ושלזה כוונו חכמינו ז"ל באמרם (בראשית רבה פרשה מ"ט) אמר רב כהנא מעשות דבר הזה אין כתיב כאן אלא כדבר לא היא ולא כוותיה ולא דפחיתא מיניה ובא א"כ מאמר האף תספה צדיק עם רשע לענין הדמות לטענה השנית שהיא העקרית לפניו (אברבנאל).​

 

[הצעיר שבחבורה]

וכבר פירשו המפרשים מ"ש בסורא הוה דברא בשבבותיה דרב לא הוה דברא, סברי כ"ע משום כבודו דרב הוא, אתחזי להו בחלמא, זכותיה דרב נפיש רק משום האי גברא דהוה משאיל מרא וחצינא לבה"ק, כי כשחשבו שהוא בעבור רב חשבו שרב הוא צדיק שאינו גמור שלכן מוכרח להציל כל השכונה, כי המשחית לא יבחין אותו באשר הוא צדיק שאינו גמור, והודיעו בחלום, שזכותיה דרב נפיש ולא היה צריך להציל כל השכונה, כי גם המשחית לא היה נוגע בו באשר הוא צדיק גמור, ורק משום האי גברא דהוה שאיל מרא וחצינא, שהוא לא היה צדיק גמור והמשחית לא היה מבחין להצילו, הוכרח להציל את כל השכונה. (מלבי"ם).​

לחץ כדי לכווץ...

וע"ז טען אברהם "אולי יש חמשים צדיקים" שאינם צדיקים גמורים רק שהם צדיקים "בתוך העיר" הזאת, שלפי ערך אנשי סדום הם צדיקים, ואותם לא יבחין המשחית להצילם, אחר שאינם צ"ג, וא"כ "האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה", ר"ל שהם רק צדיקים בקרבה לפי ערך אנשי סדום (מלבי"ם).​

 

[יוסף צ. הירשמן]

מסתמא כבר ראיתם את דברי רש"י בענין וז"ל:
ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות ולפיוס ולתפלה: האף תספה. הגם תספה.
{כד} אולי יש חמשים צדיקים. עשרה צדיקים לכל (ו) כרך וכרך, כי ה' מקומות יש:
{כה} חלילה לך. ואם תאמר לא יצילו (ז) הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים: חלילה לך. חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל צדיקים ורשעים, כך עשית לדור (ח) המבול ולדור הפלגה:

 

[הצעיר שבחבורה]

מסתמא כבר ראיתם את דברי רש"י בענין וז"ל:
ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות ולפיוס ולתפלה: האף תספה. הגם תספה.
{כד} אולי יש חמשים צדיקים. עשרה צדיקים לכל (ו) כרך וכרך, כי ה' מקומות יש:
{כה} חלילה לך. ואם תאמר לא יצילו (ז) הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים: חלילה לך. חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל צדיקים ורשעים, כך עשית לדור (ח) המבול ולדור הפלגה:

לחץ כדי לכווץ...

כמדו' שאין בזה די השב על ההערה מפני מה יצילו הצדיקים את הרשעים, וכיצד תוסבר טענתו?

 

[יוסף צ. הירשמן]

כמדו' שאין בזה די השב על ההערה מפני מה יצילו הצדיקים את הרשעים, וכיצד תוסבר טענתו?

לחץ כדי לכווץ...

דו"ק בתחילת דברי רש"י שציטטתי, שיש כאן פיוס ומלחמה, כי על החלק של "האף תספה צדיק עם רשע" ניגש לדבר קשות, וטענתו בצידו "חלילה לך להמית צדיק עם רשע" וגו', ועל החלק של "האף תספה ולא תשא למקום למען הצדיקים" ניגש לפיוס.
ואמנם הבאתם כמה מהלכים בענין זה משאר מפרשים, ורק נקטתי דברי רש"י להורות שעמד על תמיהות אלו, ופירש על פי דרכו.

 

[הצעיר שבחבורה]

דו"ק בתחילת דברי רש"י שציטטתי, שיש כאן פיוס ומלחמה, כי על החלק של "האף תספה צדיק עם רשע" ניגש לדבר קשות, וטענתו בצידו "חלילה לך להמית צדיק עם רשע" וגו', ועל החלק של "האף תספה ולא תשא למקום למען הצדיקים" ניגש לפיוס.
ואמנם הבאתם כמה מהלכים בענין זה משאר מפרשים, ורק נקטתי דברי רש"י להורות שעמד על תמיהות אלו, ופירש על פי דרכו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל מה פשר הטענה?
רק לגבי המתת הצדיקים? ולא לגבי הצלת סדום?
לא משמע כן מרש"י שכתב "ואם תאמר לא יצילו (ז) הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים".

 

[יוסף צ. הירשמן]

אבל מה פשר הטענה?
רק לגבי המתת הצדיקים? ולא לגבי הצלת סדום?
לא משמע כן מרש"י שכתב "ואם תאמר לא יצילו (ז) הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים".

לחץ כדי לכווץ...

איני בטוח אם הבנתי כוונת קושיותיך, ואם אחת הן או הרבה, אך עכ"פ אכתוב פשר דבר לפי הנראה מפירוש רש"י:

הקב"ה אמר לאברהם "זעקת סדום ועמורה כי רבה" וגו', ולכן אם "כצעקתה הבאה אלי עשו כלה", שמגיע להם כליה עבור עוונותיהם.

ועל כך ניגש אברהם ואמר "האף תספה" וגו', לומר: אם יש בהם רשעים רבים כמו שאמרת לי "כי רבה" מכל מקום מסתמא גם צדיקים יש בה, ולמה יתחייבו כליה, וימותו הצדיקים בעוון הרשעים? והיה מן הראוי להיפך, שתשא לרשעים על עוונם ולא תכלם עבור הצדיקים.

ואף שכלל אברהם בדבריו שאפשר להפרידם ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו, מכל מקום עיקר דבריו באו לפי מה שהבין אברהם מתחילה בדברי הקב"ה.

 

[הצעיר שבחבורה]

והיה מן הראוי להיפך, שתשא לרשעים על עוונם ולא תכלם עבור הצדיקים

לחץ כדי לכווץ...

מדוע? דבר זה עדיין לא נתבאר בדבריך, למה שישא לעוון הרשעים מחמת הצדיקים?

 

[יוסף צ. הירשמן]

מדוע? דבר זה עדיין לא נתבאר בדבריך, למה שישא לעוון הרשעים מחמת הצדיקים?

לחץ כדי לכווץ...

הפסוקים הראשונים נאמרו ע"פ רש"י מאחר שהבין אברהם אבינו ע"ה מתחילה בדברי הקב"ה, שהעיר נידונית לפי רוב הרשעים שבה, ולא פלגינן רשעים לבד וצדיקים לבד.
ועל כך באה זעקתו: "חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע" "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"?

והודה לו הקב"ה על דבריו, כי אע"פ שהעיר נידונית אחר רובה, מ"מ אם יש חמישים צדיקים ימחל לכל העיר בעבורם.


מכאן ואילך לא דיבר אברהם קשות, אלא התפלל ופייס באופן שיש מיעוט צדיקים עד עשרה, שתגן זכותם על כל העיר.

וצא וראה סוף דבר, שכשהיו הצדיקים מועטים מעשרה הוציאם מהעיר ולא נשא הקב"ה לכל המקום בעבורם, אלא הפרידם. ומ"מ אילו היו בעיר היו נספים בעוון המקום, וכנ"ל.
ולמדנו מכך מידת הקב"ה שעשרה צדיקים בעיר מגינים על כל תושבי עירם, ובוודאי שזה אינו לפי שורת הדין, אלא ברחמים.

ובמקום אחר הובא הנה ממפרשי הגמ' שהצדיק הגמור תגן זכותו על עצמו בלבד, והצדיק שאינו גמור תגן זכותו על כל מקומו כדי שלא תקרב הרעה אליו, משא"כ צדיק גמור שאם "יפול מצידך אלף... אליו לא תיגש"

 

[יוסף צ. הירשמן]

וכן מצאתי במדרש רבה:

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה, אַף שֶׁאַתָּה מֵבִיא לְעוֹלָמְךָ אַתָּה מְכַלֶּה בּוֹ אֶת הַצַּדִּיקִים וְאֶת הָרְשָׁעִים, וְלֹא דַּיֶּךָּ שֶׁאַתָּה תּוֹלֶה הָרְשָׁעִים בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְכַלֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים עִם הָרְשָׁעִים.
["ולא דיך שאתה תולה" פירושו שאינך נושא עוונם]

 

[הצעיר שבחבורה]

הפסוקים הראשונים נאמרו ע"פ רש"י מאחר שהבין אברהם אבינו ע"ה מתחילה בדברי הקב"ה, שהעיר נידונית לפי רוב הרשעים שבה, ולא פלגינן רשעים לבד וצדיקים לבד.

לחץ כדי לכווץ...

אמנם העליתי צד כזה בהודעתי דלעיל, אך מפשטות לשון רש"י משמע שלא התלונן אברהם רק על מיתת הצדיקים, וכאמור

לא משמע כן מרש"י שכתב "ואם תאמר לא יצילו (ז) הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים".

לחץ כדי לכווץ...

ומשמע מזה, שרצה אברהם שיצילו הצדיקים את הרשעים, אלא שהוסיף והתלונן "למה תמית הצדיקים".