ויקרא האיך שייך דיבור עם הקב"ה שיחשב טומאה?

[רוני בלילה]

כתב רש"י (א א) לכל דברות ולכלא אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג ד) ויקר אלהים אל בלעם.
וצריך לפרש מה שייך דיבור עם הקב"ה שיחשב טומאה לכאו' זה קדושה?