וירא האם אאע"ה הסתפק אם לקיים מצוות בוראו ? (7 צופים)

[התורה]

בפרשתן (י"ח, א'): "וירא אליו ה' באלוני ממרא", וברש"י: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה אליו בחלקו. וילה"ק בזה, היאך יתכן שאברהם אבינו שעמד בעשרה נסיונות הקשים, וקיים את כל המצוות עד שלא ניתנו (לכו"ע), הוא ילך להתייעץ עם הגוי ממרא האם לקיים ציווי הקב"ה,
וצע"ג.​

 

[במחשבה תחילה]

מי אמר לך שיעץ לו אם לקיים או לא, אולי יעץ לו כיצד לקיים בדרך הקלה וכדו', למרות שלדעתי יש כאן משהו יותר עמוק ואיכמ"ל.

 

[שטייגניסט]

בפרשתן (י"ח, א'): "וירא אליו ה' באלוני ממרא", וברש"י: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה אליו בחלקו. וילה"ק בזה, היאך יתכן שאברהם אבינו שעמד בעשרה נסיונות הקשים, וקיים את כל המצוות עד שלא ניתנו (לכו"ע), הוא ילך להתייעץ עם הגוי ממרא האם לקיים ציווי הקב"ה,
וצע"ג.​

לחץ כדי לכווץ...

מעתיק
שפתי חכמים בראשית פרק יח פסוק א אות ג נראה (פרשת וירא)
אך קשה דהיאך יתכן לומר דאברהם אבינו יטול עצה אם לקיים מצות בוראו אם לאו, והא צדיק גדול היה ועמד בעשרה נסיונות, והרא"ם מפרש דודאי גם בלאו הכי נמי היה מקיים מצות המילה שהיא מצות בוראו, אלא דבשביל זה נטל עצה לפי שאשכול ענר וממרא היו בעלי ברית אברם, ובפה היו נראים לו כאילו הם אוהבים אותו, ואברהם היה רוצה לשקול דעתם אם אינם אחת בפה ואחת בלב עמו, ואם היו אומרים לו שימול ודאי בלב נמי אוהבים אותו, וסוף דבר אשכול וענר נתנו לו עצה שלא ימול, אלא ממרא לבד נתן עצה שימול, ובזה היה מכיר אברהם בהן, ועוד יש לומר דמשום זה נטל אברהם עצה לפי שהיה סבור ודאי יתנו לו עצה שלא ימול, ואף על פי כן ימול את עצמו, ואז יהיה שכרו יותר גדול, ע"כ לשון הרא"ם, ועוד יש לומר דנטל עצה אם ימול את עצמו בצנעה או בפרהסיא, לפי שאברהם אמר שמא לא יניחוהו למול, והוא אמר מול בפרהסיא, שלא יהיה בהם כח לעכב את הדבר, כדכתיב לעיל בפרשת לך לך (י"ז כ"ג) בעצם היום וגו', (מהר"י מהרמ"ש). ול"נ ששאל אם ימול עצמו בפרהסיא, כי לא מצינו שנצטווה למול בפרהסיא דוקא, וא"כ ענר ואשכול היה מוחין בידו כדמשמע במדרש, אבל ממרא החזיק לבו למול בפרהסיא ולא יחוש לשונאיו כלל, לכך נפרע לו מדה כנגד מדה שנגלה בחלקו דייקא, ומה שפרש"י לעיל (כ"ז כ"ג) שהקב"ה אמר לו אל תירא, זה היה אחר שנתן לו ממרא העצה והסכים הקדוש ברוך הוא עמו,

 

[התורה]

בדעת זקנים כתב:

וירא באלוני ממרא. פירש"י הוא שנתן לו עצה על המילה. ותימה וכי אדם חשוב וצדיק כאברהם ונתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן ולא שאל עצה איך שאל עצה על המילה שצוהו הקב"ה. וי"ל שחס ושלום שישאל עצה אם ימול אם לאו אלא אם יעשה בצנעה או בפרהסיא וממרא נתן לו עצה לעשותה בפרהסיא כדי שיראו העולם וימולו אחריו והיינו דכתיב בעצם היום הזה נימול אברהם בעצומו של יום. ד"א ששאל לו עצה מאיזה מקום ימול והוא נתן לו עצה שימול במקום זכרות כדכתיב המול לכם כל זכר ממקום שניכר בין זכר לנקבה. ד"א כשצוה הקב"ה למול כל אנשי ביתו הלך אצל ענר ואשכול לשאול מה יעשה על אנשי ביתו שאינן רוצין להמול ולא ידעו מה להשיב לו הלך אצל ממרא ונתן לו עצה שימול עצמו וישמעאל בנו תחלה וכשיראו כן אז יקבלו להמול וכן עשה בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו והדר כתיב וכל אנשי ביתו נמולו אתו. ואי קשיא ממרא שנתן לו עצה מדוע לא מל עצמו לסוף נמול כדאיתא באגדה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

ראוי להביא כאן לשון המדרש רבה בענין זה, כי ראיתי שלמים וכן רבים שנעלמו מהם דברי המדרש במקורם, כי לא ידעו היכן הם.
ובאמת הם בפרשת לך לך, ולפי עניות דעתי באו לדרוש לשון הכתוב שם "והם בעלי ברית אברם" שהיו בעלי ברית מילה שלו בעצתם.

וז"ל המדרש (פרשה מב סימן ח):

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מַמְרֵא, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן שֶׁהִמְרָה פָּנִים בְּאַבְרָהָם,
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל, הָלַךְ וְנִמְלַךְ בִּשְׁלשֶׁת אֹהֲבָיו,
אָמַר לוֹ עָנֵר כְּבָר בֶּן מֵאָה שָׁנָה אַתָּה וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר אֶת עַצְמְךָ?
אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל מַה אַתְּ הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם אֶת עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ?
אָמַר לוֹ מַמְרֵא אֱלֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים וּבָרֵעָבוֹן, וְהַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר לְךָ לָמוּל אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ לוֹ?

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּה לוֹ עֵצָה לָמוּל, חַיֶּיךָ שֶׁאֵינִי נִגְלָה עָלָיו לֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא בַּפָּלָטִין שֶׁלְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא.

והנה בדברי הדעת זקנים יש לעיין, שכתב שהשאלה היתה רק אם יעשה בצינעא, ולפי תשובתו של ענר נראה ששאל אם ימול בכלל, וענה לו שלא יצער עצמו, ולכאורה לא ראה דברי המדרש אלו, ומן התימה יותר על השפתי חכמים שכותב שכן משמע במדרש, ומ"מ שאר תירוצי הדעת זקנים אינם עולים בקנה אחד לפי הנראה ממשמעות המדרש, וצ"ע.
אך דברי הרא"ם שהובאו למעלה עולין יפה עם דברי המדרש.

 

[התורה]

ועוד יש לומר דמשום זה נטל אברהם עצה לפי שהיה סבור ודאי יתנו לו עצה שלא ימול, ואף על פי כן ימול את עצמו, ואז יהיה שכרו יותר גדול, ע"כ לשון הרא"ם,

לחץ כדי לכווץ...

הפלא הגדול הוא,
שבכתב סופר הביא תירוץ זה ללא תזכור להנ"ל.

 

[התורה]

מקור הדברים כתב סופר פרשת וירא עמ' ס"ז

 

[שטייגניסט]

הפלא הגדול הוא,
שבכתב סופר הביא תירוץ זה ללא תזכור להנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

כעת ראיתי בראשונים ובבעלי התוס'
ואעתיק
דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק יח פסוק א (פרשת וירא)
(א) וירא באלוני ממרא. פירש"י הוא שנתן לו עצה על המילה. ותימה וכי אדם חשוב וצדיק כאברהם ונתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן ולא שאל עצה איך שאל עצה על המילה שצוהו הקדוש ברוך הוא. וי"ל שחס ושלום שישאל עצה אם ימול אם לאו אלא אם יעשה בצנעה או בפרהסיא וממרא נתן לו עצה לעשותה בפרהסיא כדי שיראו העולם וימולו אחריו והיינו דכתיב בעצם היום הזה נימול אברהם בעצומו של יום. ד"א ששאל לו עצה מאיזה מקום ימול והוא נתן לו עצה שימול במקום זכרות כדכתיב המול לכם כל זכר ממקום שניכר בין זכר לנקבה. ד"א כשצוה הקדוש ברוך הוא למול כל אנשי ביתו הלך אצל ענר ואשכול לשאול מה יעשה על אנשי ביתו שאינן רוצין להמול ולא ידעו מה להשיב לו הלך אצל ממרא ונתן לו עצה שימול עצמו וישמעאל בנו תחלה וכשיראו כן אז יקבלו להמול וכן עשה בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו והדר כתיב וכל אנשי ביתו נמולו אתו. ואי קשיא ממרא שנתן לו עצה מדוע לא מל עצמו לסוף נמול כדאיתא באגדה:

ר' חיים פלטיאל בראשית פרק יח פסוק א (פרשת וירא)
באלוני ממרא. פרש"י הוא שנתן לו עצה על המילה. וא"ת אברהם שקיים כל המצות למה לא קיים מצות מילה מלבו עד שציוה לו הק', י"ל ששאל מי ימול תחילה הוא או בנו ונתן לו עיצה לימול עצמו תחילה ואח"כ בנו וכך ציוה לו המקום המל חסר ו' כלומר המל ימול. וי"א ששאל לו אם ימול בצנעה או בפרהסיא ונתן לו עיצה לעשות מצוה שיראו בפרהסיא. א"נ י"ל שאברהם היה נביא והיה יודע שלא יצוה לו הק"ב שאר מצות ע"כ מצות (זה) [אלו] לא המתין עד שיצוה לו הק' אבל מילה היה יודע שיצוה לו הק' ואנו אומ' גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה ומפני זה המתין עד שיצוה לו הק'. ד"א באלוני ממרא לפי שנתן לו עיצה על המילה. וא"ת וכי אברהם היה שואל עיצה על מצות הבורא, ותירץ הר' יוסף בה"ר נתן ז"ל ע"פ המדרש דודאי אברהם היה יודע מאיזה אבר אבל לא היה יודע מאיזה צד מן הגיד או מצד או מראשו וממרא אמר לו שיחתוך כל ראש הערלה שבראש הגיד עד שנשאר הגיד כאלון זה שקו' גלנ"ט, ולכך נגלה עליו הקדוש ברוך הוא באותו חלק הקרוי אלוני על שם האלון. וי"מ דממרא נעשה לאברהם סנדיקס דכתיב והם בעלי ברית אברהם שקו' קנפיר בלעז ובל"א גבטור.
וק' וכי לא היה אברהם ידע לעשות גזירה שוה מאליו כמו ממרא. אלא נראה דכך היה ענינא שציוה הק' לאברהם המל ימול יליד ביתך, הלך ומל ענר ומת ואח"כ מל אשכל ומת אמר אברהם מה אעשה לצוייו של הקדוש ברוך הוא והלא כולם ימותו ואעפ"י כן לא רצה לעבור על צוויו ורצה לימול גם ממרא ושאר הנערים וא"ל ממרא מה א"ל הק' המל ימול, פירוש הדין נותן שמה שכתוב המל ימול פי' המל ראוי למול אחרים ועדיין אינך מהול ואז נימול אברהם וזהו עיצה. ודו"ק.

 

[התורה]

כעת ראיתי בראשונים ובבעלי התוס'

לחץ כדי לכווץ...

עדיין קשה הכתב סופר

 

[שטייגניסט]

עדיין קשה הכתב סופר

לחץ כדי לכווץ...

מצאנו כת"ס עה"ת הכותב דברים שנכתבו כבר
[לא שנכתבו בגמ' בבלי]