- הודעות
- 4,717
- תודות
- 17,132
- נקודות
- 895
וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹקֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח (ויקרא ב, יג).
שלחן - כמזבח
שלחן - כמזבח
נפסק להלכה בשלחן ערוך (או"ח סי' קסז, ה) לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן ללפת בו פרוסת הבציעה, ואם היא נקייה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו, או נתכוין לאכול פת חריבה, אינו צריך להמתין.
הרמ"א מוסיף וכותב: 'ומכל מקום מצוה להניח על כל שלחן מלח קודם שיבצע, כי השלחן דומה למזבח, והאכילה כקרבן, ונאמר, על כל קרבנך תקריב מלח, והוא מגין מן הפורעניות. [אגב, מבואר כאן חידוש, שכל אכילה שאדם אוכל, נחשב כקרבן, וכפי שמסביר המשנה ברורה (סקל"א) לפי שאדם אוכל לחזק כוחותיו ועי"ז יהיה בריא וחזק לעבודת ה'].
מלבד הנחת המלח על השלחן, כתבו המקובלים (והובא גם במשנ"ב סקל"ג) שיש 'לטבול' את הפת במלח שלש פעמים.
הרמ"א מוסיף וכותב: 'ומכל מקום מצוה להניח על כל שלחן מלח קודם שיבצע, כי השלחן דומה למזבח, והאכילה כקרבן, ונאמר, על כל קרבנך תקריב מלח, והוא מגין מן הפורעניות. [אגב, מבואר כאן חידוש, שכל אכילה שאדם אוכל, נחשב כקרבן, וכפי שמסביר המשנה ברורה (סקל"א) לפי שאדם אוכל לחזק כוחותיו ועי"ז יהיה בריא וחזק לעבודת ה'].
מלבד הנחת המלח על השלחן, כתבו המקובלים (והובא גם במשנ"ב סקל"ג) שיש 'לטבול' את הפת במלח שלש פעמים.
הקטר חלבים
מנהג רוב העולם שבין בחול ובין בשבת טובלים הפת במלח, אולם הגה"ק בעל חתם סופר זי"ע, ותלמידיו אחריו, נהגו שבליל שבת קודש לא טבלו את פרוסת המוציא במלח. והטעם הפשוט לכך, כי טיבול במלח נתקן משום 'על כל קרבנך תקריב מלח', ובליל שב"ק לא הקטירו החלבים והאברים על גבי המזבח (ובשו"ת משנה הלכות ח"י סי' מ"ח כתב עוד טעמים לכך).
על השלחן
על מנהגו של הגאון בעל שבט הלוי זצ"ל מובא (קובץ מבית לוי) שנהג כמנהג החת"ס שלא לטבול במלח בליל שבת, אבל מכל מקום הקפיד שיניחו מלח על השלחן.
הלכה למעשה:
היות ושלחן האדם דומה למזבח ואכילתו כקרבן, יש להניח מלח על השלחן ולטבל בו הפת. מנהג רוב העולם לטבול במלח גם בליל שבת, ומנהג החתם סופר שלא לטבול במלח בליל שבת, ויש שנהגו כן אבל הניחו מלח על השלחן.
תורה שבכתב
תורה שבכתב