האם "ואהבת לרעך כמוך" כולל גם גויים? (1 צופה)

[גרינפלד]

בספר הברית [כמדומה מאמר שבת אחים] כתב ש"ואהבת לרעך כמוך" - נוהג גם כלפי גויים,
ומוכיח מתנא דבי אליהו, שכשכתוב רעך ולא אחיך - כולל גם גויים, עכ"ד.

ואמנם בכמה מקומות בגמ' מצאנו שרעך או רעהו ממעט גוי,
יתכן כמש"כ העמק שאלה על תוס' שבועות מ"ד שנראה מדבריהם שהיה להם צד שיש שמירה כלפי עכו"ם,
שרק היכן שהיה לחז"ל נראה לדרוש - דרשו.

ועי' גם ברבינו בחיי עה"פ לא תעמיד ברעך, שלא נאמר באחיך, כיון שכולל גם גויים, שאסור לשקר על גוי.
אכון עי' בהערות על רבינו בחיי (קוק).


מיהו כמדומה הפשטות שאין מצוות אהבה כלפי גויים,
ועי' תומר דבורה פרק א על לשארית נחלתו, שעניין הכמוך הוא כי כל עם ישראל כגוף אחד, ע"כ; וזה לא שייך בגויים.

 

[גרינפלד]

ומוכיח מתנא דבי אליהו, שכשכתוב רעך ולא אחיך - כולל גם גויים, עכ"ד.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שהתנא דבי אליהו הולך על לא תעשוק את רעך,
ובבבלי ב"מ קי"א ב' ממעטים מלא תעשוק את רעך - גוי, ואפי' גר תושב.

 

[בן ליש]

מדוע שתהיה מצוה לאהוב גויים? (וכי צריך לזה מיעוט).

 

[חכם לכשירצה]

הגמ' בשבת גבי ג' הגרים שבאו להתגייר לפני ב"ה מובא שאמר לאחד מהם מה דעלך סני לחברך לא תעביד, משמע שרק כשבא להתגייר שייך בזה, וכצ"ל שההפך שהענין הדדי אד לשני.

 

[נחלי מים]

לכאורה ממה שבשקלא וטריא בגמרא לגבי גזל עכום וטעות עכום לא ראינו שמוכיחים מפסוק הנ"ל שאסור - ראיה שהפסוק לא שייך לגוים בכלל.

 

[נחלי מים]

ויש לדחות שמבואר בכמה ראשונים (כמדומני ריטב"א במכות) שיש בין הגוים מעמדים שונים - יש עובד עבודה זרה - ויש 'בן נח' שיש לו מעמד מיוחד משלו (כמדומני שיש נידון עם בן נח שקיבל על עצמו שבע מצוות יכול לשבות וללמוד תורה - שאולי האיסור נאמר רק לעכו"ם ולא לבן נח).

וא"כ גם בנידוננו אולי הבן נח נחשב כרעך לעניין גזל, אבל לא עובד עבודה זרה. וא"כ אין ראיה מהפסוק להחמיר בגזל עכום.

 

[דברי התלמיד]

הגמ' בשבת גבי ג' הגרים שבאו להתגייר לפני ב"ה מובא שאמר לאחד מהם מה דעלך סני לחברך לא תעביד, משמע שרק כשבא להתגייר שייך בזה, וכצ"ל שההפך שהענין הדדי אד לשני.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי איך משמע יכול להיות שגם לפני שיתגייר יש ואהבת לרעך אבל מה תעשה שהגר הגיע לב''ה רק כשרצה להתגייר ולא לפני

 

[ממגד שמים]

רק זאת אומר שהגמ' בסנהדרין [-משהו באיזור הפ']
אומר שהמחזיר אבידה לעכו"ם עליו נא' למען ספות הרווה את הצמאה.

 

[רצון]

בל' הרמב"ם נראה להדיא שהוא דין לאחיך דווקא, ויעוין בגיטין י"ב שנראה דתלי בחיוב מצוות, [אמנם לא מוכרח שהוא מדין ואהבת אך כך הוא בפשוטו]

 

[בן ליש]

לכאורה ממה שבשקלא וטריא בגמרא לגבי גזל עכום וטעות עכום לא ראינו שמוכיחים מפסוק הנ"ל שאסור - ראיה שהפסוק לא שייך לגוים בכלל.

לחץ כדי לכווץ...

מה שייאטיה לדין גזל?

 

[בן ליש]

אין שום טעם בעולם שיהא מצוה לאהוב גוי.

 

[חכם לכשירצה]

לא הבנתי איך משמע יכול להיות שגם לפני שיתגייר יש ואהבת לרעך אבל מה תעשה שהגר הגיע לב''ה רק כשרצה להתגייר ולא לפני

לחץ כדי לכווץ...

א"כ הלל היה אמור להעמידו על טעותו ולהורות לו זה ללא כל קשר לרצון התגייר.

 

[הצעיר שבחבורה]

בספר הברית [כמדומה מאמר שבת אחים] כתב ש"ואהבת לרעך כמוך" - נוהג גם כלפי גויים,
ומוכיח מתנא דבי אליהו, שכשכתוב רעך ולא אחיך - כולל גם גויים, עכ"ד.

ואמנם בכמה מקומות בגמ' מצאנו שרעך או רעהו ממעט גוי,
יתכן כמש"כ העמק שאלה על תוס' שבועות מ"ד שנראה מדבריהם שהיה להם צד שיש שמירה כלפי עכו"ם,
שרק היכן שהיה לחז"ל נראה לדרוש - דרשו.

ועי' גם ברבינו בחיי עה"פ לא תעמיד ברעך, שלא נאמר באחיך, כיון שכולל גם גויים, שאסור לשקר על גוי.
אכון עי' בהערות על רבינו בחיי (קוק).


מיהו כמדומה הפשטות שאין מצוות אהבה כלפי גויים,
ועי' תומר דבורה פרק א על לשארית נחלתו, שעניין הכמוך הוא כי כל עם ישראל כגוף אחד, ע"כ; וזה לא שייך בגויים.

לחץ כדי לכווץ...

זה לשון ספר החינוך "לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך"."

והרמב"ם כתב "היא שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כאשר נאהב עצמנו. ושתהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו, בממונו ובגופו וכל מה שיהיה ברשותו. אם ירצה אותו, ארצה אני אותו, וכל מה שארצה לעצמי, ארצה לו כמוהו. והוא אמרו יתעלה "ואהבת לרעך כמוך"."

ובהלכותיו (דעות ו ג) כתב "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא."

 

[עמך]

לשון ספר הברית

מהות אהבת רעים הוא, שיהיה האדם אוהב כל מין האנושי, יהיה מאיזה עם שיהיה, ויהיה מאיזה לשון שיהיה, בעבור שהוא אדם, בדמותו ובצלמו כמוהו; ועוסק ביישובו של עולם, או בונה, או חורש, או זורע, או סוחר, או מוכר, או איזה בעל מלאכה, או חושב בחכמות ותחבולות יקנה לצורכי העולם, וחושב מחשבות לבלתי ידח דבר מצורכי הבריות; והוא מכין תבל בחכמתו, ואיזן וחקר ותיקן כלים ומלאכות נפלאים ברעיון ליבו שהוא עמל. כי על ידי אלה הדברים העולם עומד כתיקונו, ומתקיים בשלמותו, ונמצאים כל הדברים אשר ברא אלוהים לעשות, ואשר עשה, והנה טוב מאוד לכל אדם. ולא יוציא מכלל האהבה הזה, אלא שניים: האחד – בן אדם המדברי, הנקרא ווילדר מאן – שאין להם בתים, ולא מקום מיוחד, לא חרישה ולא זריעה; רק אוכלים פירות, והולכים עירומים, וכל הנשים הפקר, וחיים כמו בהמות הארץ, כצאן אשר אין להם רֵע, לא זה עם זה, ולא עימנו. והשני הוא בן אדם מדיני, אך עוסק בהשחתת העולם, כמו הרוצחים והגנבים והשודדים וכדומה. ואמנם יש הפרש בין המדבריים להמשחיתים, והוא: למדברי אין לעשות רעה על חינם, כאשר אסור לצער בהמה על חינם. אך למרצחים ולמשחיתים – מי שעושה להם רעה, יפה עושה – כי קוצים הוא מכלה, ובאובדן הקוצים מן הכרם או מן השדה, פירות הטובים מתרבים, כנזכר בספר החינוך (מצוה ל"ד). כי המדבריים אינם מן הישוב ומן מיישבי העולם, ואלה המה מחריבי העולם בפועל ידם. אבל מלבד שני אלה, כל בני שת במשמע, ולא יוחד בזה אומה זולת אומה, ואדם זולת אדם. כי לא נוצר האדם בעבור עצמו לבד, רק מציאות כל אדם בעבור אדם אחר ג"כ, כמאמר החכם, כל הארץ ומלואה נברא בעבור מין האנושי. ומין האנושי בעצמו, איש בעבור רעהו נברא, להמיר איש באיש בתועלותיו. לכן, לא אך טוב לישראל הדבר הזה, רק ראוי לשמור הדבר הטוב הזה לכל אדם, לאהוב עמים כולם. וקשר מין האנושי בכללו, כל הקהל חוקה אחת, לגר ולאזרח, כל יושבי הארץ. ולהשתדל כל איש ממנו בעשיית הטוב, איש אל רעהו, על דרך החליפין והתמורה, בין בהשתדלות הגוף, בין בקניין מה שבידו להשתכר בה סיבת כללותם, ולהרוויח בה תועלת חברתם. זה הוא עניין רֵע ואהבת בני אדם, אשר יחובר אל כל החיים המדברים, הנקרא מענשען פריינד.​

לחץ כדי לכווץ...