תחילה ביחס לפותה"א דבר ברור הוא שטומאה היא חידוש מסוים, ולא רק חסרון, כי מי יימר לן דבעינן למציאות שתהא קיימת בשביל שנאמר שחסרונה יקבע דינים.
וביחס לדיון שנתפתח לאחמ"כ.
הגרש"ש שואל מדוע טומאה אינה בטילה ברוב כמו שמצינו בשאר עניינים שבטלים ברוב (שאגב, איני מכיר את הסוגיא אך שמעתי שיש גמ' מפורשת שטומאה כן בטילה ברוב)
ותי' שכל דיני התורה אמורים כדינים על הגברא מה לעשות, וע"כ הדינים יכולים להתבטל ברוב. אך טומאה דין התורה לא מסתיים בדין האמור בו, אלא שיש בו ג"כ מציאות קיימת, ואותה מציאות אינה יכולה להבטל ברוב שהלא קיימת היא.
ועל דברים אלו טען הרב שרייבר, שאינו נכון ואין בטומאה שום חידוש מעבר לדין התורה שקיים בו. כך שהדברים האמורים כאן מדברי הרא' אינם שייכים כלל לנידון זה.
ואגב, הטענה של הגרש"ש ושל הרב שרייבר זה נושא בהרבה מקומות, שר' שמעון חידש תפיסה שצריך לדון בלומדות את הדינים כמה היה לפני התורה ומה התורה העמידה כאן. ווסגנון זה אומר גם לגבי משפטי הממון, שהאיסור של התורה נאמר על משפטי הממון שהיו קיימים כבר לפני התורה. וכן לגבי חפצא דאיסורא אומר שדנים את טעם האיסור כמקלקל לעצמו אפי' בלא האיסור של התורה. וכן לגבי איסור נידה מביא שהאיסור הוא מחמת הטומאה וע"כ האיסור עומד על כל העולם וכו' .
ועל כל סגנון זה הקיים בר' שמעון אומר הרב שרייבר שאין לנו לדון בדיני התורה אלא הדין המתחדש לנו באיסור עצמו.
וביחס לדיון שנתפתח לאחמ"כ.
הגרש"ש שואל מדוע טומאה אינה בטילה ברוב כמו שמצינו בשאר עניינים שבטלים ברוב (שאגב, איני מכיר את הסוגיא אך שמעתי שיש גמ' מפורשת שטומאה כן בטילה ברוב)
ותי' שכל דיני התורה אמורים כדינים על הגברא מה לעשות, וע"כ הדינים יכולים להתבטל ברוב. אך טומאה דין התורה לא מסתיים בדין האמור בו, אלא שיש בו ג"כ מציאות קיימת, ואותה מציאות אינה יכולה להבטל ברוב שהלא קיימת היא.
ועל דברים אלו טען הרב שרייבר, שאינו נכון ואין בטומאה שום חידוש מעבר לדין התורה שקיים בו. כך שהדברים האמורים כאן מדברי הרא' אינם שייכים כלל לנידון זה.
ואגב, הטענה של הגרש"ש ושל הרב שרייבר זה נושא בהרבה מקומות, שר' שמעון חידש תפיסה שצריך לדון בלומדות את הדינים כמה היה לפני התורה ומה התורה העמידה כאן. ווסגנון זה אומר גם לגבי משפטי הממון, שהאיסור של התורה נאמר על משפטי הממון שהיו קיימים כבר לפני התורה. וכן לגבי חפצא דאיסורא אומר שדנים את טעם האיסור כמקלקל לעצמו אפי' בלא האיסור של התורה. וכן לגבי איסור נידה מביא שהאיסור הוא מחמת הטומאה וע"כ האיסור עומד על כל העולם וכו' .
ועל כל סגנון זה הקיים בר' שמעון אומר הרב שרייבר שאין לנו לדון בדיני התורה אלא הדין המתחדש לנו באיסור עצמו.
