מי אמר ששורשם לא מאותם אלו שהרהרו ע"ז במדבר?
וביותר שכבר מפורסם בשם הסטייפלר שיהודים לא כופרים באמת אלא מוצאים בכפירה תירוץ למילוי תאוותיהם.
ובאמת קשה למצוא יהודי שלא אומר שמע ישראל כשחרב מונחת על צווארו, וגם מכופרים מוצהרים תוכל לשמוע את המילים "אתה תישרף בגהינום"...
כלפי המשפט הזה:
"וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה"

וכן משמע מהמשך הרמב"ן מהקושיא מיחזקאל דמיירי בכל הדורות.
 
צ"ע שמצינו הרבה מקרים שכן.
הרמב"ן עצמו הרי מקשה מפסוק, (שאף ממה שהוא הקשה מפסוק זה מוכח כפי שאמרת בהודעה הקודמת שזה לדורות) ואומר שצריך לדעת שכן הוא והוא סוד גדול. אז אין צורך להוסיף ולהקשות מהמציאות. ועלינו לקבל דבריו.
וגדולי האחרונים הוציאו מדבריו שהמומרים הם מאלו, והגויים סבורים שיש יהודים שהמירו אך באמת אינו כן אלא כדברי הרמב"ן.

ולרבינו @בד קודש שליט"א, איני יודע מה בדיוק כוונתך מהסטייפלער, וודאי שיש דין כופרים וכו' (ושמעתי יותר מפעם אחת מעדים נאמנים על מקרים שהסטיפלער אמר שלא להתאבל על אב חילוני רח"ל (שהיה חוזר בשאלה) כי "באבוד רשעים רינה" וכן פסק הגרי"ש במקרים כאלו. והקה"י אף הורה להניח תפילין בברכה ביום האנינות!
וכבר הוכיחו המוכיחים שהרי כשהם עומדים מאחרי הקלפי ובוחרים במפלגות הרודפות את היהדות ואף אחד לא יודע ואונס אותם שלא לשים ג', אות היא כי הינם שביק היתירא ואכיל איסורא... (כמובן שזה בדרך גוזמא קצת. וכל חילוני וכדו' צריך לדון לגופו)
דרך אגב, החילונים גם מקללים את החרדים שמשתמטים מהצבא שישרפו ע"ז בגהינם ושהם עושים חילול ה' ושתורתם לא תורה, והם מזייפים את היהדות וכו' וכו', זה כי הם תופסים (בגיבוי המזרחי) שהיהדות זה דתם החדשה הלאומית, ויש איזה ענין פרטי של קיום מצוות, והוא אולי חומרא וכו'
מ"מ הרמב"ן לכאו' דיבר על מקרים מסויימים, והק' מפסוק וכו'
 
ולרבינו @בד קודש שליט"א, איני יודע מה בדיוק כוונתך מהסטייפלער, וודאי שיש דין כופרים וכו' (ושמעתי יותר מפעם אחת מעדים נאמנים על מקרים שהסטיפלער אמר שלא להתאבל על אב חילוני רח"ל (שהיה חוזר בשאלה) כי "באבוד רשעים רינה" וכן פסק הגרי"ש במקרים כאלו. והקה"י אף הורה להניח תפילין בברכה ביום האנינות!
וכבר הוכיחו המוכיחים שהרי כשהם עומדים מאחרי הקלפי ובוחרים במפלגות הרודפות את היהדות ואף אחד לא יודע ואונס אותם שלא לשים ג', אות היא כי הינם שביק היתירא ואכיל איסורא... (כמובן שזה בדרך גוזמא קצת. וכל חילוני וכדו' צריך לדון לגופו)
דרך אגב, החילונים גם מקללים את החרדים שמשתמטים מהצבא שישרפו ע"ז בגהינם ושהם עושים חילול ה' ושתורתם לא תורה, והם מזייפים את היהדות וכו' וכו', זה כי הם תופסים (בגיבוי המזרחי) שהיהדות זה דתם החדשה הלאומית, ויש איזה ענין פרטי של קיום מצוות, והוא אולי חומרא וכו'
מ"מ הרמב"ן לכאו' דיבר על מקרים מסויימים, והק' מפסוק וכו'
צודק.
אבל כמדומה שהסטייפלר לא התכוון לומר שאין להם דין כופרים,
מי שמכריז על עצמו שהוא כופר, נחשב לכופר. אלא שאין זו סתירה לדברי הרמב"ן כיון שהם כופרים רק כדי לתרץ ולא כופרים בעצם.
 
הרמב"ן עצמו הרי מקשה מפסוק, (שאף ממה שהוא הקשה מפסוק זה מוכח כפי שאמרת בהודעה הקודמת שזה לדורות) ואומר שצריך לדעת שכן הוא והוא סוד גדול. אז אין צורך להוסיף ולהקשות מהמציאות. ועלינו לקבל דבריו.
לא מבין מה אתה מתכוון "לקבל דבריו",
בסוף, אתה מסכים שבמציאות זה לא תמיד ככה אלא שיש בזה סוד.
 
לא מבין מה אתה מתכוון "לקבל דבריו",
בסוף, אתה מסכים שבמציאות זה לא תמיד ככה אלא שיש בזה סוד.
להיפך, במציאות זה ככה! ואנו לא מבינים את המציאות. (אולי כפי שאמר הרב בד קודש, או באופ"א)
בל"נ אולי כשאמצא את החת"ס זה ישפוך על זה אור.
 
להיפך, במציאות זה ככה! ואנו לא מבינים את המציאות. (אולי כפי שאמר הרב בד קודש, או באופ"א)
בל"נ אולי כשאמצא את החת"ס זה ישפוך על זה אור.
לע"ע הם דברים חסרי מובן, ואין משמעות בלהגיד "אנו לא מבינים את המציאות".
אני משער שאתה לא מתכוון עכשיו לעבור על ההסטוריה היהודית, ולראות כל מי מגדולי ישראל (מהתנ"ך והלאה, יצחק אבינו וכו') שבנו הודה בע"ז, ולטעון ח"ו שהוא הרהר בע"ז, הס מלהזכיר, ומוטב לומר שלא מבינים דברי הרמב"ן.
 
בל"נ אולי כשאמצא את החת"ס זה ישפוך על זה אור.
החת"ס נמצא בחי' עה"ת דברים (במהדורה הישנה של מכון כתבי החת"ס) עמ' מו ד"ה ואמרת בלבבך. שם מבאר שהמומרים אינם יהודים וכו'
לצערי אין לי איך להעלותו, ואשמח אם בעלי אוצה"ח יוכלו להביא @בצלצלי שמע ?
 
מקור מעניין קשור לנושא:

ומעתה מבואר ההבדל שבין מלך יהודה למלך ישראל, כי מלך ישראל הוא המקבצם ומאחדם מפאת חומריותם, להיות אגודים יחד כאיש אחד חברים בדבר המלחמה ובדברים הנוגעים למדיניות, אבל מפאת נשמתם וצורתם היו עובדי עבודה זרה, ולזה מתואר התחברותם בתואר בית, כאמור: "ולבית ישראל חביריו", ואם שגם זה טוב, וכמו שאמרו חז"ל: "דורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה, ויוצאין למלחמה ונוצחין" [ירושלמי פאה פ"א ה"א], ונאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו" [הושע ד, יז], עם כל זה אינו גדר השלום האמיתי, יען כי אינו רק מפאת חומרייתם.

אולם בני יהודה שהיו עוסקים בתורה ובמצות, וכדאמרינן בעירובין [נג, א]: "בני יהודה דגלי מסכתא" כו', "בני יהודה דדייקי בלישנא" כו', ועל המלך דוד נאמר: "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו [שמואל - א יח, יד], שהלכה כמותו בכל מקום" [סנהדרין צג, ב], ונמצא כי המלך המאחדם הוא מפאת נשמתם וצורתם. והבית הגדול שמקריבין בו זבחי צבור הוא מצוה כלליית לכל בני ישראל, ואפס עוד מצוה מהמצות הכוללות את כל בני ישראל יחד כזבחי צבור (ואף שכל ישראל מקיימין מצות סוכה ולולב ודומיהן, עם כל זה כל אחד עושה סוכה לעצמו ונוטל לולב לעצמו, וכן כולם), אולם זבחי צבור יהיו כל ישראל כולם משותפים במצוה אחת, ולזה אמר: "ולבני ישראל חביריו", יען כי התחברותם הוא מפאת צורתם האישיית ונשמתם הישראלית, שעליה המה מתוארים בתואר בנים, והבן. ואמר עוד: "וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידיך", יען כי מגדר השלום האמיתי הוא בהיות ההתאחדות מכל צד, מפאת החומר ומפאת הצורה, וזהו ענין התקרבותם יחד למען יתאחדו בשתיהן, והוא מבואר (דרש' נח"ד יא,ז).
 
ומעתה מבואר ההבדל שבין מלך יהודה למלך ישראל, כי מלך ישראל הוא המקבצם ומאחדם מפאת חומריותם, להיות אגודים יחד כאיש אחד חברים בדבר המלחמה ובדברים הנוגעים למדיניות, אבל מפאת נשמתם וצורתם היו עובדי עבודה זרה, ולזה מתואר התחברותם בתואר בית, כאמור: "ולבית ישראל חביריו", ואם שגם זה טוב, וכמו שאמרו חז"ל: "דורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה, ויוצאין למלחמה ונוצחין" [ירושלמי פאה פ"א ה"א], ונאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו" [הושע ד, יז], עם כל זה אינו גדר השלום האמיתי, יען כי אינו רק מפאת חומרייתם.

אולם בני יהודה שהיו עוסקים בתורה ובמצות, וכדאמרינן בעירובין [נג, א]: "בני יהודה דגלי מסכתא" כו', "בני יהודה דדייקי בלישנא" כו', ועל המלך דוד נאמר: "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו [שמואל - א יח, יד], שהלכה כמותו בכל מקום" [סנהדרין צג, ב], ונמצא כי המלך המאחדם הוא מפאת נשמתם וצורתם. והבית הגדול שמקריבין בו זבחי צבור הוא מצוה כלליית לכל בני ישראל, ואפס עוד מצוה מהמצות הכוללות את כל בני ישראל יחד כזבחי צבור (ואף שכל ישראל מקיימין מצות סוכה ולולב ודומיהן, עם כל זה כל אחד עושה סוכה לעצמו ונוטל לולב לעצמו, וכן כולם), אולם זבחי צבור יהיו כל ישראל כולם משותפים במצוה אחת, ולזה אמר: "ולבני ישראל חביריו", יען כי התחברותם הוא מפאת צורתם האישיית ונשמתם הישראלית, שעליה המה מתוארים בתואר בנים, והבן. ואמר עוד: "וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידיך", יען כי מגדר השלום האמיתי הוא בהיות ההתאחדות מכל צד, מפאת החומר ומפאת הצורה, וזהו ענין התקרבותם יחד למען יתאחדו בשתיהן, והוא מבואר (דרש' נח"ד יא,ז).
ובדיוק על זה אמר הכתוב (דה"י ב, כ, לז) 'ויתנבא אליעזר בן דדוהו ממרשה על יהושפט לאמר כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש', והיינו כי מי שצורת חיבורו היא רוח וחומר יחדיו - אלו היראים ועובדי הקב"ה, אסור להם להתאחד עם אותם אלו השמים את האחדות החומרית בלבד בראש מעיניהם....

אגב, מה המקור למה שציטטת?
 
ובדיוק על זה אמר הכתוב (דה"י ב, כ, לז) 'ויתנבא אליעזר בן דדוהו ממרשה על יהושפט לאמר כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש', והיינו כי מי שצורת חיבורו היא רוח וחומר יחדיו - אלו היראים ועובדי הקב"ה, אסור להם להתאחד עם אותם אלו השמים את האחדות החומרית בלבד בראש מעיניהם....

בכל אופן, הוא כותב:
"ואם שגם זה טוב, וכמו שאמרו חז"ל: "דורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה, ויוצאין למלחמה ונוצחין" [ירושלמי פאה פ"א ה"א], ונאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו" [הושע ד, יז]".
אגב, מה המקור למה שציטטת?
דרשות נחלת דוד יא ז
 
בכל אופן, הוא כותב:
"ואם שגם זה טוב, וכמו שאמרו חז"ל: "דורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה, ויוצאין למלחמה ונוצחין" [ירושלמי פאה פ"א ה"א], ונאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו" [הושע ד, יז]".
את זה אתה לא צריך להביא דווקא ממנו כי זה כבר חז"ל, אבל הכוונה שזה טוב מתחינת התועלת החומרית, ולא חס ושלום שזה נרצה המצב הזה חס ושלום.
 
את זה אתה לא צריך להביא דווקא ממנו כי זה כבר חז"ל, אבל הכוונה שזה טוב מתחינת התועלת החומרית, ולא חס ושלום שזה נרצה המצב הזה חס ושלום.
ברור שזה לא המצב הנרצה,
אבל הוא כותב שגם אגודה מצד החומריות היא דבר טוב, עד כדי כך שבזכות זה מנצחים.
 
אבל הוא כותב שגם אגודה מצד החומריות היא דבר טוב, עד כדי כך שבזכות זה מנצחים.
שוב פעם, זה לא דברי הנחל"ד אלא דברי חז"ל, ולא כתוב בחז"ל שזה מציאות שצריך לשמוח עליה, אלא שזו מציאות שיש בה תועלת לעם המתאחד, ויש בזה דבר טוב מצד תועלת השלום. לא משהו שצריך לעודד אותו ולשמוח בעצם קיומו.
 
שני קטעים מר' צדוק:

דובר צדק עמוד פז:

ואמר בצדיק לשון יחיד כמו שאמרו ז"ל (חגיגה י"ב ב) על צדיק אחד וכו' שנאמר (משלי י', כ"ה) וצדיק יסוד עולם וכן הצדיקים הם באחדות ויחדות וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוותא לזה והוא כוללם. אבל רשעים אפילו מרובים וקשר רשעים אינו מן המנין ולא נטיא דעתו דקודשא בריך הוא בתרייהו כדאיתא בפרק ב' דסנהדרין (כ"ו א). וגם כי באמת אחדות רשעים אינו אלא פירוד כמו שהיה בדור הפלגה והפירוד ופיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם (שם ע"ב ב) ולכך רקביבות עולם בשמם גם עם ריבוים [אבל עמך כולם צדיקים ולכן נאמר בהם חבור עצבים אפרים (הושע ד', י"ז) ואמרו ז"ל (בראשית רבה ל"ח, ו') אפילו עובדי עבודה זרה וכו' שחיבורם חיבור וקשרם קשר ולא נקרא קשר רשעים כי הם חיים וקיימים לעולמי עולמים ואין רקביבות בשמם]:

מחשבות חרוץ אות ז:


ועל כן כי תשא את ראש וגו' דהמנין הוא שכל אחד בפרט מישראל נמנה ונחשב ולא הכנסיה בכלל, וכשהם בכלל אגודה אחת אפילו חלבנה מצטרף עם הלבונה ונותן ריח טוב, ואפילו חבור עצבים אפרים הנח לו דמה שחסר זה השלים זה, ועל כן עיקר טענת המקטרגים ומקום שליטתם הוא כאשר מתפרט כל אחד בפרט ולא יחד בכלל:
 
שוב פעם, זה לא דברי הנחל"ד אלא דברי חז"ל, ולא כתוב בחז"ל שזה מציאות שצריך לשמוח עליה, אלא שזו מציאות שיש בה תועלת לעם המתאחד, ויש בזה דבר טוב מצד תועלת השלום. לא משהו שצריך לעודד אותו ולשמוח בעצם קיומו.
לא במשמע לענ"ד,

בכל מקרה, רואים שהוא מתייחס להתאחדות מצד החומר כמימד בפ"ע, שאומנם אינה התאחדות שלימה ללא התאחדות הצורה, אבל הוא בהחלט קיים ויש לו משמעות גם כשלעצמו (כמ"ש לעיל), וכן לשונו בסוף מתייחס לזה כשני דברים:
אמר עוד: "וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידיך", יען כי מגדר השלום האמיתי הוא בהיות ההתאחדות מכל צד, מפאת החומר ומפאת הצורה, וזהו ענין התקרבותם יחד למען יתאחדו בשתיהן, והוא מבואר".
 
שני קטעים מר' צדוק:

דובר צדק עמוד פז:

ואמר בצדיק לשון יחיד כמו שאמרו ז"ל (חגיגה י"ב ב) על צדיק אחד וכו' שנאמר (משלי י', כ"ה) וצדיק יסוד עולם וכן הצדיקים הם באחדות ויחדות וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוותא לזה והוא כוללם. אבל רשעים אפילו מרובים וקשר רשעים אינו מן המנין ולא נטיא דעתו דקודשא בריך הוא בתרייהו כדאיתא בפרק ב' דסנהדרין (כ"ו א). וגם כי באמת אחדות רשעים אינו אלא פירוד כמו שהיה בדור הפלגה והפירוד ופיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם (שם ע"ב ב) ולכך רקביבות עולם בשמם גם עם ריבוים [אבל עמך כולם צדיקים ולכן נאמר בהם חבור עצבים אפרים (הושע ד', י"ז) ואמרו ז"ל (בראשית רבה ל"ח, ו') אפילו עובדי עבודה זרה וכו' שחיבורם חיבור וקשרם קשר ולא נקרא קשר רשעים כי הם חיים וקיימים לעולמי עולמים ואין רקביבות בשמם]:

מחשבות חרוץ אות ז:

ועל כן כי תשא את ראש וגו' דהמנין הוא שכל אחד בפרט מישראל נמנה ונחשב ולא הכנסיה בכלל, וכשהם בכלל אגודה אחת אפילו חלבנה מצטרף עם הלבונה ונותן ריח טוב, ואפילו חבור עצבים אפרים הנח לו דמה שחסר זה השלים זה, ועל כן עיקר טענת המקטרגים ומקום שליטתם הוא כאשר מתפרט כל אחד בפרט ולא יחד בכלל:
כבר הוסבר היטב ממקורות רבותינו שאין קשר בין רשעים למינים. וכן גם בדברים מהנחל"ד.
 
כבר הוסבר היטב ממקורות רבותינו שאין קשר בין רשעים למינים. וכן גם בדברים מהנחל"ד.
כבר הוסבר היטב ממקורות, שזו שגיאה שאתה חוזר עליה שוב ושוב,
עובדי ע"ז הם מינים לכל דבר.
 
כבר הוסבר היטב ממקורות, שזו שגיאה שחוזרת שוב ושוב, שעובדי ע"ז הם מינים לכל דבר.
חבל שנחזור פה עם אלף הודעות ברמה זו. כבר נענית מראיה על דורו של אחאב שהוא אכל כשר והיה דתי! (ואיני הולך לשחזר פה את כל מה שכתוב למעלה כשכל פעם תחזור, ומוסר מודעה בזה"ל "עיי"ש"...
וחו"מ שכבר הובהר שהמשקל של ר' צדוק לעומת הרמב"ם...
דרך אגב, בלי לעיין בדבריו בפנים מה הוא מסביר על גמרא מפורשת שאומרת נוסח "קשר רשעים" על יהודים? (וכן על כל מי שכתוב שאין לו חלק לעולם הבא איך הוא מסביר את כל זה עם מה שהוא כותב שהם קיימים לעולם וכו')
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון