וא''כ מה עושים בקידושים שאוכלים אח''כ מזונות?
אין חובה. וכך הוא משמעות הגמ' בתחילת ערבי פסחים [וכ"פ הגר"א, וע"ע בתוס' שם].
אך ופי עדיף כן ובפרט בלילה. עי' בשועה"ר [רע"א סי"ז].
ובערה"ש רצה להביא ראיה לחייב ממה שלא יראה הפת בושתו.
 
אדרבה, מנהג הקדום היה שהיו מקדשים כשאין דבר לפניהם, ואז מביאין כל צרכי סעודה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא, וזה היה נהוג כשהיו מביאין שולחנות קטנים לפני כ"א מהמסובין, והיו עורכים את השלוחנות במקום אחר ואחר הקידוש מביאין אותם, אבל אנו מכסין הפת. ולטעם זה היה המנהג לכסות כל המזון שעל השלחן.

תוספות מסכת שבת דף קיט עמוד ב
ומצא נר דלוק ושולחן ערוך - וא"ת דאמר בריש ערבי פסחים (דף ק:) ושוין שאין מביאין את השולחן אא"כ קידש וי"ל דערוך הוא במקום אחר אלא שאין מביאין אותו עד אחר הקידוש כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבת כדאיתא בשאלתות דרב אחאי ודוקא בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל אחד ואחד אבל שלנו גדולים הם וקשה לטלטלם.

מרדכי מסכת שבת פרק כל כתבי רמז תח
והא דאמרינן פרק ערבי פסחים [*דף ק] שאין מביאים השולחן אא"כ קדש י"ל דלעולם ערוך הוא מבערב אבל לא היו מביאים את השולחן במקום אכילה עד לאחר קידוש כדאיתא בשאילתות דרב אחאי וקרובי תכא מיקמי דליקדוש קדושא לא מקרבינן כי היכי דליתא סעודה ביקרא דשבתא היינו לדידהו ששולחנן היו קטנים אבל אנן ששולחנות דידן גדולים ואנו עורכים אותן תחלה במקום אכילה לכן פורסין אנו מפה קודם קידוש לכסות את הלחם ואת המזון ולאחר קידוש מסירין מפה העליונה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא.


 
זה מנהג ישראל שמקפידים עליו מאד זכר למן. והוא כבר בגדר הלכה וכפי שנפסק בשלחן ערוך.
אבל זה רק בסעודה ראשונה ושנייה, ובשלישית הרי ודאי שאין חיוב לברך על פת, מקילים יותר.
שלחן ערוך סימן עדר.
 
זה מנהג ישראל שמקפידים עליו מאד זכר למן. והוא כבר בגדר הלכה וכפי שנפסק בשלחן ערוך.
אבל זה רק בסעודה ראשונה ושנייה, ובשלישית הרי ודאי שאין חיוב לברך על פת, מקילים יותר.
שלחן ערוך סימן עדר.
טעם זכר למן שייך כשבא לברך על הפת, ונ"מ שטעם זה שייך גם כשמברך על הפת, וכן שלטעם זה צריכה הפת להיות מכוסה עד אחר ברכת המוציא, כמש"כ המ"ב רעא,ט.
אבל אין מכאן להכריח שהפת צריכה להיות לפניו בעת הקידוש.
 
טעם זכר למן שייך כשבא לברך על הפת, ונ"מ שטעם זה שייך גם כשמברך על הפת, וכן שלטעם זה צריכה הפת להיות מכוסה עד אחר ברכת המוציא, כמש"כ המ"ב רעא,ט.
אבל אין מכאן להכריח שהפת צריכה להיות לפניו בעת הקידוש.
לכאוה זה היה המנהג כי אם לא מה הפירוש שלא יראה בושתו של פת.
משמע שכך היה המנהג.
האם זה חיוב לא נראה.
 
אבל אנן ששולחנות דידן גדולים ואנו עורכים אותן תחלה במקום אכילה לכן פורסין אנו מפה קודם קידוש לכסות את הלחם ואת המזון ולאחר קידוש מסירין מפה העליונה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא.
אצלנו השולחן ערוך, אך החלות מתחממות בפלטה עד לרגע האחרון, השאלה היא מתי להגיש אותן, האם יש דין שיהיה פת על השולחן בשעת הקידוש?

טעם זכר למן שייך כשבא לברך על הפת, ונ"מ שטעם זה שייך גם כשמברך על הפת, וכן שלטעם זה צריכה הפת להיות מכוסה עד אחר ברכת המוציא, כמש"כ המ"ב רעא,ט.
האם כך המנהג?
 
אם אכן לא צריך לשים חלות על השלחן בשעת הקידוש, וגם לא צריך לכסות את החלות בשעת הברכה, המפה לכיסוי החלות יכולה להיות מיותרת ללא שימוש בהחלט?
 
בגמ' בפשטות לא יביא ואם הביא פו"מ ומקדש
שמעתי שע"פהסוד יש ענין להביא
מ"מ יש עוד טעמים לכיסוי, וקשה שבגמ' נראה שמכסים רק בדיעבד כשהביאו את החלות,
וע"כ נראה לחדש שכל הטעמים לכיסוי טפלים לטעם של הפת בושתו, וכשלא הביאו אה"נ אין טעם לכסות
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓