שכן איני משוכנע שנפסק כן להלכה, והרי כבר כתב הבית יוסף שאת כל דיני ימין ושמאל המובאים שם השמיטו הפוסקים, יעו"ש.
אז אתה דן מזה שהפוסקים לא פסקו כמו למשל שלוש שבועות ועוד הרבה מאוד דברים
אבל לעניות דעתי מה שלא פסקו דיני הגמרא זה סיבה למה לא צריך להקפיד על זה שהרי אין לאף אחד מהפוסקים בין ראשונים בין אחרונים בין גאונים לחלוק על הש"ס וזה ברור
אלא מה שלא פסקו דיני הגמרא זה סימן למה וכו'
 
אז אתה דן מזה שהפוסקים לא פסקו כמו למשל שלוש שבועות ועוד הרבה מאוד דברים
אבל לעניות דעתי מה שלא פסקו דיני הגמרא זה סיבה למה לא צריך להקפיד על זה שהרי אין לאף אחד מהפוסקים בין ראשונים בין אחרונים בין גאונים לחלוק על הש"ס וזה ברור
אלא מה שלא פסקו דיני הגמרא זה סימן למה וכו'
תעיין בבית יוסף בדיני חליצת ונעילת הסנדל, שהאריך לבאר מדוע לא פסקו הפוסקים דין זה.
 
ראשית, לגבי הדין המובא ביד רמ"ה שהוא הלכה למשה מסיני, הנך מסכים שעלינו לדונו כהלמ"מ?
כמדו' שדבריו הוצאו מהקשרם.
כוונתו לשאול כיצד ידע יואב (..) לצטט פסוק שעתיד ירמיה לומר רק עוד ארבע מאות שנה?
וכן הקשו ע"ז בפי' התוס' בגיטין סח. ד"ה וכתיב.
וע"ז תי' הרמ"ה (וכעי"ז התוס' שם) שידעו את כל המקראות בקבלה, וככה"נ מסיני.
אבל אין כוונתו שהדין נתחדש בסיני, אלא שעצם הפסוק נאמר שם.
(ואין זה משליך על הילפותא שעשה יואב מהפסוק, ודו"ק).
 
כוונתו לשאול כיצד ידע יואב (..) לצטט פסוק שעתיד ירמיה לומר רק עוד ארבע מאות שנה?
כמובן.
וע"ז תי' הרמ"ה (וכעי"ז התוס' שם) שידעו את כל המקראות בקבלה, וככה"נ מסיני.
לא משמע כן מדבריו, שהרי מסיק "ואתא ירמיהו אסמכינהו אקראי" משמע שעיקר הדין הוא שהיה מסור בידם הלכה למשה מסיני, ואסמכתות הכתובים היא מירמיהו.
 
לא משמע כן מדבריו, שהרי מסיק "ואתא ירמיהו אסמכינהו אקראי" משמע שעיקר הדין הוא שהיה מסור בידם הלכה למשה מסיני, ואסמכתות הכתובים היא מירמיהו.
לא יודע כיצד הבנת כן.
"ואע"ג דהני קראי ירמיה אמרינהו לבתר כמה דורות מדורו של דוד ויואב" וא"כ כיצד ידע יואב לאומרם?
"כולהו גמרא הוו גמירי להו הלכה למשה מסיני" כל הפסוקים שבנ"ך היו מקובלים בידם הלמ"מ, (לדידך, 'כולהו' מה? שני הפסוקים הנ"ל?)
"ואתא ירמיה אסמכינהו אקראי" והגיעו הנביאים והפכום ל'מקראות'.
 
לא יודע כיצד הבנת כן.
"ואע"ג דהני קראי ירמיה אמרינהו לבתר כמה דורות מדורו של דוד ויואב" וא"כ כיצד ידע יואב לאומרם?
"כולהו גמרא הוו גמירי להו הלכה למשה מסיני" כל הפסוקים שבנ"ך היו מקובלים בידם הלמ"מ, (לדידך, 'כולהו' מה? שני הפסוקים הנ"ל?)
"ואתא ירמיה אסמכינהו אקראי" והגיעו הנביאים והפכום ל'מקראות'.
לענ"ד כולהו קאי על הדינים, ולא על הפסוקים עצמם.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון