- הודעות
- 935
- תודות
- 3,151
- נקודות
- 226
בגמ' (ב"מ דף לז:) מבואר בגמ', שבמקרה שיש ספק, כגון ב' שהפקידו אצל אחד, אחד הפקיד מנה והשני הפקיד ב' מנה.
וכשבאים לתבוע פיקדונם, כ"א טוען שהוא הפקיד ב' מנה, והוא אינו יודע מה האמת, הדין הוא, שכ"א מקבל מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.
אך מבואר בגמ' שזה רק בדיני אדם, אך אם בא לצאת בדיני שמים צריך לתת לשניהם ב' מנה לכאו"א. עכת"ד הגמ'.
והנה לכאו' לפי"ז, בכל מקום דאיכא ספק, ובי"ד פוסקים יחלוקו, או המע"ה, וכד', בשמים א' מהם יתבע ע"ז שגזל.
וצ"ע בזה תרתי, חדא אמאי יתבע ע"ז שלא נתן לשניהם, הרי הוא אינו חייב לתת לשניהם, וכך הורו לו בי"ד לעשות. ומה התביעה עליו.
ועוד קשה שלא מצינו כן בשום מקום, שאדם שעושה כפסק בי"ד יתבע ע"ז בשמיים, מדוע לא עשה לפנים משורת הדין.
וצ"ע.
וכשבאים לתבוע פיקדונם, כ"א טוען שהוא הפקיד ב' מנה, והוא אינו יודע מה האמת, הדין הוא, שכ"א מקבל מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.
אך מבואר בגמ' שזה רק בדיני אדם, אך אם בא לצאת בדיני שמים צריך לתת לשניהם ב' מנה לכאו"א. עכת"ד הגמ'.
והנה לכאו' לפי"ז, בכל מקום דאיכא ספק, ובי"ד פוסקים יחלוקו, או המע"ה, וכד', בשמים א' מהם יתבע ע"ז שגזל.
וצ"ע בזה תרתי, חדא אמאי יתבע ע"ז שלא נתן לשניהם, הרי הוא אינו חייב לתת לשניהם, וכך הורו לו בי"ד לעשות. ומה התביעה עליו.
ועוד קשה שלא מצינו כן בשום מקום, שאדם שעושה כפסק בי"ד יתבע ע"ז בשמיים, מדוע לא עשה לפנים משורת הדין.
וצ"ע.
