להעמיק חקר

משתמש חדש
gem
הודעות
27
תודות
69
נקודות
12
ז"ל בפרשת תולדות:
(יט) אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ – אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ, וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ.
עָשִׂיתִי – כַּמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.
(יט) אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ – אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ, וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ.
עָשִׂיתִי – כַּמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.

ברש"י מבואר שיעקב התכוון לפיסוק שונה ממה שהובן ליצחק, ולכאורה כוונתו שזה מהוה סיבה שיעקב לא עבר על איסור שקר,
ואני תמה הרי ליעקב היה ברור שיצחק לא כך יבין את הדברים, ואף לכך היתה כוונתו, והרי הבעיה לדבר שקר הוא בעיה של לא להיות ישר אחד עם השני,
והשאלה נשאלת האם לזה ניתן לקרא אמת?
 
ואני תמה הרי ליעקב היה ברור שיצחק לא כך יבין את הדברים, ואף לכך היתה כוונתו, והרי הבעיה לדבר שקר הוא בעיה של לא להיות ישר אחד עם השני,
והשאלה נשאלת האם לזה ניתן לקרא אמת?
יעקב אמר לרחל אני אחיו ברמאות. יצחק ידע ע"כ....
לא התכוונתי שיעקב היה רמאי אבל כל עוד שזה לא שקר זה אמת. וזה מה שהיה נכון לעזות ויצחק ידע שעם יעקב היה מולו כך הוא היה מדבר
 
יעקב אמר לרחל אני אחיו ברמאות. יצחק ידע ע"כ....
לא התכוונתי שיעקב היה רמאי אבל כל עוד שזה לא שקר זה אמת. וזה מה שהיה נכון לעזות ויצחק ידע שעם יעקב היה מולו כך הוא היה מדבר
למעשה יעקב התכוון לשקר לאביו יצחק, אז במה זה נחשב לאמת?
 

ז"ל בפרשת תולדות:
(יט) אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ – אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ, וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ.
עָשִׂיתִי – כַּמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.
(יט) אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ – אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ, וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ.
עָשִׂיתִי – כַּמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.

ברש"י מבואר שיעקב התכוון לפיסוק שונה ממה שהובן ליצחק, ולכאורה כוונתו שזה מהוה סיבה שיעקב לא עבר על איסור שקר,
ואני תמה הרי ליעקב היה ברור שיצחק לא כך יבין את הדברים, ואף לכך היתה כוונתו, והרי הבעיה לדבר שקר הוא בעיה של לא להיות ישר אחד עם השני,
והשאלה נשאלת האם לזה ניתן לקרא אמת?
ראיתי מובא מהגר"צ שינקר זצ"ל, איני זוכר אם אמר זאת בשם עצמו.
ברור שהוא שקר בכל אופן, אלא שיעקב עשה כן על פי רוח הקודש שנאמרה לרבקה,
אלא שיש ענין למעט בשקר ככל שאפשר.
[וכעין דברי הגר"א על יונתן שלא אמר בפירוש לדוד שאביו מבקש להורגו, אלא עשה זאת על ידי הסימן של זריקת החיצים כדי למעט בלשון הרע].
 
נערך לאחרונה:
ראיתי מובא מהגר"צ שינקר זצ"ל, איני זוכר אם אמר זאת בשם עצמו.
ברור שהוא שקר בכל אופן, אלא שיעקב עשה כן על פי רוח הקודש שנאמרה לרבקה,
אלא שיש ענין למעט בשקר ככל שאפשר.
כוונתך הוא שאפי' שיעקב היה מוכרח לשקר, מ"מ הוא לא יכל להשלים עם זה, אז הוא התכוון במחשבה לדבר אמת, וזה נחשב פחות שקר.
 
ז"ל בפרשת תולדות:
(יט) אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ – אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ, וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ.
עָשִׂיתִי – כַּמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.
(יט) אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ – אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ, וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ.
עָשִׂיתִי – כַּמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.

ברש"י מבואר שיעקב התכוון לפיסוק שונה ממה שהובן ליצחק, ולכאורה כוונתו שזה מהוה סיבה שיעקב לא עבר על איסור שקר,
ואני תמה הרי ליעקב היה ברור שיצחק לא כך יבין את הדברים, ואף לכך היתה כוונתו, והרי הבעיה לדבר שקר הוא בעיה של לא להיות ישר אחד עם השני,
והשאלה נשאלת האם לזה ניתן לקרא אמת?
כאשר אדם אומר שקר גמור הוא מנתק את המילים שלו מהמציאות ופוגם בנפשו ובכוח הדיבור שלו.
כאשר יעקב מכוון בליבו "אנכי [המביא לך], עשו בכורך [הוא]", המילים שלו תואמות למציאות אמנם יצחק הוטעה (ולצורך קבלת הברכות ההטעיה הזו הייתה הכרחית באותו רגע), אך בפן הפנימית יעקב שמר על כך שפיו וליבו לא ייצרו מציאות שקרית.

 

אז הוא התכוון במחשבה לדבר אמת, וזה נחשב פחות שקר.
למה רק התכוון? הוא אמר זאת בלשון שיכולה "לסבול" את האמת, והרי זה מיעוט בשקר.
ומתוך דבריך אני מתעורר שאפשר לומר עוד יותר חריף: לשקר להדיא לא היה יכול.
אבל מי יעמוד בסודם של האבות הקדושים.
 
למעשה יעקב התכוון לשקר לאביו יצחק, אז במה זה נחשב לאמת?
יעקב ידע שיצחק יודע את זה שאלת יצחק הקו קול יעקב והיידם ידי עשו לא באה בחלל ריק. ויצחק ידע שיעקב מכח התורה שלו אחו ברמאות של בן דודו לבן כלו' היה לו את האפשרות הזאת בליבו של יצחק כך ששקר זה לא ושינוי מהאמת זה לא כמבואר ברש"י כך שזה מהודר ולכתחילה שבכתחילה. [אם לא הברכות לא היו עוברות בצורה כזאת...]
 
והגאון הגר"י דיויד שליט"א ביאר שבכל שקר יש ב' חלקים, א. לרמות השני ב. הוצאת שקר מהפה, וא"כ ודאי שרימה, אלא שלכל הפחות לא יוציא שקר מפיו
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓