סוכות, שמח"ת ושמ"ע "ליישב בסוכה" עם כל הכוונה?, יתכן שלא קיימת מצווה סוכה

[בניהו בן יהוידע]

כ' הטור ריש הל' סוכה [סי' תרכ"ה] "בסוכות תשבו שבעת ימים" וגו' "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם" וגו'. תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים, וכן הרבה מצוות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו, והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכוח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים.

וכבר נודעו ד' הב"ח שם שכ' ע"ז 'איכא למידק בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחבורו זה לבאר כוונה לשום מקרא שבתורה כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג, ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא דבסוכות תשבו. ויראה לי לומר בזה, שסובר דכיון דכתיב למען ידעו כו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה, ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים. זה הטעם בעצמו לרבינו ז"ל במ"ש בה' ציצית בסימן ח' ויכוין בהתעטפו שצונו המקום וכו', וכן בה' תפילין בסי' כ"ה כתב ויכוין בהנחתם שצונו המקום להניח כדי כו', מה שלא עשה כן בשאר הלכות כי לא כתב שיכוין שום כוונה בעשיית המצוה כי המקיים המצוה כדינה יוצא בה אעפ"י שלא היה לו שום כוונה, אבל בציצית שכתב בהן למען תזכרו וגו', וכן בתפילין כתוב למען תהיה תורת ה' בפיך שפשוטו הוא שהתפילין הם אות וזכרון כדי שיהא תורת ה' שגור בפיו כי ביד חזקה הוציאך, יראה שלא קיים המצוה כתקונה אם לא יכוין אותה הכוונה, ולכן כתב בהלכות אלו ויכוין כו', וכן גבי סוכה שכתוב למען ידעו וגו' משמע ליה ג"כ שצריך שיכוין בשעת ישיבת הסוכה הטעם המכוין במצוה'.

אמנם כ' המשנ"ב דנחלקו הפמ"ג והביכורי יעקב אם כוונה זו היא רק לכתחילה או גם לעיכובא, והמשנ"ב פסק כד' הפמ"ג דאי"ז אלא לכתחילה, אבל הביכור"י נקט דהוי לעיכובא כמו שמצאנו בליל הסדר דכל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא יד"ח, וכתב דלכן אם אכל בלילה ראשונה בסוכה בלא כוונה זו, יש להחמיר ולאכול שוב כזית בכוונה.