מובא בספה"ק (מגיד מישרים, מרגליות הים, עקדת יצחק) שבאלף השביעי יהיה בבחינת יום שכולו שבת (ע"פ הגמ' בסנהדרין צ"ז ע"א), ומסבירים שהכוונה שכמו בשבת שובתים ממלאכה, כך באלף השביעי יהיו כל המצוות בלא עשיית מלאכה ורק יעשו הפעולות שהמצוות גורמות בעולם העליון, ויש שביארו בכך את לשון הפייטן בשבת זכור "ואם כל המועדים יהיו נבטלין וכו' , וכן יש שביארו בכך את טעות קורח של "טלית שכולו תכלת וכו'
וכן יש מסבירים שכך היתה התורה כתובה תתי"ח דורות לפני בריאה"ע בשמות הק' וכשניתנה בהר סיני נתלבשה בכל סיפורי העובדות ובמצוות המעשיות, וע"כ יש לפרש שבכך קיימו אבותינו את המצוות ע"י מחשבה בלבדף ואין כאן המקום להאירך ותן לחכם ויחכם עוד